Skip Navigation Linksדף הבית > אסופת מקורות
 
 
בנימין זאב (תאודור) הרצל ( 1860 - 1904 )

עם ישראל בייחודוהסברהצעות פעילות
הוגים ציוניים רבים עסקו בייחודו התרבותי והחברתי של העם היהודי בין אומות העולם ובשליחותו הייחודית. חלק מהם ביקשו להוכיח שגם היהודים, שנתפסו אז כקבוצה דתית בלבד, הם בעצם עם. לשם כך, הם עסקו בקשר ההיסטורי הייחודי ליהודים, במוצאם האחד ובקשר שלהם לטריטוריה אחת – ארץ ישראל.
הגדרת היהודים כלאום
הגדרת היהודים כלאום - היהודים כציבור היסטורי המגובש על ידי האויב
מי שמסורים למולדתם ומוכנים לעשות הכל לטובתה ולהגנתה.מגנים.נאנחו מכאב או צער.כת של נוצרים פרוטסטנטים בצרפת, שם נרדפו קשות במאות ה- 16 - 17 בשל ההגמוניה של הכנסייה הקתולית. במשמעות המודרנית - מתן שוויון זכויות אזרחי. בהקשר היהודי הכוונה לביטול החקיקה שהפלתה לרעה את היהודים והכרה בהם כאזרחים שווי זכויות בארצות מושבם; לראשונה זכו הם באמנסיפציה בסוף המאה ה- 18, בארה"ב ובצרפת, במאה ה- 19 השיגוה במערב אירופה ומרכזה, ורק עם קץ מלחמת העולם הראשונה במזרח אירופה.
קטע א
עם אנחנו, עם אחד.
בכל מקום ניסינו בתום ויושר להיטמע בעם אשר בקרבו אנו חיים, מלבד השמירה על אמונת אבותינו. אבל אין מניחים לנו לעשות זאת. אנחנו פטריוטים נאמנים, ובמקומות מסוימים אף מופלגים - אבל לשווא; אנו מביאים את אותם הקורבנות ברכוש ובנפש כמו עמיתינו האזרחים - אבל לשווא; אנו עמלים להאדיר את שמן של ארצות מולדתנו באמנויות ובמדעים, להגדיל עושרן על ידי מסחר וקשרי עסקים - אבל לשווא. גם אם אנו יושבים בארצות מולדתנו זה מאות בשנים, מוקיעים אותנו כזרים, לעתים קרובות אפילו אלה, שמשפחותיהם עדיין לא היו בארץ, בעת שאבותינו כבר נאנקו בה. מי הוא הזר בארץ, זאת יכול לקבוע הרוב; זוהי שאלה של כוח, ככל דבר ביחסי העמים... במצבו העכשווי של העולם, וודאי לעוד זמן רב מאד, הכוח קודם לחוק. אנו פטריוטים טובים בכל מקום, אבל לשווא, כשם שהיו ההוגנוטים, שאולצו לנדוד. לו אך הניחו לנו...
אבל, אני סבור, שלא יניחו לנו.
לא ניתן להשמידנו על ידי דיכוי ורדיפה. שום עם בהיסטוריה לא עמד במאבקים ובייסורים מעין אלה כמונו. ההסתות נגד היהודים הניעו תמיד רק את נשירתם של חלשי האופי שבינינו. היהודים החזקים שבים בעקשנות אל צור מחצבתם, כל אימת שפורצות רדיפות. ניתן היה לראות זאת בבירור מיד לאחר האמנסיפציה של היהודים. ליהודים בעלי רמה רוחנית וחומרית גבוהה יותר, אבד כליל רגש ההשתייכות יחד. כשמצב הרווחה הפוליטית נמשך זמן מה, אנו מתבוללים בכל מקום.
( מדינת היהודים : ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים , 'פתח דבר' , 9 - 11)
 
קטע ב
אנו נשארים מורגשים, הננו קיבוץ, קיבוץ היסטורי של בני אדם, השייכים זה לזה שייכות ניכרת ברורה, ויש להם אויב משותף, וזאת נראית לי הגדרה מספקת לאומה. אין אני דורש מן האומה לשון משותפת או סימני גזע מובהקים משותפים. הגדרה צנועה ופשוטה זו מספקת לאומה. הננו קיבוץ היסטורי של בני אדם השייכים זה לזה שייכות ניכרת ברורה, וליכודם נשמר בתוקף קיומו של אויב משותף.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'יהדות', 7.11.1896; א' , 33)
 
משה מנדלסון – (1729 - 1786) פילוסוף יהודי-גרמני, נתפש כסמל תנועת ההשכלה היהודית. קיבל חינוך יהודי מסורתי, ובהמשך נפתח לתנועת ההשכלה האירופאית ובחיבוריו בפילוסופיה ובביקורת ספרותית, בשפה הגרמנית, קנה מקום כאחד מחשובי האינטלקטואלים בגרמניה. קרא לסינתזה בין יהדות לאירופאיות, בין שמירת הייחוד היהודי להשתלבות חברתית ותרבותית בחברה הסובבת.
קטע ג
מה זאת אומה? קיבוץ היסטורי של בני אדם עם הרגשה של השתייכות הדדית ניכרת, שליכודו משתמר על ידי קיומו של אויב משותף. אם היהודים לא היו נפגשים ביניהם אלא לתפילה בציבור, כפי שרצה מנדלסון, ובכל השאר היו מסתגלים אל העם, שבתוכו היו חיים במקרה... ההיסטוריה של קיבוץ אנושי זה צריכה הייתה להסתיים. השתייכותם ההדדית צריכה הייתה להיטשטש ולהיעלם, ועל ידי האמנסיפאציה היו משוחררים מן האויב החיצון. אולם האויב הוא חישוק הברזל של האומה.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'ציונות', 1899; ב' , 43)
 
הדת, האמונה היהודית ביסוד ההגדרה הלאומית היהודית
קטע א
אנחנו אומה על פי הדת.
( עניין היהודים : ספרי יומן [1895-1904] , מהיומן, 9.6.1895; א' , 95)
 
קטע ב
רק האמונה העתיקה היא שליכדה אותנו. ...
קהיליית העם שלנו היא יחידה ומיוחדת במינה. בעצם, אנו מזהים את עצמנו כמשתייכים יחד רק לפי אמונת אבותינו.
( מדינת היהודים : ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים , 'מגורי הפועלים', 36; 'שפה' , 77)
 
שנאת היהודים כתופעה כללית - בכל חברה שבה קיימים או אליה מהגרים יהודים
הקטע לקוח ממחזה על בעיית היהודים שגיבורו יעקב סמואל, עורך דין יהודי צעיר, נקלע לקונפליקט בין קרוביו יהודי הממון לידידו הנוצרי. יעקב נהרג לבסוף בדו-קרב עם נוצרי אנטישמי, בניסיונו להגן על כבודו כיהודי ועל כבוד היהודים בכלל. המחזה מהווה שלב חשוב בדרכו של הרצל לפתרון בעיית היהודים.
קטע א
לא הטבע עשה אותנו לאשר הננו, כי אם ההיסטוריה. על כורחנו הטלתם אותנו אל ערמת הכסף - ועכשיו רוצים אתם כי נחדל יום אחד מלהידבק בו. תחילה גזרתם עלינו חיי עבדות משך אלף שנה - ועתה עלינו להשתחרר בן לילה ברוחנו! וכי מי הוא המשוחרר ברוחו? אפשר אתה? ולנו אין אף הזכות לחסרונות רגילים, שכל אדם לקוי בהם. אם לא כן - יהודים נבזים אנחנו.
( הגיטו החדש , 180)
 
בתנ"ך ובספרות התנאים והאמוראים נאסר להלוות ברבית ליהודי, ומנגד, הותר במפורש בתלמוד להלוותה לנוצרי; ואילו בעולם הנוצרי נאסר בכלל על הלוואה ברבית. על כן הפכה ההלוואה ברבית לנוצרים לפרנסתם העיקרית של יהודי אירופה החל מראשית המאה ה- 12.
קטע ב
היהודים... קורבנות של זמנים קודמים, שהיו אכזריים יותר וצרי אופק יותר. ... הננו כאלה משום שהפכו אותנו לכאלה בלחץ עינויים, משום שהכנסייה הפכה את העיסוק בהלוואות בריבית לעניין לא הגון בעיני הנוצרים, והשליטים דחקו אותנו אל עסקי ממון. אנו דבקים בממון משום שהשליכו אותנו אל הממון. נוסף על כך אולצנו להיות מוכנים תמיד לנוס על נפשנו או להסתיר את רכושנו מפני השוד.
( עניין היהודים : ספרי יומן [1895-1904] , מהיומן, ראשית יוני 1895; א' , 59)
 
היינריך גרץ (1817 - 1891) - היסטוריון וחוקר המקרא, מאבות ההיסטוריוגרפיה היהודית המודרנית, יליד פולין, פעל בעיקר בגרמניה, ומפעלו העיקרי - 'דברי ימי ישראל' - היסטוריה כוללת של עם ישראל מימי קדם ועד תקופתו, אותה הציג כהיסטוריה לאומית, שביסודה קשר הדוק בין דת ללאומיות, בין הרעיון הדתי של התורה לכלים הנושאים אותו, חוקת מדינה וטריטוריה - ארץ הקודש.הכוונה לתור זהב שידעו היהודים בספרד המוסלמית סביב המאות ה- 10 - 12, הן מבחינה דתית - תרבותית, והן מבחינה חברתית - כלכלית.שנאה עזה.
קטע ג
רוצה אני רק להתחקות על מצב היהודים בשלב אחד ויחיד - חשוב מאד בתולדותיהם, בתקופה שבה יצרו לעצמם מולדת חדשה, השלישית במספר, לפי דבריו של ההיסטוריון גרץ, ספרד של ימי הביניים. בספרד... היה מצב היהודים טוב ורע, כמו בכל מקום. ... רוצה אני להצביע על כך, איזה סדר דברים טיפוסי מתגלה בתמורות גורלנו, בכל מקום שאנו באים לשם.
אנו מהגרים ובאים לארץ, שבה הפחד מפני היהודים, או יותר נכון, האיבה אל היהודים, עדיין אינה קיימת. אנו מתיישבים שם, מסתגלים, מתבוללים, מנסים להכות שורשים; והואיל ואנו מפוכחים, חסכנים ושקדנים, ומפני העבודה אין אנו מפחדים, כפי שמספרת עלינו האגדה, אנו מצליחים להצליח אפילו בתנאים הקשים ביותר. אנו מתקדמים במסחר ובחברה, אנו נכספים לפעילות בשטחי הכבוד, אנו מטפחים אמנויות ומדעים, ומתחילים להרגיש בנו שלא בנעימות. פתאום נותן הרוב את דעתו על כך, שאנו שונים ממנו, שאנו מיעוט, והאנטישמיות, שכבר לבשה צורות שונות ונקראה שמות שונים וביסודו של דבר תמיד אחת היא, עולה ובאה.
אם התנאים של החיים הציבוריים מרשים את הדבר, שודדים, מבעירים והורגים בנו, ולבסוף מתבקשים היהודים מטעם השלטון, לשם השכנת שקט, לעקור ולנדוד הלאה.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'יהדות', 7.11.1896; א' , 28 - 29)
 
קטע ד
העמים, שבקרבם יושבים יהודים, הם כולם כאחד, בגלוי או שלא בגלוי, אנטישמים.
( מדינת היהודים : ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים , 'שאלת היהודים' , 20)
 
חוזקו ונצחיותו של העם היהודי
הלאומיות היהודית אינה יכולה, אינה רוצה ואינה מוכרחה לכלות
הכוונה ל'מדינת היהודים, ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים', שהופיע בפברואר 1896, ומהווה את תמצית תכניתו הציונית-מדינית של הרצל, הגורסת שמצוקת העם היהודי המפוזר בעולם תיפתר פתרון מדיני כלכלי חברתי על ידי הקמת מדינת היהודים המעוגנת בערבויות בינלאומיות.
קטע א
ככל שאני מעריץ את האישיות, הן את אישיות היחיד החזקה ... והן את אישיות הכלל של קבוצה היסטורית של אנשים, שאותה אנו מכנים בשם עם, אינני מתאבל על כיליונה. מי שיכול, רוצה ומוכרח לכלות - שיכלה. אולם אישיות העם של היהודים איננה יכולה, איננה רוצה ואיננה מוכרחה לכלות. איננה יכולה, מפני שאויבים חיצוניים מלכדים אותה. איננה רוצה, היא הוכיחה זאת במשך אלפיים שנה של ייסורים נוראים. איננה מוכרחה - זאת אנסה - בעקבות יהודים רבים אחרים, שלא איבדו את התקווה - להסביר בחיבורי זה. ענפים שלמים של היהדות יכולים לקמול, לנשור, העץ עצמו חי.
( מדינת היהודים : ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים , 'מבוא' , 12)
 
כוח הסבל של העם היהודי מצביע על חוזקו
הכוונה לספרו של האנטישמי אויגן דירינג, 'שאלת היהודים כשאלה של גזע נימוסים ותרבות' (1881). הרצל קראו בגיל 22, והזדעזע מתוכניתו הכוללת, המגובשת, הרציונלית והפסבדו-מדעית, כמו גם מהעובדה שמחברו היה גרמני משכיל ובעל שם.אויגן דירינג (1833 - 1921), פילוסוף וכלכלן, מאבות האנטישמיות המודרנית; ראה את 'הגזע' היהודי כמושחת מטבעו. הפתרון האידיאלי לשאלת היהודים, היה לדעתו, ריכוזם בארץ משלהם, אולם כיוון שפתרון זה נראה בלתי אפשרי, קרא לבטל את האמנסיפציה, לכלוא את היהודים בגטאות ולעקל את רכושם.מיסודות תפיסת האנטישמיות, לפיה העקרון הקובע במיון האנושות הוא ההשתייכות לגזעים; לפי האנטישמיות ניתן לדרג בין הגזעים לפי איכויותיהם, ולפי דירוג זה נחשב הגזע הארי, אליו משתייכים הגרמנים, לעליון, ואילו האחרים, ובעיקר היהודים, הערבים, השחורים והצוענים, לנחותים.אידאולוגיה פוליטית שהתפתחה באירופה בעיקר במאה ה- 19, שבמרכזה עקרון חירות הפרט, המושג באמצעות פעילותם של מוסדות שלטון דמוקרטיים ויצוגיים; לפיה יש להגשים את חירות הפרט דרך ההגנה על חופש הדת והאמונה, הביטוי וההתארגנות, כמו גם החירות הכלכלית.הכוונה לביקורת דירינג על האמונה היהודית.כינוי בפי הנוצרים לעם ישראל, שנענש להיות נע ונד על שגרם, לדעתם, לצליבת משיחם.
קטע א
'שאלת היהודים'. - ספר מחפיר. ולצערנו הוא כתוב בכשרון רב, כאילו לא נכתב בעט ארס על ידי מחבר שנתפס לקנאה שפלה ולתאוות נקמה אישית. ואם דברי תועבה כאלה עלולים לקבל ביטוי ישר אמת כזה, ואם שכל חריף ולמוד שיטה, כזה שאנו מוצאים אצל דירינג, אשר לעזר לו גם השכלה מדעית רחבה, הראויה באמת להקרא בשם השכלת עולם מקיפה - אם זה נעשה כלי שמוש לשם כתיבת דברים כאלה - מה יש לקוות מן האספסוף השקוע בבערות! - - הוא בוחן את שאלת היהודים מבחינת שאלת הגזעים, והוא רואה בגזע "המנוול" הזה רק תכונות מנוולות ושפלות. דבר זה בלבד יש בו לעורר קצת ספק לגבי בהירות ההשקפה של המחבר. וכי כיצד יכול היה גזע כזה, שפל וחסר כשרון, לשמור על קיומו בעולם במשך אלף וחמש מאות שנה, שכולן שלשלת אחת של רדיפות - אם נניח שלא היה בטבעו שום דבר משובח? ואשר לדירינג זה, המקשקש בלי הרף בליברליזם מדומה ומדבר וחוזר ומדבר על "לב אמונים" - כיצד אינו מתפעל מן האמונה שכולה גבורה אשר שמר העם הזה, הנודד הנצחי, לאלוהיו?
( יומן הנעורים : פרי קריאה בספרים , 9.2.1882 , לה)
 
מחסה, מקלט, מקום מבוצר.בקול רם.
קטע ב
אם דורות רבים כל כך לפנינו החזיקו מעמד בתנאים קשים כל כך, ודאי שהיה להם אופי טוב וחזק מאד; ולמעשה כל תולדותיהן של רדיפות היהודים הן בשבילנו פרק רב תהילה בתולדות האנושות. מעשי האכזריות של ימי הביניים היו משהו שאין לו משל; ואנשים שידעו לעמוד בעינויים האלה ודאי היה בהם משהו חזק מאד. הייתה בהם אחדות פנימית, שאבדה מאתנו, דור שגדל בריחוק מן היהדות, משולל אחדות פנימית, ואינו מסוגל להתחשב בעבר כשם שאינו מסוגל להביט אל העתיד, משום כך רוצים אנו לחזור ולהתכנס בתוך היהדות, ושוב לא ניתן להשליך אותנו מן המעוז הזה.
יכול אדם לנסות ולבטל את רעיון העם הזה בחיוך של זלזול, אבל הוא קיים. אנו נרים אותו מעלה, מעלה, וננופף אותו ברמה.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'יהדות', 7.11.1896; א' , 38)
 
עמים קמים, עמים נופלים, אך עם ישראל מתמיד בקיומו
נחרבו, נשמדו.שומר.
קטע א
העולם השתנה, עמים נכחדו, אחרים הופיעו במקומם, זירת ההיסטוריה התרחבה, יבשות עלומות עלו מן הים, כוחות הטבע הקשו על החיים או הנעימו אותם - ורק העם הזה נותר כפי שהיה, דבק במנהגיו, נאמן לעצמו, נוצר את זכר סבלותיהם של אבותיו. הוא ממשיך להתפלל לאלוהיו, אלוהי הנצח, במילים בנות אלפי שנים. זהו עם העבדות והחירות - ישראל!
( אלטנוילנד : רומן , 146 - 147)
 
התבוללות העם היהודי בעמים נבלמת עקב התעוררות האנטישמיות
ההתבוללות מובילה לאנטישמיות
בית משפט שהוקם תחילה במאה ה- 13 ע"י האפיפיור למלחמה בעינויים ובענישה אכזריים כנגד הכופרים בקתוליות, כמו גם האלכימאים, המכשפות ומגידות העתידות. בתחום סמכותה נכללו גם יהודים מומרים, בעיקר בספרד ובפורטוגל, שנחשדו כאנוסים, השומרים בחשאי על זיקתם ליהדות.ב- 1492 הוצא בספרד ע"י האינקביזיציה, ובחתימת מלכי ספרד פרדיננד ואיזבלה, צו גירוש ליהודים, תוך שניתנה להם הברירה להתנצר ולהישאר במקום. רבבות גלו משם, לפורטוגל השכנה, לצפון אפריקה, לארצות הבלקן ולארץ ישראל. הגירוש נשאר בתודעה היהודית כאחד מהקשים באירועים שחווה העם בגלות.
קטע א
אני חושב, כי היהודים יש להם נטייה להתבולל. והנה בא רגע, שבו הם נמצאים בדרך הטובה ביותר לכך. ובאותו רגע דווקא באה האנטישמיות. כל ההיסטוריה מלמדת אותנו, כי מעולם לא היו היהודים במצב מאושר יותר מזה שהיו בו בספרד לפני האינקביזיציה והגירוש במאה החמש עשרה. הם היו אז כל מה שביקשו להיות, ויכלו להשיג כל מה שביקשו.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , עדות בפני הועדה המלכותית לכניסת זרים לאנגליה, 7.7.1902; ב' , 174)
 
התעוררות האנטישמיות בולמת את התבוללות היהודים ומלכדת אותם
חיקוי תכונות הסביבה כדי להסתגל אליה ולשרוד בה. מושג זה הוא חלק מתאוריית האבולוציה של הביולוג האנגלי צ'ארלס דארווין (1809 - 1882), המסבירה את התפתחות היצורים בטבע לפי ברירה טבעית, רבייה ומלחמת קיום. מתאוריה זו נעשו מגוון השלכות לעולם האנושי.לודביג שפיידל (1830 - 1906) - מבקר תיאטרון, מוסיקה וספרות, ועורך הפיליטונים בעיתון הווינאי הנודע Neue Freie Presse, בו אף הרצל כתב; הרצל החליפו כעורך הפיליטונים בעיתון לאחר שובו מפריס לווינה ב- 1895. הדברים המובאים ביומן הרצל הם קטע משיחה בין השניים, בקיץ 1894, בהינטרביל שליד ווינה.עיירת נופש בקרבת ווינה.
קטע א
האנטישמיות, שהיא משהו חזק ולא מודע בתוך ההמון הגדול, לא תזיק ליהודים. היא בעיני תנועה המועילה לאופיים של היהודים. היא החינוך של קבוצה אחת על ידי ההמון ואולי אף תביא לטמיעתה. מחנכים רק באמצעות קשיים. יפעל כאן חוק החיקוי של דארווין. היהודים יסתגלו לנסיבות. הם ככלבי הים שיד המקרה השולטת בעולם הטילה אותם לתוך המים. הם מסגלים לעצמם דמות ותכונות של דגים, אף שבאמת אינם כאלה. אילו שבו אל היבשה ואילו הניחו להם לחיות שם כמה דורות, היו שבים סנפיריהם והופכים לרגליים.
העקבות של לחץ אחד יימחו רק על ידי לחץ שכנגד.
שפיידל אמר: "זו תפיסה היסטורית".
אז יצאתי אל תוך הלילה המחשיך חזרה לבאדן. בעוד הכרכרה שלי אצה דרך המנהרה שמתחת לקפלת הכולרה, באו מולה שני צעירים, אחד מהם במדים של צוער. חושבני שישבתי מכורבל בתוך עצמי ושקוע בהרהורים. והנה שמעתי בבירור קריאה אל עבר הכרכרה: "יהודי חזיר!"
הזדקפתי בזעם. מר נפש הפכתי את פני אל עבר הצעירים, אלא שכבר היו רחוקים. מיד גם עבר לי החשק להתכתש עם הפרחחים. לא היה במעשה שלהם משום עלבון אישי, שהרי לא הכירו אותי, כי אם עלבון לחוטם היהודים ולזקן היהודים שלי, שמן הסתם הבחינו בהם באפלולית הערב מאחורי פנס הכרכרה.
ואיזו תהודה מפליאה הייתה זאת לתפיסה "ההיסטורית" שלי. אין כאן כל תועלת ל"היסטורי".
( עניין היהודים : ספרי יומן [1895-1904] , מהיומן, ראשית יוני; א' , 60)
 
הקטע לקוח מהמחזה 'הגיטו החדש', ומתאר שיחה בין ד"ר פרידהיימר, מנכבדי הקהילה, לגיבור המחזה, עורך הדין יעקב סמואל, על מעמד היהודים בחברה הכללית.לשוויון הזכויות שהוענק ליהודים במסגרת האמנסיפציה.רובע מגורים עירוני נבדל, שנכפה על היהודים בשלהי ימי הביניים להתגורר בו. מקור המונח ברובע מגורים בעיר וונציה שבאיטליה, שהיה סמוך לבית יציקה (באיטלקית Getto), שב- 1516 הוקף בחומה והוכר כרובע יחידי בעיר שבו מותר ליהודים להתגורר. מאז הפך לכינוי רווח לכל רובעי היהודים הצפופים בערי אירופה הנוצרית עד למאה ה-19.
קטע ב
פרידהיימר: אנו נהנים מחסות החוק. אמנם שוב מביטים עלינו בעין רעה, כמו לפני דורות, בימים שישבנו בגיטו.
אף על פי כן נפלו החומות ההן.
יעקב: החומות הגלויות.
פרידהיימר: יש גם צד טוב בדבר. מאז פשטה האנטישמיות בארץ, רואה אני שוב יותר יראת שמים. האנטישמיות היא כאזהרה לנו, שנישאר נאמנים לאחדותנו, שלא נסור מעל אלהי אבותינו, כאשר עשו רבים.
( הגיטו החדש , 176)
 
מוצאנו, מקור עמנו.
קטע ג
מבחינה היסטורית 'אישיות העם' שלנו ידועה מדי, מפורסמת מדי, וחרף כל ההשפלות, נעלה מדי, מכדי שנניח לה להיעלם. אולי היינו מצליחים להיטמע לחלוטין בעמים הסובבים אותנו, אילו הניחו לנו לפחות לשני דורות. אך לא יניחו לנו. לאחר הפוגות קצרות של סובלנות, קמה ומתעוררת שוב ושוב האיבה נגדנו. ... שגשוגנו מחליש אותנו בתור יהודים ומטשטש את ייחודנו. רק הלחץ מצמידנו שוב אל צור מחצבתנו, רק שנאת הסביבה כלפינו עושה אותנו שוב לזרים.
וכך היינו ונשארנו, מרצוננו או שלא מרצוננו, ציבור היסטורי בעל השתייכות יחד מובהקת.
אנחנו עם - האויב, שלא מרצוננו, מגבש אותנו לעם - כפי שהיה תמיד בהיסטוריה. בעתות מצוקה, אנו מתאחדים ומגלים לפתע את כוחנו.
( מדינת היהודים : ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים , 'השפעת האנטישמיות' , 24)
 
חוסר הנורמליות של הקיום היהודי בגולה - ניוון פיסי ומוסרי
סיגול תכונות אנטי-חברתיות
קטע א
אנו היהודים התקיימנו, אף אם לא באשמתנו, כגוף זר בקרב אומות שונות. בגיטו סיגלנו לעצמנו כמה תכונות אנטי-חברתיות. אופיינו התקלקל בגלל הלחץ.
( עניין היהודים : ספרי יומן [1895-1904] , מהיומן, ראשית יוני 1895; א' , 59)
 
אובדן הכבוד
הקטע לקוח מנאום שנישא בנשף חגיגי של ארבע האגודות הציוניות בברין (היום ברנו) שבאוסטריה.
קטע א
אחד מן הנואמים שקדמו לי אמר אמירה טובה: "כבוד מביא לחם", זה נכון. הכבוד סופו להביא לחם, אלא לדאבון לבנו, הרי זו עובדה מעציבה מן העבר, שיהודים שכחו את הקשר בין הלחם והכבוד. הם האמינו, כי אפשר להשתכר ללחם בלי כבוד וכי הכבוד אינו אלא דבר מותרות.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'כבוד מביא לחם', 28.4.1897; א' , 53)
 
חוסר הנהגה פוליטית אחידה
מתורגלים.(1831 - 1896) – מגדולי היזמים והנדבנים היהודים במאה ה- 19; מפעלו העיקרי היה ייסוד 'יק"א', 'חברה להתיישבות יהודית', לסיוע ליהודי מזרח אירופה בארצות מושבם וביעדי הגירתם. צעדו המעשי הראשון של הרצל לאחר גיבוש רעיונו הציוני, במאי 1895, היה פנייה לברון בניסיון לרכוש תמיכתו ברעיון. הפגישה לא הצליחה.
קטע א
בגלל הפיזור שלנו בן אלפיים השנים נותרנו בלי הנהגה מאוחדת של הפוליטיקה שלנו. זה בעיני אסוננו העיקרי שגרם לנו יותר נזק משגרמו לנו הרדיפות. הדבר שגרם לנו להיהרס מבפנים ולהסתאב, שכן לא היה בנמצא איש שיעשה אותנו לאנשים ראויים לשמם - ולו רק לתועלתו האישית של שליט כלשהו. ההיפך הוא הנכון. דחפו אותנו לכל מיני עיסוקים מגונים, החזיקו אותנו בגיטו, ואנו התנוונו שם בהתחככות זה עם זה, וכשלפתע הוציאו אותנו לחופשי, ציפו מאתנו שנהיה אמונים מיד על הרגלי החירות.
( עניין היהודים : ספרי יומן [1895-1904] , מהיומן, דברים שהושמעו בפגישה עם הברון מוריץ הירש, ראשית יוני 1895; א' , 66 - 67)
 
ניוון פיסי ומוסרי
קטע א
הפיזור גרם לכך, שלא יכול לבוא המשך חינוך העם. חסר היה מרכז מוכתר ומדיניותו האנוכית. ...
התקלקלנו, התנוונו מבחינה מוסרית ופיסית.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , רשימות בשביל הברון הירש, מאי 1895; ב' , 332)
 
נעלה, מרומם.
קטע ב
בכל הסבל הזה שסבלנו - התכערנו; אופיינו, שבימים עברו היה גא ונשגב, השתנה. הלוא היינו אנשים שידעו לגונן על המדינה בחרב, ומן הסתם היינו עם מחונן ביותר, אם אלפיים שנה עמדו עלינו לכלותנו ולא יכלו לנו.
( עניין היהודים : ספרי יומן [1895-1904] , מהיומן, ראשית יוני 1895; א' , 59)
 
השתמרות הזיקה ההדוקה בין העם היהודי לארץ ישראל
הקטע לקוח ממאמר של הרצל בשבועון היהודי הלונדוני 'ג'ואיש כרוניקל'; מאמר זה היה הפירסום הראשון של רעיונו הציוני, הוא הופיע בשעה שחיבורו 'מדינת היהודים' כבר היה בדפוס, והוא תמצית של חיבור זה.
קטע א
אינני מביא לכם רעיון חדש, אלא רעיון עתיק ימים. כן, זהו רעיון כל עולמי - ובזה כוחו - ימיו כימי עמנו, שלא חדל מעולם, גם בימי הצרות המרות ביותר, מלהגות בו.
הרעיון הזה הוא כינונה של מדינת היהודים.
דבר מופלא הוא שאנו היהודים חלמנו את החלום המלכותי הזה במשך כל הלילה של תולדותינו. עתה מאפיר היום. אין אנו צריכים אלא להעביר את השינה מעל עינינו, למתוח את איברינו החסונים, ויש בידינו להפוך את החלום למציאות.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'פתרונה של שאלת היהודים', 17.1.1896; א' , 1)
 
המשפט "לשנה הבאה בירושלים הבנוייה" נאמר פעמיים בשנה - בסיום תפילת הנעילה שבמוצאי יום כיפור ובחתימת ההגדה של פסח.
קטע ב
שום אדם אינו חזק או עשיר דיו, כדי שיוכל להעתיק עם ממקום-מושב אחד למשנהו. רק רעיון יכול לחולל זאת. לרעיון המדינה יש אכן כוח כזה. לאורך כל חשכת ההיסטוריה שלהם לא חדלו היהודים מלחלום את חלום המלכות - "לשנה הבאה בירושלים!" - הוא המוטו העתיק שלנו. כעת שומה עלינו להראות, כי מחלום זה עשוי לצמוח רעיון בהיר כאור היום.
( מדינת היהודים : ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים , 'מבוא' , 14)
 
השפעות חיצוניותהסברהצעות פעילות
ההגות הציונית הושפעה מאירועים ומתהליכים פוליטיים, מדיניים וחברתיים, אשר התרחשו באירופה וביבשות אחרות. בצד התפרצויות אנטישמיות ושינויים באינטרסים של מעצמות אירופה, השפיעו גם מגמות ואידיאולוגיות חדשות, כגון: ההשכלה, הלאומיות, הליבראליזם, החילון, הרומנטיקה, הסוציאליזם והאמנציפציה.
כשלון האמנסיפציה
התגברות החשש מתחרות עם היהודי במקצועות הממון ובמעמד הבינוני
הדבקים בדוקטרינה, בתיאוריה מדעית או רעיונית, מבלי יכולת לשלב לתוכה את חיי המעשה ודרישותיהם.רובע מגורים עירוני נבדל, שנכפה על היהודים בשלהי ימי הביניים להתגורר בו. מקור המונח ברובע מגורים בעיר וונציה שבאיטליה, שהיה סמוך לבית יציקה (באיטלקית Getto), שב- 1516 הוקף בחומה והוכר כרובע יחידי בעיר שבו מותר ליהודים להתגורר. מאז הפך לכינוי רווח לכל רובעי היהודים הצפופים בערי אירופה הנוצרית עד למאה ה-19.הכוונה למתן שוויון זכויות, אמנסיפציה, ליהודים.הענקת שוויון הזכויות ליהודים באירופה, תחילה בצרפת (1790 – 1791) ובהמשך במדינות נוספות, התקבלה דרך חקיקה מלמעלה, מהשלטון המרכזי, ולא דרך דיון והחלטה מצד המוני העם.סוציאליזם - תפישה מדינית - כלכלית - תרבותית שהתפתחה בעיקר באירופה של המאה ה- 19, ודוגלת בשוויון חברתי, דהיינו בכינון חברה ללא מעמדות וללא קניין פרטי, בה אמצעי הייצור יהיו בבעלות החברה כולה ומטרת הייצור תהא לספק את צרכי הכלל.
קטע א
טעו הליברלים הדוקטרינרים בהאמינם שאפשר להעניק שוויון לאנשים באמצעות צו ברשומות הממלכה. כשיצאנו מן הגיטו, היינו ונשארנו אותם יהודי הגיטו, כמקודם. צריך היה לתת בידינו זמן להתרגל אל החירות. ואולם, האוכלוסייה הסובבת אותנו אין בה נדיבות כזאת או סבלנות. היא רואה רק את התכונות הרעות הבולטות של המשולחים לחופשי ואינה תופסת שהמשוחררים הללו נשאו עונש על לא עוון. לזה מתווספים הרעיונות הסוציאליסטיים בני הזמן נגד ההון הנייד, שרק היהודים נאלצו לעסוק בו בעל כורחם, זה מאות בשנים.
ואולם אם יפנו היהודים מן הממון אל מקצועות שקודם מנעו מהם לעסוק בהם, הרי מיד יגרמו לחץ נורא בפרנסות של אנשי שכבות הביניים; מן הלחץ הזה יסבלו בראש ובראשונה הם עצמם.
( עניין היהודים : ספרי יומן [1895-1904] , מהיומן, ראשית יוני 1895; א' , 59 - 60)
 
במשמעות המודרנית - מתן שוויון זכויות אזרחי. בהקשר היהודי הכוונה לביטול החקיקה שהפלתה לרעה את היהודים והכרה בהם כאזרחים שווי זכויות בארצות מושבם; לראשונה זכו הם באמנסיפציה בסוף המאה ה- 18, בארה"ב ובצרפת, במאה ה- 19 השיגוה במערב אירופה ומרכזה, ורק עם קץ מלחמת העולם הראשונה במזרח אירופה.
קטע ב
עמי התרבות נוכחו בחוסר האנושיות שבחוקי ההפליה ושיחררו אותנו מהם, אבל השחרור בא מאוחר מדי. במקומות מושבינו הנוכחיים לא הצלחנו להגיע לאמנסיפציה במסגרת החוק. בגטו התפתחנו באופן מוזר לעם של מעמד בינוני, ויצאנו משם כבני תחרות, המהווים איום על המעמד הבינוני. כך ניצבנו פתאום לאחר האמנציפציה במעגל הבורגנות, תוך שעלינו לעמוד בפני לחץ כפול, מבית ומחוץ. הבורגנות הנוצרית ודאי לא הייתה מהססת להעלותנו קורבן לסוציאליזם; אך זה היה עשוי לעזור רק במעט.
( מדינת היהודים : ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים , 'גורמי האנטישמיות' , 22 - 23)
 
אלפרד דרייפוס (1859 - 1935) - סרן יהודי בצבא צרפת שהואשם ב- 1894 בריגול לטובת גרמניה ונדון למאסר עולם. המשפט עורר גל אנטישמיות בצרפת, אך גם מערכה ציבורית בתביעה למשפט חוזר. במשפט מחודש ב- 1899 הומתק דינו לעשר שנות מאסר. כעבור מספר ימים, עקב תרעומת עצומה בדעת הקהל העולמית, חננו נשיא צרפת. רק ב- 1906 בוטל פסק הדין והוחזרו לדרייפוס כל זכויותיו האזרחיות והצבאיות.הקטע לקוח ממאמר שכתב הרצל לאחר פסק הדין שניתן על ידי בית הדין הצבאי בעיר ראן בצרפת, במשפטו המחודש של דרייפוס ב- 1899.הכוונה לדרגות הקצונה של דרייפוס בצבא צרפת.הכוונה למעמד המשפיל של הסרת דרגותיו הצבאיות של דרייפוס בעקבות הרשעתו בדין בינואר 1895, בו נוכח הרצל בפריס ועליו דיווח לעיתונו Neue Freie Presse בווינה.
קטע ג
דרייפוס אינו עוד אלא סמל מופשט. הוא היהודי בחברה המודרנית, שניסה להסתגל אל הסביבה, והוא מדבר בלשונה, חושב את מחשבותיה, תופר לו את כתפותיה על מעילו - והנה באים וקורעים מעליו את הכתפות הללו בכוח. דרייפוס פירושה עמדה שעליה נלחמו ועדיין מוסיפים להילחם עליה, ושהיא - אל נשלה את עצמנו - עמדה אבודה!
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'חמישה נגד שניים', 15.9.1899; ב' , 39)
 
למרות כשלון האמנסיפציה - לא יוכלו לבטלה היכן שכבר הושגה
הכוונה למפלגות שדגלו בהפיכה בכוח של משטר המדינה לשם כינון משטר חדש; בתקופה ההיא המהפכנות הייתה בעיקר סיסמתן של המפלגות הסוציאליסטיות.
קטע א
לא ניתן עוד לבטל את שוויון הזכויות החוקי של היהודים במקום שהוא כבר קיים. לא רק מפני שזה נוגד את התודעה המודרנית, אלא גם מפני שהדבר עלול לדחוף מיד את היהודים, העניים והעשירים כאחד, לזרועות המפלגות המהפכניות.
( מדינת היהודים : ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים , 'גורמי האנטישמיות' , 23)
 
עליית האנטישמיות המודרנית
ההתוודעות לספרו של דירינג
אויגן דירינג (1833 - 1921), פילוסוף וכלכלן, מאבות האנטישמיות המודרנית, מחבר 'שאלת היהודים כשאלה של גזע נימוסים ותרבות' (1881); ראה את 'הגזע' היהודי כמושחת מטבעו. ראה בריכוזם בארץ משלהם פתרון אידיאלי לשאלת היהודים, אך כיוון שפתרון זה נראה בלתי אפשרי, קרא לבטל את האמנסיפציה, לכלוא את היהודים בגטאות ולעקל את רכושם.פגום, מושחת.דוברת הבלים.באופן יחסי.הכוונה לעלילות הדם - האשמות שהופצו כנגד היהודים על ידי נוצרים, לפיהן הורגים אלה ילדים נוצרים על מנת למצוץ את דמם ולהשתמש בו לצרכי קיום מצוות הדת היהודית ובייחוד לאפיית מצות הפסח. העלילה הופיעה כבר בתקופה העתיקה וגברה מאד בימי הביניים, בעיקר באירופה. גם במאה ה- 19 וה- 20 השתמשו בה אנטישמיים לשם הסתת ההמונים נגד היהודים.אחת מהעלילות שבהן הואשמו היהודים בימי הביניים הייתה שהם מרעילי בארות.קשרה, כרכה.הכוונה לעלילות כנגד היהודים.העלילות כנגד היהודים, בהן עלילות דם והאשמות בהרעלת בארות, הובילו במקרים רבים לפרעות כנגדם.מלוכלכות.נכרתים, נפסקים.
קטע א
דירינג מגלה קטנות מוחין מאין כמוה ונגרר כולו אחרי השקפות ימי הביניים - מדי הוא מסביר, בנוסח ההפרזה שלו, את הצד הנפסד שביהודים, ובייחוד בשעה שהוא בא ומציע נוסחאות של "פתרון". הוא מתאר את היהודי כצורתו ממש בימי הביניים החשוכים, כפי שנרקמה בדמיון המכשפות המרשיע של נשים זקנות, ממין זכר ונקבה. אלא שדירינג זה הוא בבחינת זקנה מהבילה שקנתה השכלה ואפילו חוכמת המדע, והיא גם נבונה לשיעורין; ועל כן יתאפק ולא ידבר על דם הילדים הנוצרים, שהיהודים מביאים קורבן עם חג הפסח, ועל הבארות המורעלות בידי היהודים. רוח הקידמה שבימינו צררה, גם אותו בכנפיה. הוא יודע כי החטיבות האלה, הספוגות דם אדם עד בלי די, יצאו כבר מכלל שימוש - ומשם כך הוא ממציא אחרות נאות מהן, הראויות לעלות על שולחן דורנו. הילד הנוצרי נתגלגל בממון הנוצרי, וכשם שבאגדות ההבל מימי הביניים, אגדות ספוגות הסתה ומגואלות בדם, היה סופו של אותו ילד נוצרי למות בשחיטה - כך מסופר עכשיו באגדות ההבל של זמננו. - אלה המופצים ברבים על ידי ה"אנטישמיים" בצורת דברי דפוס בזכות ההמצאה הנאורה בת הזמן החדש - על רכוש העם ועל ההון הנוצרי הנצמתים בידי הממון היהודי. השוטים יודעים להסתגל לרוח הזמן. בתקופת המאה הזאת, העומדת במזל של תורת הכלכלה, הכרח הוא הדבר כי אותו ילד נוצרי, דמות הקורבן של האגדה, יוריש את מקומו לדמות אגדה אחרת העשויה לפי תורת הכלכלה.
( יומן הנעורים : פרי קריאה בספרים , 9.2.1882 , לח - לט)
 
הכוונה ליומן הנעורים שלו, בו כתב ב- 9.2.1882 רשימה ארוכה על ספרו של דירינג, שחלקה מובא לעיל.הכוונה לשאלת היהודים.בתקופת כתיבת הקטע הרצל כבר היה עיתונאי ועורך הפיליטונים בעיתון הווינאי הנודע Neue Freie Presse.
קטע ב
אימתי בעצם החילותי להתעסק בעניין היהודים? מן הסתם מן הרגע שעלה על הפרק. בוודאי מאז קראתי את ספרו של דירינג. בפנקס רשימות ישן שלי, הטמון במקום כלשהו בתוך חבילת ניירות בווינה, נמצאות ההערות הראשונות על ספרו של דירינג ועל השאלה. אז עוד לא היה לי עיתון לכתיבה הספרותית שלי. הדבר היה דומני ב- 1881 או ב- 1882, אבל אני יודע שגם היום אני חוזר ואומר דברים שרשמתי שם. במרוצת השנים כירסמה בי השאלה ונברה בי, עינתה את נפשי ואימללה אותי. לאמתו של דבר חזרתי אליה שוב ושוב כמתוך חוויותי שלי, סבלותי ושמחותי הפרטיות, הצלחתי להתעלות אל עניינים כלליים יותר.
( עניין היהודים : ספרי יומן [1895-1904] , מהיומן, ראשית יוני 1895; א' , 55 - 56)
 
המפגש עם האנטישמיות הצרפתית
הכוונה לאנטישמיות הצרפתית. הקטע לקוח ממאמרו הראשון של הרצל שעסק בה. בבוא הרצל לצרפת, באמונה שבמולדת האמנסיפציה ליהודים באירופה לא תיתכן אנטישמיות, עקב משך 4 שנותיו בפריס אחר התחזקותה. כאן הגיע למסקנה שבעיית היהודים היא כלל עולמית ותיפתר רק עם הקמת מדינת היהודים.עגלת חורף, שבמקום גלגלים יש לה פסי ברזל, והיא נגררת על גבי השלג או הקרח.תנועה בצרפת שהוקמה על ידי הגנרל ז'ורז בולאנז'א (1837 - 1891), מיניסטר המלחמה ב- 1886 - 1887, שנעשה אליל ההמונים וסמל הדרישה למלחמת נקם בגרמניה. לתנועה נאספו חוגים קיצוניים מהימין והשמאל במטרה למוטט את המשטר הדמוקרטי בצרפת.
קטע א
האנטישמיות היא כאן אחרת מכול וכול מזו שבארצות אחרות. אין צריכים לטעות בזה בגלל שיווי השם, אין זו האנטישמיות של אסיה. כאן אין משליכים את היהודים טרף להמון העם, כמו שהנוסע הנפחד בערבה מתיר בחופזה סוס מן המגררה ויורה בו, בשביל לעצור לרגע אחד את הזאבים, שהוא כבר שומע את נשימתם הכבדה. כאן האנטישמיות גם איננה היתד, הנתקעת בערמומיות מלמעלה למטה אל תוך המפלגות הלאומיות. בצרפת האנטישמיות היא מקום פגישה חופשי כמו שהיה הבולאנז'יסם, מקום שבו נזקקין לפחות המלצות ובו יכולים להבריק בפחות אמצעים מאשר במקום אחר. זהו מפגש של הבלתי מרוצים, מעין סאלון של המקופחים.
( מבולאנז’א עד דרייפוס : 1891-1895, כתבות ומאמרים מדיניים מפאריס , 'אנטישמיים צרפתיים', 31.8.1892; א' , 140)
 
הכוונה לאלפרד דרייפוס.מארה - קללה.עושרם של יהודים אחרים.שונאי היהודים, החפצים בחיסולם.
קטע ב
יהודי אומלל, עמוס מארת הממון, מארת ממונם של אחרים. לו לא הייתה כל שייכות אליהם, ולהם לא הייתה כל שייכות אליו, ואף על פי כן הומצא מיד הקשר בינו לבינם. אם אין יכולים להשיג את אלה ששונאים אותם, שונאים את אלה שיכולים להשיגם. וכך הראה לנו עניין דרייפוס שנאת ישראל אצורה וצבורה, שלא שיערנו כלל למצוא כמותה במידה גדושה כל כך בצרפת. ...
האם סבור מישהו, כי זוללי היהודים, שהוכיחו זה עתה את כוחם במעשה נגד דרייפוס האומלל, יסתפקו בקורבן היחיד הזה? הם טעמו עכשיו טעם דם והם ידרשו דם נוסף, ובתאוותנות יתירה ומתוך בטחון בניצחונם, לאחר שנוכחו לדעת, כי אין מי שיעמוד בפניהם.
( מדינת היהודים : ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים , 'עניינים בצרפת', 24.12.1897; א' , 186 - 187)
 
מאפייניה של האנטישמיות המודרנית
אופי.
קטע א
הופיעה בעידן האמנציפציה, וכתוצאה ממנה
אין להחליף את האנטישמיות של ימינו בשנאת היהודים הדתית, שרווחה בזמנים עברו, למרות שיש ארצות, שבהן גם עתה יש לשנאת היהודים צביון דתי. המאפיין הבולט של התנועה העויינת את היהודים שונה כעת. בארצות שבהן היא רווחת ביותר, האנטישמיות היא התוצאה של האמנסיפציה, שבה זכו היהודים.
( מדינת היהודים : ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים , 'גורמי האנטישמיות' , 22)
 
שפה פשוטה, של ההמון.הכוונה לארצות המערב, בהן הוענקה כבר ליהודים אמנסיפציה.
קטע ב
הגורם החברתי - התבוללות היהודים בארצות מושבם
התבוללות מהי? הרי לא העגה המוצלחת פחות או יותר שמדברים, לא גזיזת הזקן והתלבושת לפי האופנה, ואף לא הרגלי החיים היומיומיים. ההתבוללות היא רכישת קרקע וכבוד באיזו ארץ. היהודים היו מוכנים לכך בכל מקום. האם מרשים זאת? ובמקום שמרשים זאת היום, האם ירשו זאת מחר? אנחנו היהודים של ארצות התרבות שנעשו אנטישמיות, רצינו להתבולל, אבל דווקא ניסיונות ההתבוללות שלנו הם שעוררו את האנטישמיות המודרנית, כי זו הייתה רכישת קרקע וכבוד.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'היהודי הנצחי', 12.11.1897; א' , 170)
 
מעמד בעלי הרכוש, בעלי ההון.תפישה מדינית - כלכלית - תרבותית ילידת אירופה של המאה ה- 19 הדוגלת בשוויון חברתי, דהיינו בכינון חברה ללא מעמדות וללא קניין פרטי, בה אמצעי הייצור יהיו בבעלות החברה כולה ומטרת הייצור תהא לספק את צרכי הכלל.
קטע ג
הגורם הכלכלי - עליית התחרותיות במעמד הבינוני
בגטו התפתחנו באופן מוזר לעם של מעמד בינוני ויצאנו משם כבני תחרות, המהווים איום על המעמד הבינוני. כך ניצבנו פתאום לאחר האמנסיפציה במעגל הבורגנות, תוך שעלינו לעמוד בפני לחץ כפול, מבית ומחוץ. הבורגנות הנוצרית ודאי לא הייתה מהססת להעלותנו קורבן לסוציאליזם; אך זה היה עשוי לעזור רק במעט. ...
האנטישמיות ... סיבותיה: ... הסיבה הקרובה, היא הייצור העודף של משכילים בעלי מקצועות חופשיים, שאין להם מוצא כלפי מטה ולא אפשרות קידום כלפי מעלה - כלומר, לא מורד בריא ולא מעלה בריא.
( מדינת היהודים : ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים , 'גורמי האנטישמיות' , 23)
 
האנטישמיות כתופעה כלל עולמית הרווחת בכלל המעמדות והחוגים
האנטישמיות המודרנית, לזירותיה ולצורותיה, התפשטה והתחזקה בשליש האחרון למאה ה-19, כגון: משפט דרייפוס והשלכותיו בצרפת; עליית אנטישמים לראשות עיריית וינה; פרעות ביהודי רוסיה; התנכלויות ליהודי רומניה; התפרצויות אנטישמיות באלג'יר, שהלכו וגברו בעקבות משפט דרייפוס.מסיתים, מעוררים לתקוף.המון, קהל פשוטי עם.מקור המילה בלטינית - אזרח רומאי מדלת העם; בעת החדשה, בעקבות המהפכה התעשייתית, ולפי המחשבה הסוציאליסטית-מרכסיסטית - הכוונה למעמד הפועלים, המתפרנסים מעבודה שכירה ונטולים כל רכוש משלהם, בשונה ממעמדות הבורגנים ובעלי ההון, שהיו בעלי אמצעי יצור.
קטע א
איש לא יכחיש את מצוקת היהודים. רודפים אותם, בין אם במידה רבה או מעטה, בכל ארץ, שבה חיים יהודים רבים. אמנם להלכה קיים בחוק שוויון זכויות, אבל למעשה, כשמדובר בהם, לחוק זה אין כמעט תוקף בשום מקום. אפילו המשרות בדרג הבינוני, בצבא ובמגזרים הציבוריים והפרטיים חסומים בפניהם. מנסים לדחוק את רגליהם מתחומי המסחר: "אל תקנו אצל היהודים!"
ההתקפות נגדם בפרלמנטים, באסיפות, בעיתונות, מעל דוכני כנסיות, ברחוב, בנסיעות, אפילו במקומות בילוי - איסור הכניסה לבתי מלון מסויימים - הולכים ומתרבים מיום ליום. הרדיפות נושאות אופי שונה בהתאם לארצות ולחוגים החברתיים השונים: ברוסיה מעלים באש כפרים של יהודים; ברומניה הורגים יהודים אחדים; בגרמניה מכים אותם מדי פעם; באוסטריה מטילים האנטישמים את אימתם על כל מהלכי החיים הציבוריים; באלג'יר מטיפים-נודדים מלבים את היצרים נגדם; בפריס מתכפתרת החברה הקרויה "טובה יותר", והמועדונים סוגרים שעריהם בפני היהודים; אין סוף לגיוונים. ...
האם נכון הוא שבארצות בהן יושבים אנו במספר ניכר, מצבם של היהודים שהם עורכי דין, רופאים, טכנאים, מורים ופקידים הולך ונעשה כבד מנשוא? האם נכון שכל המעמד הבינוני היהודי נתון בסכנה חמורה? האם נכון שמשסים את האספסוף כנגד העשירים היהודים? האם נכון, שהעניים שלנו סובלים לאין ערוך יותר מכל פרולטריון אחר?
אני סבור, כי הלחץ קיים בכל מקום. לאנשי העשירונים העליונים הוא גורם אי נוחות, אצל המעמד הבינוני - מועקה כבדה, ואצל המעמד התחתון מופיע הייאוש במערומיו. עובדה, שבכל מקום התוצאה היא אחת, וניתן לסכמה בקריאה הברלינאית הקלאסית: "יהודים, החוצה!"
( מדינת היהודים : ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים , 'שאלת היהודים' , 19 - 20)
 
אגודות הסטודנטים; הכותב עצמו היה חבר באגודת הסטודנטים הגרמנית לאומית 'אלביה', כשלמד באוניברסיטת וינה, אך פרש ממנה עוד ב- 1883, לאחר שאחד מחבריה נשא נאום אנטישמי. האגודות כבר לא קיבלו יהודים לשורותיהן והחל מ- 1896 אף החליטו האגודות הלאומניות שבהן כי הסטודנטים היהודיים הם "חסרי כבוד ואופי" ועל כן אין להילחם איתם בדו-קרב.סטודנטים בבית ספר גבוה בגרמניה.תלמידי גימנסיה, תיכון.הכוונה בעיקר ליהודים.באביב 1897, כשנה לאחר רצח השאח נאסר-א-דין, פרצו שם מהומות, שהיו מלוּווֹת בפרעות ביהודים.
קטע ב
כל העולם לוגם את האנטישמיות וסופג אותה לאט, לאט, כמעט בלי להרגיש. היא חודרת דרך כל הנקבוביות. בתאוותנות הגדולה ביותר היא נקלטת על ידי אלה העוסקים יותר מאחרים בספרים. בדיבור - על ידי כמרים ומורים. הללו מוסרים אותה לנוער, שהשכלתו מופקדת בידיהם, וכך, האנטישמיות היא לפתע אופנה, שהכול מפליגים בשבחה. הסטודנטים, חברי הקורפורציות, מחקים את הקצינים, שאינם סובלים ביניהם יהודים. אגודות הבורשים אינן רוצות לפגר, ולו רק מתוך התחשבות בגימנזיסטים, שהם מצדם מתבדלים מן הַשֵּׁמִים עוד בשבתם על ספסלי בית הספר, ובהתאחדויות התלמידים אינם סובלים את היהודים אלא במקומות שאי אפשר להם בלעדיהם. המתעמלים אינם רוצים שיהיו בתוכם עקומי רגלים... החותרים, רוכבי האופניים ושחקני הכדור - גם הם אינם רוצים! ...
יש יהודים שאינם מסתפקים במועט כלל, אם כל זה יחד עדיין אינו נחשב אנטישמיות בעיניהם. אכן, לעומת פָּרָס אין כל זה ולא כלום!
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'השבוע', 8.7.1897; א' , 83 - 84)
 
האנטישמיות המודרנית כתופעה המתפשטת ומתגברת בכל העולם
קטע א
היסטוריה. המצב לא יוכל להיות טוב יותר, הוא מן ההכרח יהיה רע יותר - עד כדי טבח. ממשלות אינן יכולות עוד למנוע זאת, גם אם ירצו. גם הסוציאליזם עומד מאחורי זה.
( עניין היהודים : ספרי יומן [1895-1904] , מהיומן, 7.6.1895; א' , 81)
 
נסיגה, התנגדות לקדמה; הכוונה כאן לביטול האמנסיפציה, שוויון הזכויות שהוענק ליהודים.הרצל שהה בפריס ככתב העיתון הווינאי הנודע, Neue Freie Presse, ב- 1891 - 1895. במסגרת כך עקב אחר עליית הסוציאליזם, האנרכיזם והאנטישמיות המודרנית בצרפת ערש זכויות האדם והאמנסיפציה. הוא עמד על חוסר שביעות הרצון החברתית בצרפת של הרפובליקה השלישית. בכתבות רבות חזר וטען שלדעתו צפויה שם מהפכה חברתית.פרידריך וילהלם אלברט פון הוהנצולרן, הידוע בכינויו וילהלם השני (1859 - 1941), קיסר גרמניה ב- 1888 - 1918; עימו ניהל הרצל כעבור מספר שנים, ב- 1898, משא ומתן בניסיון להשיג את תמיכתו וחסותו להקמת חברת התיישבות יהודית בארץ ישראל.הבית התחתון בפרלמנט של גרמניה המאוחדת מאז 1871.
קטע ב
אין כל סיכוי שהתנאים שהיהודים חיים בהם ישתפרו. אם ישאל אותי מישהו מנין לי, אומר לו שאני אף יודע לאן תגיע האבן המתגלגלת על מישור משופע: למטה, למטה. רק חסידי דעת ומטורפים אינם מביאים בחשבון את חוקי הטבע.
מן ההכרח, אפוא, שבסופו של דבר נגיע לתחתית, לתחתית שבתחתית. איך ייראה הדבר, איזו צורה ילבש, את זאת לא אוכל לשער. האם תהיה זאת הפקעת רכוש עקב מהפכה מלמטה, או החרמתו בעקבות ריאקציה מלמעלה? היגרשו אותנו? הימיתו אותנו?
אני משער שפחות או יותר ילבשו הדברים את כל הצורות שמניתי, ועוד אחרות.
בארץ אחת, כנראה צרפת, תבוא המהפכה הסוציאלית, וקורבנותיה הראשונים יהיו בוודאי הבנקים הגדולים והיהודים. מי שחי כמה שנים בארץ הזאת כמוני, בתור משקיף בודד חסר פניות, אין לו עוד ספק בכך.
ברוסיה פשוט יחרימו מלמעלה. בגרמניה, יחוקקו חוקים של הפליה ברגע שהקיסר לא יוכל עוד למשול עם הרייכסטג. באוסטריה לא יעמדו בפני אימת האספסוף הווינאי ויסגירו את היהודים. ...
וכך יגרשו אותנו מן הארצות הללו וירצחו אותנו בארצות שנימלט אליהן.
( עניין היהודים : ספרי יומן [1895-1904] , מהיומן, 'נאום לפני הרוטשילדים', 13.6.1895; א' , 151 - 152)
 
הכוונה לכניסה לא חוקית של מהגרים לארץ כלשהי; לדעת הכותב הגירת היהודים מביאה איתה את האנטישמיות לכל מקום. יסוד עיקרי בתפיסתו הייתה יצירת תנאים מדיניים חוקיים להקמת ישות יהודית עצמאית, ולכן התנגד ל'הסתננות' מתיישבים לארץ ישראל קודם השגתן של הערבויות החוקיות.
קטע ג
ככל שהאנטישמיות תשתהה יותר, היא תפרוץ בהכרח ביתר זעף. בהסתננותם של יהודים מהגרים, הנמשכים לאותן הארצות על ידי תחושת הביטחון המדומה, כמו גם העלייה המעמדית של היהודים בני המקום, יפעלו אז יחד בעוצמה וידחקו לקראת מהפכה. אין דבר פשוט ממסקנה הגיונית זאת. ...
האנטישמיות גוברת בקרב האוכלוסייה, יום יום, שעה שעה, ובהכרח תוסיף להתגבר יותר ויותר, מפני שסיבותיה ממשיכות להתקיים ואי אפשר לסלקן.
( מדינת היהודים : ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים , 'פתח דבר', 11; 'גורמי האנטישמיות' , 23)
 
הכוונה לחיבורו של הרצל 'מדינת היהודים, ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים', שיצא לאור בפברואר 1896, המהווה את תמצית תכניתו הציונית-מדינית. החיבור אמנם יצא לאור כחצי שנה לאחר שכבר עזב את פריס וחזר לווינה, אך הטיוטות לו נכתבו בפריס.
קטע ד
אם יהודי אנגליה לא יקחו על עצמם במהרה את הטורח להבין את הציונות, ולסייע לתנועה, הם יגורשו מן החברה הגבוהה, כמו בצרפת. הם יותקפו בעיתונות, כמו בצרפת; על ידי המפלגה האנטישמית בפרלמנט, כמו בצרפת. דברי אלה שלי, אולי תהיה מייחס להם חשיבות מסוימת אם אזכיר לך כי חזיתי מראש את כל פרשת דרייפוס כמה שנים לפני התרחשותה. כתבתי את 'מדינת היהודים' לאחר שהייתי בצרפת ארבע שנים, ובאמת כתבתי אותו בפאריס, וכיום אני יודע את מגמת הדברים באנגליה.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'כמו רובינזון קרוזו', מראיון לירחון הנוער היהודיYoung Israel בלונדון, יולי 1898; א' , 225)
 
לאומיות
עמים פחותים מהעם היהודי זכו לעצמאות מדינית
הכוונה בעיקר לתקומת עמי הבלקן, שהשתחררו משלטון טורקיה או זכו לאוטונומיה מלאה: יוון (1829), בולגריה וסרביה (1878) ורומניה (1878).התפשטה, התרחבה.
קטע א
התהוותה של ריבונות חדשה איננה שום דבר מגוחך או בלתי אפשרי. הרי בימינו היינו עדי חוויה לכך אצל עמים, שאינם עמי המעמד הבינוני כמונו, אלא עניים ופחות משכילים מאתנו. להקנות לנו ריבונות מעוניינות הממשלות, שבארצותיהן פשֹתה האנטישמיות.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'פתרונה של שאלת היהודים', 17.1.1896; א' , 4)
 
קטע ב
עמים יותר קטנים משלנו העזו לתבוע לעצמם כברת אדמה על פני כדור הארץ בתורת קניין מדיני. ומשום שהעזו, משום שהיה להם האומץ המדינתי, גם קיבלו אותה. ועמנו המהולל והאומלל כאחד, שתולדותיו כתובות בכתבי הקודש, אסור לו להכריז ולהודיע משאלה זו?...יש לנו זכות לפחות במידה שיש לאחרים, לדרוש לנו ארץ בתורת גוף לקיומנו המדיני. רכשנו לנו זכות זו על ידי ייסורים, שאין להם משל בתולדותיו של המין האנושי... העינויים הללו היו נטולי טעם, אלמלא עמדנו בהם מתוך תקווה למדינת היהודים.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'נאום במועדון המכבים', 6.7.1896; א' , 17)
 
הכוונה בעיקר לעמים בבלקן, שהשתחררו משלטון טורקיה או זכו לאוטונומיה מלאה: יוון (1829), בולגריה וסרביה (1878) ורומניה (1878).
קטע ג
ראו נא את האומות, שרמתן התרבותית נמוכה הרבה מן הרמה שלנו, והם הגיעו תוך זמן קצר מאד להגשמת המטרה, שאנו שואפים אליה. האם יטען מישהו באמת ובתמיד, כי לא נדע להשיג מה שהשיגו עמי הבלקן?
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'השיבה אל המולדת תתחיל בקרוב', 3.10.1898; א' , 268)
 
ליהודים שחוו ייסוד מדינה בארצותיהם קל יותר להיענות לרעיון מדינת היהודים
בסופיה - באספת המונים שנערכה בבית הכנסת האשכנזי בסופיה, בירת בולגריה, ב- 6.4.1896, בהשתתפות מאות אנשים ובראשות הרב הראשי, הוחלט לתמוך ברעיון הרצל ובמנהיגותו. על כך מדווח הרצל ביומנו: "בני חיל יותר מכולם הם הציונים בסופיה..." (עניין היהודים, א', 291).
קטע א
מעניין הוא, איך עניין ייסוד המדינה שבתוכניתנו נתקבל באותן הארצות, שבהן היה הדור החי עד לייסודה של מדינה. בעיני טיפוסית היא הדוגמה של בולגריה. דווקא בחצי האי הבלקני הובנה תוכניתנו במהירות המרובה ביותר. בחג הפסח שעבר נתקיימה בסופיה אסיפה, שבה נפגשו יחד דרך אחדות, בבית הכנסת, ספרדים ואשכנזים, שבמשך מאות שנה היו שרויים באיבה אלה עם אלה, וערכו בשלום הפגנה למען מדינת היהודים, הפגנה חוקית, ידועה לגמרי לממשלה ומקובלת עליה.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'כבוד מביא לחם', 28.4.1897; א' , 52)
 
התפתחות הטכנולוגיה, הקיטור והחשמל
האנטישמיות והטכנולוגיה כשני צדדים של המודרנה
פראות, גסות, אכזריות, חוסר תרבות.המאה ה- 19 התאפיינה בחידושים טכנולוגיים למכביר, בהם הרכבת ואניית הקיטור, החשמל, המברק, הטלפון והרדיו. חידושים אלו נטעו בלב רבים את האמונה שהאנושות צועדת בביטחה לעבר הפרוגרס, הקידמה. הרצל האמין שההתפתחות הטכנולוגית תאפשר את יישומה של תוכנית מדינת היהודים שלו.
קטע א
אנו שותלים בשביל הבאים אחרינו, כמו שאבותינו המסכנים שמרו על המסורת בשבילנו. אין אנו מהווים אלא רגע אחד בקיום הנצח של עמנו...
דבר זה נובע משתי תופעות: ראשית - מן התרבות הגבוהה של זמננו; שנית - מן הברבריות העמוקה של זמננו. הלבשתי קביעת עובדה זו בכוונה צורה פרדוכסלית. במושג תרבות גבוהה הכוונה היא להתפתחות הנפלאה של כל אמצעי העזר הטכניים, שעל ידיהם שיעבדנו לנו את כוחות הטבע. במושג ברבריות עמוקה - הכוונה היא לאנטישמיות.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'פתרונה של שאלת היהודים', 17.1.1896; א' , 2)
 
התפתחות הטכנולוגיה תכליתה טובת האנושות, כולל פתרון שאלת היהודים
טעות בזמן, ייחוס דבר או מעשה אופייני לתקופה שיאנה מתאימה להם, השקפה שנתיישן ועבר זמנה.תנועה רוחנית-תרבותית באירופה של העת החדשה, ששאפה להשתית את כל שטחי החיים על יסוד התבונה, ודגלה בחופש המחשבה, הביטוי והאמונה. בהשפעת תנועה זו ועל יסודותיה קמה בסוף המאה ה-18 תנועת השכלה יהודית, שחתרה לשילוב היהודים בחברה ובתרבות הכללית.בעת כתיבת הדברים היה השימוש בחשמל עדיין בראשיתו. בשל מיעוט הידע על אפשרויות ניצולו ובשל מחירו היקר השתמשו בו, למעשה, רק העשירים ביותר.
קטע א
במאת השנים הזאת חלה תחייה רבת ערך בהישגים הטכניים. רק לטובת האנושות לא נוצלה עדיין ההתקדמות המופלאה הזאת. התגברנו על פערי המרחקים, ועם זאת אנו מתענים בייסורי צפיפות. אנו דוהרים במהירות וללא סכנות באוניות קיטור ענקיות על פני ימים שלא נודעו מקודם. הקמנו מסילות ברזל בטוחות, המעפילות לפסגות הרים, אשר לפנים הייתה ההעפלה אליהם מעוררת חרדה. המאורעות, המתרחשים בארצות שטרם נתגלו כשאירופה כלאה את היהודים בגטאות, נודעים לנו עתה תוך שעה. לפיכך מצוקת היהודים היא בעצם אנכרוניזם - ולא רק משום שכבר לפני מאה שנה התחוללה תקופת ההשכלה, שלמעשה, לא נתקיימה אלא למען יחידי סגולה מקרב אנשי הרוח.
לדעתי, תאורת החשמל לא הומצאה כל עיקר כדי שמספר סנובים יאירו בה את אולמות הפאר שלהם, אלא כדי שנפתור לאורה את בעיות האנושות. אחת מאלה שאין להקל בה ראש, היא שאלת היהודים. בפותרנו אותה, אנו עושים לא רק למען עצמנו, אלא גם למען הרבה חלכאים ונדכאים אחרים.
( מדינת היהודים : ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים , 'פתח דבר' , 8 - 9)
 
קטע ב
פניה של השאלה הסוציאלית תלויים אך ורק בהתפתחותם של האמצעים הטכניים. הקיטור קיבץ את האנשים מסביב לבתי החרושת, שם הם לחוצים זה ליד זה ומאמללים זה את זה. הייצור הוא עצום, נטול הבחנה, חסר תכנון; הוא גורם תדיר למשברים קשים, שבעטיים נהרסים יחד עם הבעלים, גם הפועלים. הקיטור דחס את האנשים זה אל זה, השימוש בחשמל, יש לשער, שוב יפזר אותם ואולי יאפשר להם תנאי עבודה מספקים יותר. בכל אופן, הממציאים הטכניים, מיטיביה האמיתיים של האנושות, ימשיכו לשקוד על עבודתם גם לאחר שתתחיל הגירת היהודים, וימציאו, כפי שיש לקוות, דברים נפלאים עוד יותר מכפי שהמציאו עד כה.
( מדינת היהודים : ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים , 'היתרונות שבהגירת היהודים' , 81)
 
התהליכים הפנים-יהודייםהסברהצעות פעילות
ההוגים השונים עסקו בשתי מגמות מרכזיות. מחד, הם עסקו בהתרופפות של הלכידות הפנימית בחברה היהודית, שהייתה תוצאה של תהליכים: אמנציפציה והתבוללות, מעבר למקצועות מודרניים, הגירה, עיור ושינוי במעמד הקהילה היהודית. מאידך, הם בחנו תהליכים, אשר מטרתם ללכד מחודש את החברה היהודית, כגון: סולידאריות בעקבות הפרעות והרדיפות, הצטרפות לתנועה הלאומית היהודית – הציונות, פעילות למען התיישבות בארץ-ישראל ופעילות תרבותית-חינוכית.
תהליכי התפוררות בעם היהודי
ערעור התודעה הלאומית היהודית עקב תנועת ההשכלה ותהליך האמנסיפציה
(1729 - 1786) פילוסוף יהודי-גרמני, נתפש כסמל תנועת ההשכלה היהודית. קיבל חינוך יהודי מסורתי, ובהמשך נפתח לתנועת ההשכלה האירופאית ובחיבוריו בגרמנית בפילוסופיה ובביקורת ספרותית קנה לו מקום כאחד מחשובי האינטלקטואלים בגרמניה. פעילותו הן בזירה הכללית והן היהודית הובילו לכך שחוג המשכילים היהודים שסבבוהו נחשב לראשית תנועת ההשכלה היהודית כתופעה חברתית.התחוללה בסוף המאה ה- 18 והייתה למאורע בעל חשיבות מכרעת לגבי צרפת, אירופה והעולם כולו; רגילים לראות בה תחילת תקופה חדשה בהיסטוריה, המאופיינת בעקרונות ריבונות העם, חירות הפרט ושוויון בפני החוק. במסגרתה זכו היהודים ב- 1790 - 1791 באמנסיפציה, שוויון זכויות, וזו לראשונה באירופה.במשמעות המודרנית - מתן שוויון זכויות אזרחי. בהקשר היהודי הכוונה לביטול החקיקה שהפלתה לרעה את היהודים והכרה בהם כאזרחים שווי זכויות בארצות מושבם; לראשונה זכו הם באמנסיפציה בסוף המאה ה- 18, בארה"ב ובצרפת, במאה ה- 19 השיגוה במערב אירופה ומרכזה, ורק עם קץ מלחמת העולם הראשונה במזרח אירופה.פוררה, הכשירה את הקרקע לקראת חריש, זריעה או שתילה.
קטע א
מותר להניח שהאומה היהודית, על אף הרדיפות הנוראות שאין לתארן, או אולי דווקא הודות להן, שמרה עד סוף המאה הי"ח על קיומה כאומה פזורה, אבל לא שבורה. סמוך לאותו זמן פקדו את העם היהודי, שהאריך ימים רבים כל כך לאחר חורבן מדינתו, שני זעזועים, אחד מבפנים ואחד מבחוץ. את הדחיפה מבפנים נתן משה מנדלסון, ואת הדחיפה מבחוץ - המהפכה הצרפתית. הפילוסוף הפרוסי אציל הרוח... רצה לתת ליהדות להוסיף והתקיים עוד רק בתורת אמונה דתית; והמהפכה הגדולה נתנה גם ליהודים המסכנים את זכויות האדם... האמנסיפציה התחיחה את הקרקע, שבה נבט זרע הרעיונות של מנדלסון ועלה כפורח. ומה שלא יכלו לפעול רציחות, שוד, רדיפות מארץ לארץ, מוקדי אש ונידוי במשך מאות שנים של זוועה - היה לעובדה תחת מבט השמש של האהבה; הרגש הלאומי של היהודים הלך ונמוג.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'ציונות', 1899; ב' , 43)
 
תהליכי טמיעה והתבוללות בחברות הסובבות
שפה פשוטה, של ההמון.הכוונה לארצות המערב, בהן הוענקה כבר ליהודים אמנסיפציה.
קטע א
התבוללות מהי? הרי לא העגה המוצלחת פחות או יותר שמדברים, לא גזיזת הזקן והתלבושת לפי האופנה, ואף לא הרגלי החיים היומיומיים. ההתבוללות היא רכישת קרקע וכבוד באיזו ארץ. היהודים היו מוכנים לכך בכל מקום. ... אנחנו היהודים של ארצות התרבות שנעשו אנטישמיות, רצינו להתבולל.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'היהודי הנצחי', 12.11.1897; א' , 170)
 
הדוגלים באידאולוגיה פוליטית שהתפתחה באירופה בעיקר במאה ה- 19, שבמרכזה עקרון חירות הפרט, המושג באמצעות פעילותם של מוסדות שלטון דמוקרטיים ויצוגיים; לפיה יש להגשים את חירות הפרט דרך ההגנה על חופש הדת והאמונה, הביטוי וההתארגנות, כמו גם החירות הכלכלית.הכותב מתכוון למגמת הליברלים ההונגרים לבולל את היהודים בעם ההונגרי באמצעות נישואי תערובת ותיקונים בדת היהודית. כבר ב- 1849 התקבל בפרלמנט ההונגרי חוק לשוויון הזכויות של היהודים, שהיה מותנה גם בשינויים בדת היהודית, אבל לא החילו אותו בפועל, והוא אושר רק ב- 1867.תקנה שנקבעה מתוך דבקות בדוקטרינה, בתיאוריה מדעית או רעיונית, מבלי יכולת לשלב לתוכה את חיי המעשה ודרישותיהם.
קטע ב
את התבוללותם של היהודים - הניכרת לא רק בסימנים חיצוניים, כגון לבוש, הרגלי חיים מסוימים, מנהגים ולשון, אלא גם בזהות של ממש בתוכן ובצורה - ניתן להשיג בכל מקום אך ורק על ידי נישואי תערובת, אבל בתנאי שהרוב ירגיש בהם צורך; בשום אופן לא די להכריז, שנישואי תערובת מותרים על פי החוק. הליברלים ההונגרים שנהגו כך, גילו שעשו טעות הראויה לתשומת לב. נישואי תערובת אלה, מכוח תקנה דוקטרינית, השתקפו יפה באחד המקרים הראשונים: יהודי מומר נשא יהודיה.
( מדינת היהודים : ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים , 'מבוא' , 10 - 11)
 
תמצית, חיות.
קטע ג
היהודים בני התרבות הגרמנית, שתקופת עלומיהם וראשית גבורתם חלה בזמן שלטונם של הרעיונות הליברליים, הצטרפו בכל חום לבם אל האומה הגרמנית. הם אהבו את גרמניותם אהבה יתירה, ושירתו גם את העם הגרמני וגם את רעיון החופש האזרחי שירותים נאמנים ורבי הקרבה. הם נצמדו אל האומה הגרמנית במאבקיה ובסבלותיה הצמדה קרובה - קרובה מידי, כנראה. אותה שעה התחילו פתאום להתנער מהם. פתאום הכריזו עליהם, שהם טפילים, המוצצים את לשד הגזע.
במחי יד אחד לא היו עוד גרמנים, אלא יהודים. זה היה שינוי דמות ללא מעבר, פתאומי כיקיצה מחלום. המציאות אפפה אותם שוב מתוך אכזריות, שכבר נגמלו ממנה למחצה. הם התהלכו מוכי תדהמה. כל מה שהיה עד עכשיו היה איפוא טעות. כל חשבון חייהם היה בנוי על שגיאת יסוד. כל קורבנותיהם לשווא, כל מסירותם לריק.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'הציד בבוהמיה', 5.11.1897; א' , 157)
 
למרות האמנסיפציה - המצב החברתי-כלכלי של היהודים ממשיך להיות רעוע
הגיטו ממשיך להתקיים
ד"ר פרידהיימר הוא מנכבדי הקהילה במחזה האמור, ובקטע המובא משוחח עם גיבור המחזה, עורך דין יעקב סמואל, על מעמד היהודים בחברה הכללית. סמואל נקלע לקונפליקט בין קרוביו יהודי הממון מחד לידידו הנוצרי מאידך, ולבסוף נהרג בדו קרב עם נוצרי אנטישמי, בניסיונו להגן על כבודו כיהודי ועל כבוד היהודים בכלל. בדבריו האחרונים הקטע הבא) קרא ליציאה מן הגיטו המוסרי-חברתי. המחזה מהווה שלב חשוב בדרכו של הרצל אל פתרון בעיית היהודים.רובע מגורים עירוני נבדל, שנכפה על היהודים בשלהי ימי הביניים להתגורר בו. מקור המונח ברובע מגורים בעיר וונציה שבאיטליה, שהיה סמוך לבית יציקה (באיטלקית Getto), שב- 1516 הוקף בחומה והוכר כרובע יחידי בעיר שבו מותר ליהודים להתגורר. מאז הפך לכינוי רווח לכל רובעי היהודים הצפופים בערי אירופה הנוצרית עד למאה ה-19.כדי לצאת מן הגיטו החדש' שחומותיו אינן ממשיות אלא מוסריות-חברתיות' צריך לחול שינוי מהותי ביהודים עצמם.
קטע א
פרידהיימר: [קם ממקומו] ... בזמן שהיה קיים הגיטו הממשי, אסור היה לנו לעזוב אותו בלי רשיון מיוחד. סכנת נפשות הייתה במעשה כזה. עכשו נהפכו החומות והגדרות לבלתי נראות, כאשר אמרת. אבל גם הגיטו המוסרי הזה, הוא תחום ישיבה המצוּוה עלינו. אוי לאיש המתפרץ החוצה. ...
יעקב:... אדוני הדוקטור, את הגדרות האלה עלינו לפרוץ באופן אחר, לא כחומות הישנות. הגדרות החיצוניות דרשו פריקה מבחוץ - את הפנימיות עלינו לפרוק בעצמנו. אנחנו בעצמנו. מתוכנו!
( הגיטו החדש , 177)
 
אלה דבריו האחרונים של יעקב סמואל, גיבור המחזה 'הגיטו החדש', לאחר שנדקר בדו קרב עם נוצרי אנטישמי - הקריאה לצאת מן הגיטו.
קטע ב
אחי, יהודים, רק אז יתנו לכם שוב לחיות - אם אתם... למה תחזיקו אותי - בכוח כזה?... [ממלמל] רוצה אני - החוצה!... [בקול גובר מאד] החוצה... אל מחוץ - לגיטו.
( הגיטו החדש , 216)
 
דוברי האנטישמיות המודרנית טענו שהיהודים הם טפילים, הניזונים מן ה"עם המארח". הרוב הוא ה"עם המארח", ואילו המיעוט - ובכללם זה היהודים – הם אורחים בלתי רצויים, טפילים.
קטע ג
אנחנו יודעים שהיהודים, להוציא את העשירים ביותר, כמעט אינם מקיימים כל מגע חברתי עם הנוצרים. באִי אלו ארצות תמונת המצב היא, שאם יהודי אינו מפרנס כמה טפילים, לווי כספו, 'משרתי יהודים' בעד בצע כסף, בעצם אין הוא מכיר שום נוצרי. הגטו ממשיך להתקיים בתוכו.
( מדינת היהודים : ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים , 'ההגירה בקבוצות' , 56)
 
קטע ד
הגיטו קיים עדיין בכל מקום, כל כמה שתהיינה חומותיו בלתי נראות לעין. הגיטו מתבטא בחשדנותם של הגויים, בהצטופפותם של היהודים יחדיו, ובפחדם להודות בגלוי בהשתייכותם זה לזה. אחת מן הסתירות התמוהות המרובות של חיי עמנו היא: שאנו פזורים וזרויים על פני העולם כולו, ואף על פי כן בכל נקודה ונקודה אנו מצופפים יחד עד כדי אי נעימות. הגיטו יש לו דעת קהל משלו, שקולה אינו נשמע מחוץ לחומותיו הסמויות מן העין.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'היהודי הנצחי', 12.11.1897; א' , 169)
 
'ייהוד' המקצועות החופשיים
האשמה תכופה כנגד היהודים הייתה שהם אינם עוסקים במקצועות יצרניים, הכרוכים בעבודה קשה שבצידה פרנסה מועטה, אלא בוחרים במקצועות תיווך וכספים למיניהם, ובעיקר במסחר, מלאכות קלות המניבות פרנסה בשפע.
קטע א
על שום עם לא נפוצו כל כך הרבה דעות מוטעות, כמו על היהודים. ייסורינו ההיסטוריים הפכו אותנו כה מדוכאים וחסרי אומץ, עד שאנו חוזרים במו פינו על הדעות הקדומות ואף מאמינים בהן. אחת הטענות המסולפות נגדנו היא תאוות המסחר המופלגת של היהודים. והרי ידוע, כי בכל מקום שמאפשרים לנו לקחת חלק במגמה של העלייה המעמדית, אנו ממהרים להתרחק מן המסחר. הסוחרים היהודים שולחים רובם ככולם את בניהם ללימודים גבוהים. מכאן אפוא, נובע, מה שמכנים, 'ייהוד' כל המקצועות החופשיים. אבל גם בקרב השכבות הכלכליות החלשות יותר, אין רואים בשום פנים ביטוי לתאוות מסחר גדולה כל כך, כפי שמקובל לחשוב. בארצות מזרח אירופה יש המוני יהודים, שאינם עוסקים כלל במסחר ואינם נרתעים מכל עבודה קשה.
( מדינת היהודים : ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים , 'משאבי האנוש שלנו' , 63 - 64)
 
הידרדרות חוזרת למקצועות בזויים
הכוונה לגל ההגירה הגדול של היהודים ממזרח אירופה החל משנות ה- 80' למאה ה- 19 בשל הפרעות והעוני. לטענת הכותב הגירה זו גוררת את האנטישמיות לכל מקום אליו מגיעים המהגרים.עצבות.בדיחות.הכוונה לניסיונות היהודים להיאחז בארצות אליהן הם מהגרים.
קטע א
הנדידה מאונס עושה אותם, כבר בשלב התחתון של החיים הכלכליים, לרוכלים. בכל מקום נאבקים הם עם חוסר בטחון אין דומה לו של הקיום - נאבקים וגם מתגברים. מסע יגונים זה בטרגיקה שבו, בקומיקה העלובה שבו, הוא גם מסע כיבוש. אבל גם לאחר שיחידים היכו שורש בקרקע, המצוקה עדיין לא תמה. סוגי הפעולה, שהמדינה בחכמתה והחברה, מתוך חושה הבריא, משלמים שכרם במתן כבוד בלבד, סגורים ומסוגרים ברוב הארצות בקפדנות בפני היהודים. לפיכך הם מושלכים אל המסחר, ובייחוד אל אותו המסחר, שלא זו בלבד שהוא סובל ניידות גדולה ביותר, אלא גם מצריך אותה: אל סחר הכסף. שלילת הקרקע בשכבות הנמוכות, שלילת הכבוד בשכבות הגבוהות יותר - עושות את היהודי למה שהוא כיום.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'היהודי הנצחי', 12.11.1897; א' , 170)
 
הסכנות בפרולטריזציה ובקפיטליזציה של היהודים
חסימת הניידות החברתית מובילה את היהודים לסוציאליזם ומהפכנות
הכוונה לאפליה לרעה כנגד היהודים, שהתבטאה במגוון תחומים. בוועידה הלטראנית הרביעית (1215), נקבעה האפליה נגד היהודים בתחיקה של הכנסייה. על היהודים נאסר לעסוק במגוון רחב ביותר של עיסוקים. היהודים סבלו מאפליה משפטית, בידוד חברתי, עלילות דם, התנכלויות ושנאה.תפישה מדינית - כלכלית - תרבותית שהתפתחה בעיקר באירופה של המאה ה- 19, ודוגלת בשוויון חברתי, דהיינו בכינון חברה ללא מעמדות וללא קניין פרטי, בה אמצעי הייצור יהיו בבעלות החברה כולה ומטרת הייצור תהא לספק את צרכי הכלל.תהליך הפיכתם של המונים – בעקבות תהליכי התיעוש והעיור שגרמה המהפכה התעשייתית - לפרולטרים, פועלים המתפרנסים מעבודה שכירה ונטולים כל רכוש משלהם, בשונה ממעמדות הבורגנים ובעלי ההון, שהיו בעלי אמצעי יצור. ניסוח תהליך זה נעשה בעיקר ע"י קרל מרקס והוגים סוציאליסטיים נוספים.
קטע א
עמי אירופה נושאים עתה בחטא שחטאו בימי הביניים. אנחנו היהודים הננו התוצר של נסיבות החיים בגטאות. אם ללא ספק ידינו על העליונה בעסקי כספים, הרי זה מפני שבימי הביניים דחקו אותנו לתוכם. עתה הולך ונשנה אותו התהליך. דוחפים אותנו שוב אל עולם הכספים, המכונה עכשיו בורסה, בכך שחוסמים בפנינו את כל שאר אפיקי הפרנסה. אך כשנכנסנו לבורסה, שוב חוזר ונשנה הבוז, שרוחשים כלפינו בשל כך. תוך כדי כך, אנו מייצרים ללא הרף משכילים, בעלי מקצועות חופשיים, שאין להם מוצא, וכן הם מהווים סכנה חברתית, באותה מידה כמו הנכסים הגדולים. היהודים המשכילים חסרי הרכוש, נופלים עתה כולם טרף לזרועות הסוציאליזם.
הייצור העודף של משכילים בעלי מקצועות חופשיים, שאין להם מוצא כלפי מטה ולא אפשרות קידום כלפי מעלה - כלומר, לא מורד בריא ולא מעלה בריא. בדרכנו כלפי מטה, אנו הופכים מהפכנים, תוך כדי תהליך הפרולטריזציה, ומהווים את תת הקצינים של כל המפלגות המהפכניות, ובה בעת הולכת וגדלה עוצמת הכסף הנוראה שלנו.
( מדינת היהודים : ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים , 'שאלת היהודים', 20; 'גורמי האנטישמיות' , 23)
 
תומכי קרל מרכס (1818 - 1883), הוגה דעות, כלכלן ומהפכן גרמני, ממוצא יהודי, אבי המרכסיזם. ב- 1848 ניסח עם פרידריך אנגלס את עקרונות הסוציאליזם המדעי ב'מניפסט הקומוניסטי', והמרקסיזם הפך לבסיס הרעיוני של רוב ההגות הסוציאליסטית. עיקרי שיטתו הרעיונית מופיעים בספרו 'הקפיטל' (1867).תומכי פרדיננד לסל (1825 - 1864), הוגה דעות ומנהיג סוציאליסטי יהודי גרמני, מאבות הסוציאלדמוקרטיה הגרמנית.
קטע ב
היהודים שאוכזבו מן הליברליזם, שהודחו בלעג מן המפלגות הלאומיות, התחילו לחפש להם מקלט במחנה הסוציאליסטי, ובמסיבות אלו נעשה הסוציאליזם "מיוהד". כל מקום התחיל רוחש פתאום מארכסונים ולאסאלונים, ואת אלה ודאי שאין תנועת הפועלים יכולה לשאת למעלה משיעור מסוים. האם הסוציאליזם כבר ספוג יהודים עד לנקודת הרוויה? האם נתמלאה הסאה בלי משים, בעקבות הזרימה הגדולה שנגרמה על ידי הלחץ האנטישמי?
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'השבוע', 17.6.1896; א' , 68)
 
המאבק החברתי יערך על גבם של היהודים
קפיטליזם - שיטה כלכלית שהתעצבה לאחר המהפכה התעשייתית, המבוססת על הקניין הפרטי ועל היוזמה החופשית בחיי הכלכלה. אמצעי הייצור וחלוקת התוצרת נמצאים ברשות בעלים פרטיים המשתמשים בהם לצבירת רווחים, ועקב כך מתרכז ההון בידי מעטים, שלמולם נוצר מחנה עצום של פועלים שכירים.
קטע א
המאבק הסוציאלי ינתש בהכרח על גבנו, שכן אנו נמצאים במחנה הקפיטליסטי, כמו גם במחנה הסוציאליסטי, בנקודות התורפה. ...
( מדינת היהודים : ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים , 'גורמי האנטישמיות' , 21)
 
נגד הגירת יהודים שלא במסגרת מפעל לאומי
הגירת היהודים היא חסרת תכלית כל עוד אינה פונה למולדת משלהם
מראשית שנות ה- 80' למאה ה- 19 ועד אמצע שנות ה- 20' למאה ה- 20 התרחש גל ההגירה הגדול בתולדות עם ישראל מהעת העתיקה. תנועה זאת התבצעה בעיקר ממזרח אירופה, עקב פרעות ודיכוי כלכלי.רובם המכריע של המהגרים היהודים במפנה המאות ה- 19 - 20, כ- 2.4 מליון נפש - הגיעו לארה"ב, ורק מעטים ביחס היגרו ליעדים אחרים, בהם מערב אירופה, ארגנטינה, קנדה, אוסטרליה ודרום אפריקה, וכן גם ארץ ישראל.
קטע א
הנה כבר עתה מרחיקים אותנו המצוקה הכלכלית, הלחץ הפוליטי והשנאה החברתית ממקומות מגורינו ומעל קברינו. כבר עתה נודדים היהודים ללא הרף מארץ לארץ; תנועת הגירה חזקה פונה אפילו אל מעבר לים, לארצות הברית - אלא שגם שם אין רוצים בנו. אבל היכן נהיה רצויים, כל עוד אין לנו מולדת משלנו?
( מדינת היהודים : ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים , 'ההשתלה' , 55)
 
נגד 'הסתננות'
הכוונה לכניסה לא חוקית של מהגרים לארץ כלשהי. לדעת הכותב הגירת היהודים מביאה איתה את האנטישמיות לכל מקום. יסוד עיקרי בתפיסתו היה יצירת תנאים מדיניים חוקיים לשם הקמת ישות יהודית עצמאית, ולכן התנגד ל'הסתננות' מתיישבים לארץ ישראל קודם השגתן של הערבויות החוקיות.
קטע א
הסתננות - אחריתה תמיד רעה. או שהיהודים המיוצאים הולכים לאיבוד תיכף לבואם, או שהם מגיעים לשגשוג כלכלי, ובמקרה כזה מעוררת הצלחתם את האנטישמיות. בשיטת ההסתננות בא תמיד רגע, שבו הממשלה נכנעת ללחצה של האוכלוסייה, המרגישה עצמה נתונה לסכנה, והיא נועלת את השער בפני נהירה נוספת של יהודים. ההגירה - אין לה אפוא תכלית, אלא אם היא מיוסדת על ריבונותנו הבטוחה.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'פתרונה של שאלת היהודים', 17.1.1896; א' , 9)
 
נדידת היהודים מעבירה את צרת היהודים ממקום אחד למשנהו
הכוונה להגירת היהודים הגדולה ממזרח אירופה החל מראשית שנות ה- 80' למאה ה-19 ועד לאמצע שנות ה- 20' למאה ה- 20', בשל הפרעות והעוני, בעיקר לארה"ב, אך גם למערב אירופה, ארגנטינה, קנדה, אוסטרליה ודרום אפריקה ואף לארץ ישראל.
קטע א
כלום ידוע בעולם, אילו 'נדידות עמים' עברו היהודים בעשרים השנים האחרונות? מדובר כאן בתנועה של המונים, שלעומתה לא היה חילוף המקומות של שבטים מרובים בימי הביניים, אלא משחק ילדים בלבד. ממאוּרות העוני האיומות שבמזרח אירופה מתפרצים זה עשרים שנה מאות אלפי בני אדם מיואשים, כדי לבקש להם במקומות אחרים פת לחם וקורטוב של חופש. איזה אדם, שאינו נושא בחזהו לב אבן, יוכל להתבונן בלא זעזוע עמוק בנדידה הזאת מן הצרה האחת אל הצרה האחרת? אבל המנוּדים האלה, הרעבים למחצה והמיואשים עד תום, נושאים אתם לא את מצוקתם שלהם בלבד, אלא גם את מצוקתם של האחרים. כך הם בורחים מפני האיבה, ויוצרים אותה בכל מקום שהם מופיעים. בכוח עניותם הגדולה יותר, מוציאים הם את פרוסת הלחם מפי אלה, שנחשבו עד עכשיו לעניים ביותר.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'היהודי הנצחי', 12.11.1897; א' , 170)
 
נגד אגודות ההגירה המנוהלות על ידי מתבוללים
ביטוי שבו כינו עצמם יהודים מתבוללים, בעיקר בגרמניה ובצרפת, החל מהמאה ה- 18, המדגיש בזהותם היהודית את המימד הדתי, ולא 'יהודים', כינוי המדגיש בזהותם היהודית את המימד הלאומי, שנתפש כשלילי וחתרני מבחינת החברה הנוכרית. הכותב השתמש במכוון במושג "יהודים", כדי להדגיש את משמעותו הלאומית-מדינית.הכוונה בעיקר לאגודת 'כל ישראל חברים' (כי"ח), שנוסדה בצרפת במטרה להגן על זכויות היהודים ולדאוג להשכלת יהודי המזרח, וליק"א, שנוסדה על ידי הברון מוריץ הירש לסייע ליהודי מזרח אירופה בארצות מושבם וביעדי ההגירה שלהם. הכותב ראה באגודות אלה למגמת יהודים מתבוללים עשירים להגן על עצמם, דרך הטיית יעדי ההגירה של יהודי המצוקה מהם והלאה.
קטע א
כיום יכולים אזרחים נוצרים מסויימים, המכונים אנטישמים, להתנגד לכניסתם של יהודים זרים. אזרחי המדינה ה'איזראליטים' אינם יכולים לעשות כן, למרות שהם נפגעים קשה יותר, כיוון שעליהם מעיקה בראש ובראשונה התחרות של אנשים שווי מעמד כלכלי, שבנוסף לכך הם עוד מייבאים את האנטישמיות או מגבירים את זו הקיימת. לחצם המוצנע של המתבוללים הוא המוצא לו פורקן במפעל ה'צדקה'. הם מייסדים אגודות הגירה עבור היהודים המגיעים אליהם. בתופעה זו יש משום סתירה, שניתן היה לראותה כמגוחכת, אלמלא דובר כאן בבני אדם סובלים. חלק מאגודות הסיוע הללו קיימות לא למען היהודים הנרדפים אלא נגדם. הם מעוניינים רק לשלוח את העניים המרודים מהר ורחוק ככל האפשר. וכך מגלה העין הבוחנת, כי כמה מידידי היהודים לכאורה, אינם אלא אנטישמים ממוצא יהודי, בתחפושת של גומלי חסדים.
( מדינת היהודים : ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים , 'מבוא' , 13)
 
נגד התיישבות מחדש של יהודים שלא במסגרת מפעל לאומי
נגד ניסיונות התיישבות קטנים במקומות שונים בעולם, כולל בארץ ישראל
הכוונה לברון מוריץ הירש, שסייע להגירת היהודים ממזרח אירופה וליישובם מחדש במושבות חקלאיות בארגנטינה ובמקומות נוספים, וכן לאדמונד דה רוטשילד, 'הנדיב הידוע', התומך העיקרי מאז 1882 במושבות העלייה הראשונה בארץ ישראל.בהקטנה.
קטע א
הניסיונות ההתיישבותיים שיזמו אישים בעלי כוונה טובה באמת, לא עמדו עד כה במבחן, על אף שהיו מעניינים. אינני סבור, שלאחד או לאחר, היה זה רק עניין של ספורט, שמי מהם סתם המריץ יהודים עניים לנדוד, כשם שמריצים סוסים. לשם כך, העניין בכל זאת רציני מדי ועצוב מדי. ניסיונות אלה... מהווים בזעיר אנפין חילות חלוץ מעשיים של רעיון מדינת היהודים. הם אכן מועילים, כיוון, שאגב כך, נעשו גם מישגים, שמהם ניתן ללמוד בשעה שיגשימו ניסיונות אלה בקנה מידה גדול. אמנם נגרם גם נזק על ידי הניסיונות הללו. השתלת האנטישמיות לאזורים חדשים, שהיא התוצאה ההכרחית של הסתננות מלאכותית מעין זו, נחשבת בעיני לנזק הקל שבהם. הגרוע הוא, שהתוצאות הדלות עוררו בקרב היהודים עצמם ספקות לגבי כושרם של משאבי האנוש היהודים. על ספקות אלה אפשר לענות בנימוק הפשוט הבא: אין הכרח, שמה שאינו תכליתי או בר ביצוע בקנה מידה קטן, יהיה כזה גם בגדול. עסק קטן יכול להביא הפסד באותם התנאים, שבהם עסק גדול מביא רווח. יכול להיות, שבנחל קטן לא תעבורנה אפילו סירות, בעוד שהנהר הגדול, שאליו הוא נשפך, נושא אניות ברזל גדולות.
( מדינת היהודים : ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים , 'מבוא' , 14)
 
נגד מפעל ההתיישבות בארגנטינה, המושתת על נדבנות
הברון מוריץ הירש - (1831 - 1896) - מגדולי היזמים והנדבנים היהודים במאה ה- 19; מפעלו העיקרי היה ייסוד 'יק"א', 'חברה להתיישבות יהודית', לסיוע ליהודי מזרח אירופה בארצות מושבם וביעדי הגירתם. רבות השקיע בהקמת מושבות עבור המהגרים בארגנטינה, אך התיישבות זו לא זכתה לתנופה המצופה.הכוונה לתמיכתו של הברון אדמונד דה רוטשילד, 'הנדיב הידוע', במושבות העלייה הראשונה בארץ ישראל, מאז 1882.קבצנים, פושטי יד.
קטע א
ניסו לייסד מושבות בארצות אחרות, ואתם יודעים את שמו של האיש הנדבן, הברון הירש, שניסה לייסד התיישבות בארגנטינה. לפי שהורתה המציאות, ארגנטינה היא מעין קבר מלכים בשביל הברון הירש. העבירו לשם מספר אנשים ושתלו אותם בקרקע, בלא להיטיב להם, ומפני שלא היה להם הקשר הנפשי, שהוא הכרחי בשביל להשריש אנשים בקרקע, הרי מושבת נדבנים זו מופקרת לאבדון. והנה נראה הדבר, שהאדונים הללו לא היו מתנגדים כלל לציונות של צדקה, כלומר, אל זו המיישבת יהודים בארץ ישראל בדרך של מעשי צדקה. אבל אין אתם יכולים לטפל בעם שלם, בדרך של מעשי צדקה. אין כוחה יפה אלא לגבי היחיד. אצל שום עם אין שנוררים רבים יותר מאשר אצל היהודים, והשנוררות היא מום קשה. צדקה הנעשית לעם שלם נקראת מדיניות, והצדקה שעושה אותה עם למען הצלחתו הוא – היא המדיניות של אותו עם.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'נאום בברלין', 8.2.1898; א' , 196 - 197)
 
נגד ניסיונות להפיכת היהודים לאיכרים
הכוונה היא לניסיונות להפוך את היהודים לחקלאים, שראשיתם בתוכניות של השלטון הרוסי בראשית המאה ה- 19 ליישב את היהודים במושבות חקלאיות, כדי להופכם לאזרחים יצרניים ומועילים יותר למדינה. בהמשך אימצו חלק מהיהודים, ברוסיה ומחוצה לה, את ההתיישבות החקלאית כאמצעי חשוב לפתרון מצב היהודים בגולה.בלה, התיישן מאוד.תותחים שיוצרו במפעלי קרופ, מפעלי יציקת הפלדה הגדולים בגרמניה, שהוקמו ב- 1847 ע"י התעשיין הגרמני פרידריך קרופ.
קטע א
האמצעים המלאכותיים שננקטו כדי להתגבר על מצב המצוקה של היהודים היו פעוטים מדי, כמו הקמת ההתיישבויות השונות, או מוטעים בחישובם - כמו הניסיונות להפוך את היהודים לאיכרים בארצות מגוריהם הנוכחיות.
בעצם מה הושג בהעברתם של כמה אלפי יהודים לאזור אחר? הרי אם יעשו שם חיל, תיווצר האנטישמיות בד בבד עם התעשרותם, ואם לא יצליחו, הרי הם יאבדו מיד...
מי שרוצה להפוך את היהודים לאיכרים טועה טעות תמוהה. למעשה הפך האיכר לנחלת ההיסטוריה. …
האיכר, במתכונתו הנוכחית, אבד עליו, אפוא, הכלח. אם עדיין משמרים אותו באופן מלאכותי, הרי זה אך ורק בשל אינטרסים פוליטיים שהוא נועד לשרתם. הרצון ליצור איכרים חדשים לפי המתכונת הישנה הוא ניסיון בלתי אפשרי ונואל. שום אדם אינו עשיר או חזק דיו, כדי לסובב בכוח את גלגל התרבות לאחור...
האם סביר לצפות מן היהודי, שהוא אדם אינטליגנטי, להפוך לאיכר מיושן? הרי זה כאילו אמרו לו: "קח לך קשת וצא למלחמה!" - מה? בקשת? שעה שבידי האחרים רובים קטני קוטר ותותחי קרופ? אותם יהודים, שרוצים להפכם לאיכרים, צודקים בהחלט, אם בנסיבות כאלה הם מסרבים לזוז ממקומם...
אמנם מצויים מקומות, שבהם יהודים אחוזי ייאוש יוצאים אפילו לעבד את האדמה, או על כל פנים היו מוכנים לכך. אבל מתברר כי דווקא נקודות אלה – כגון המובלעת של הֶסֶן בגרמניה וכמה מנפותיה של רוסיה – הינם מעוזיה הראשיים של האנטישמיות.
מתקני העולם ששולחים את היהודי לחרוש, שוכחים מישהו חשוב מאד, שיש לו הרבה מה לומר בעניין: האיכר עצמו.
( מדינת היהודים : ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים , 'ניסיונות קודמים לפתרון' , 21 - 22)
 
ראשיתה של התעוררות לאומית
האנטישמיות מעוררת מחדש את רגש הלכידות היהודית
אל הציונות.אויגן דירינג (1833 - 1921), פילוסוף וכלכלן, מאבות האנטישמיות המודרנית, מחבר 'שאלת היהודים כשאלה של גזע נימוסים ותרבות' (1881). ראה את 'הגזע' היהודי כמושחת מטבעו. הפתרון האידיאלי לשאלת היהודים, היה לדעתו, ריכוזם בארץ משלהם, אולם כיוון שפתרון זה נראה בלתי אפשרי, קרא לבטל את האמנסיפציה, לכלוא את היהודים בגטאות, לעקל את רכושם.
קטע א
הובלנו אליה על ידי האויב החדש, שהתנפל עלינו שעה שהיינו נתונים בתהליך של התפוררות גמורה: על ידי האנטישמיות. אני זוכר עדיין, איזה רושם עשה עלי הדבר, כשקראתי בשנת 1882, כאדם צעיר בן עשרים ושתים, את ספרו של דירינג על שאלת היהודים. הספר שהוא מלא איבה כשם שהוא מלא שאר רוח. נדמה לי , שקודם לכן לא ידעתי עוד כלל, שאני יהודי. ספרו של דירינג פעל עלי, כאילו קיבלתי חבטה על ראשי. וכך עלתה להם בוודאי לכמה וכמה מיהודי המערב, שכבר שכחו את לאומיותם בשלימות: האנטישמים חזרו ועוררו אותה בהם. אכן, מן התעוררות כזאת ועד להחלטה מודעת, כפי שהיא מתבטאת בתנועה הציונית הנוכחית, רב עדיין המרחק. אני כשלעצמי דרושות היו לי לשם כך שתים-עשרה או שלוש-עשרה שנה.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'ציונות', 1899; ב' , 43 - 44)
 
הקטע מתאר שיחה בין הכותב לקבוצה מנכבדי יהודי צרפת, ובהם המשפטן נרסיס לוון (1833 - 1915, ממקימי חברת כי"ח (כל ישראל חברים). כשלוון הדגיש את לאומיותו הצרפתית ענה לו הכותב בדברים המובאים בזאת.קרל לואגר (1844 - 1919), מדינאי אוסטרי ממנהיגי המפלגה הנוצרית סוציאלית האנטישמית בווינה, שנבחר לראשות עיריית וינה. תחילה לא אושרה בחירתו, אך לאחר שנבחר ב- 1897 בפעם החמישית היה לראש העירייה האנטישמי המוצהר הראשון של עיר בירה במרכז אירופה.אלפרד דרייפוס (1859 - 1935) - סרן יהודי בצבא צרפת שהואשם ב- 1894 בריגול לטובת גרמניה ונדון למאסר עולם. המשפט עורר גל אנטישמיות בצרפת, אך גם מערכה ציבורית בתביעה למשפט חוזר. במשפט מחודש ב- 1899 הומתק דינו לעשר שנות מאסר. כעבור מספר ימים, עקב תרעומת עצומה בדעת הקהל העולמית, חננו נשיא צרפת. רק ב- 1906 בוטל פסק הדין והוחזרו לדרייפוס כל זכויותיו האזרחיות והצבאיות. בקטע זה מוזכרת לראשונה השפעת משפט דרייפוס על הכותב.
קטע ב
אמרתי: "מה? האם אתה ואני אין אנו משתייכים לאותו לאום? מדוע נרעדת לשמע בחירתו של לואגר? מדוע סבלתי אני, כשהאשימו את קפטן דרייפוס בבגידה בארצו?"
( עניין היהודים : ספרי יומן [1895-1904] , מהיומן, 17.11.1895; א' , 256)
 
בעיר ראן שבצרפת התנהל ב- 1899 משפטו המחודש של דרייפוס. בית הדין אישר את אשמתו, אך פסק לו עשר שנות מאסר במקום גירוש לאי השדים. פסק הדין עורר תרעומת עצומה בדעת הקהל העולמית. כעבור כמה ימים חונן ע"י נשיא צרפת, אולם רק ב- 1906 זוכה והוחזרו לו כל זכויותיו האזרחיות והצבאיות.הרצל, ככתב העיתון הוינאי Neue Freie Presse בפריס, נוכח וסיקר את משפט דרייפוס ואת הטקס המשפיל של הסרת דרגותיו הצבאיות בעקבות הרשעתו בדין בינואר 1895.בצרפתית: מוות! מוות ליהודים!
קטע ג
לציוני עשה אותי - משפט דרייפוס. לא זה המתנהל עכשיו בראן, אלא זה המקורי בפאריס, שהייתי לו עד ראייה בשנת 1894. הייתי אותו זמן בפאריס בתורת כתב של עיתון ונכחתי בדיוני בית הדין הצבאי, עד שהוכרזו סודיים. עדיין אני רואה את הנאשם במדי התותחנים הכהים וההדוקים היטב נכנס אל האולם; עדיין אני שומע אותו כשהוא נוקב את שמו ותוארו במסולסל במאונפף קמעה: "אלפרד דרייפוס, קפיטן של הארטילריה", וגם צריחת הזעם של ההמון ברחוב לפני בית הספר הצבאי, שבו הורד מדרגתו, מצלצלת עוד באוזני בלתי נשכחת: "? mort! ? mort les Juifs!" מוות לכל היהודים, משום שהאחד הזה היה בוגד! אך האם היה באמת בוגד? הייתה לי אותו זמן שיחה פרטית עם נספח צבאי, שאת שמו מרבים להזכיר בזמן האחרון. הקולונל הזה ידע על המשפט לא יותר ממה שפורסם בעיתונים; הוא האמין אף על פי כן באשמתו של דרייפוס, משום שנראה היה לו, כי לא ייתכן ששבעה קצינים יוכלו להרשיע את חברם, בלא שתהיינה בידיהם הוכחות מכריעות ביותר. ואילו אני האמנתי שהוא חף מפשע, משום שקצין יהודי לא היה מוחזק בעיני כמי שמסוגל לבגידה במולדת. לא משום שהיהודים בכללם היו מוחזקים בעיני טובים יותר מבני האדם האחרים. אבל דווקא במסיבות המיוחדות של הקפיטן דרייפוס, שבאופן אישי אפילו לא עשה עלי רושם אהוד, נראה לי הדבר כבלתי מתקבל על הדעת. יהודי, שבתורת קצין המטה הראשי סלולה לפניו דרך הכבוד - איננו יכול לבצע פשע כזה.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'ציונות', 1899; ב' , 44)
 
מקניטים, מציקים.
קטע ד
מאז ומתמיד היו הידיעות שבידי העולם, עלינו, לקויות בשיבוש ובסילוף. רגש ההשתייכות והשיתוף, שבו היו מונים אותנו תכופות כל כך וזעופות כל כך, הוא היה נתון בתהליך התפוררות גמורה, שעה שהסתערה עלינו האנטישמיות. וזו חזרה והגבירה אותו שוב.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'נאום הפתיחה בקונגרס הציוני הראשון', 29.8.1897; א' , 113)
 
בין תוצאות האמנסיפציה - לידתה המחודשת של המדינאות היהודית
קטע א
אין פלא בכך, אם אומץ הלב המדינתי שלנו נתקפח במשך מאות השנים רבות הרדיפות. אבל, זו הייתה תכליתה ההיסטורית של האמנסיפציה היהודית בתקופה החדשה, שעל ידיה נשוב ונשיג את אומץ הלב המדינתי, כי האמנסיפציה אינה יכולה וצריכה להוליך אל הטמיעה. דבר זה מוכיחה ההתפתחות של עשרים השנים האחרונות.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'נאום במועדון המכבים', 6.7.1896; א' , 17)
 
מקום הטריטוריה וסוג המפעלהסברהצעות פעילות
במרכז הגותם של מנהיגי הציונות עמדה שאלת הפתרון הטריטוריאלי הרצוי לעם היהודי ואופיו של הפתרון הזה. במוקד הדיון היו השאלות: האם יש לשאוף לאוטונומיה במקום מושבם של היהודים בגולה? האם יש לקבץ את היהודים לטריטוריה מוגדרת במקום כלשהו בעולם (ארגנטינה, אוגנדה, חצי האי סיני), או שיש להיאבק על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל? גם בשאלת אופייה של המדינה שתקום, נחלקו ההוגים.
תמונות נוספות בנושא
האנטישמיות הופכת את ישיבת היהודים באומות לבלתי אפשרית וטעונה פתרון
ישיבת היהודים בקרב האומות - חסרת מוצא
מסיתים, מעוררים לתקוף.המון, קהל פשוטי עם.מקור המילה בלטינית - אזרח רומאי מדלת העם; בעת החדשה, בעקבות המהפכה התעשייתית, ולפי המחשבה הסוציאליסטית-מרכסיסטית - הכוונה למעמד הפועלים, המתפרנסים מעבודה שכירה ונטולים כל רכוש משלהם, בשונה ממעמדות הבורגנים ובעלי ההון, שהיו בעלי אמצעי יצור.
קטע א
האם נכון הוא שבארצות בהן יושבים אנו במספר ניכר, מצבם של היהודים, שהם עורכי דין, רופאים, טכנאים, מורים ופקידים, הולך ונעשה כבד מנשוא? האם נכון שכל המעמד הבינוני היהודי נתון בסכנה חמורה? האם נכון שמשסים את האספסוף כנגד העשירים היהודים? האם נכון, שהעניים שלנו סובלים לאין ערוך יותר מכל פרולטריון אחר?
אני סבור, כי הלחץ קיים בכל מקום. לאנשי העשירונים העליונים הוא גורם אי נחת, אצל המעמד הבינוני - מועקה כבדה, ואצל המעמד התחתון, מופיע הייאוש במערומיו.
עובדה, שבכל מקום התוצאה היא אחת, וניתן לסכמה בקריאה הברלינאית הקלאסית: "יהודים, החוצה!".
עתה אנסח את שאלת היהודים בקיצור נמרץ: האם צריכים אנחנו כבר "לצאת החוצה"? ולאן?
או אולי אנו יכולים עדיין להישאר. ולכמה זמן?
נלבן תחילה את שאלת ההישארות: האם נוכל לצפות לימים טובים יותר, להבליג באורך רוח, לשבת בחוסר מעשה ולצפות, כי בעזרת האל יטו לנו השליטים ועמי הארץ את חסדם? ואני אומר: אל נקווה לשום מפנה בזרם האירועים. ומדוע? כי שליטי הארץ - גם אם נהיה קרובים ללבם כשאר האזרחים - אינם יכולים להגן עלינו. ...
העמים, שבקרבם יושבים יהודים, הם כולם כאחד, בגלוי או שלא בגלוי, אנטישמים.
( מדינת היהודים : ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים , 'שאלת היהודים' , 19 - 20)
 
שאלת היהודים היא לאומית, וטעונה פתרון מדיני בהסכמת עמי התרבות
בצרפת, הראשונה באירופה להענקת שיווי זכויות ליהודים, גברה בשנות ה- 90' למאה ה- 19 התנועה האנטישמית. הרצל, שהגיע לצרפת עם אמונה ששם לא תיתכן אנטישמיות, עקב במשך ארבע שנות שהותו בפריס אחר התחזקות התופעה. כאן הגיע למסקנה שבעיית היהודים היא כלל עולמית ותיפתר רק עם הקמת מדינת היהודים.
קטע א
שאלת היהודים קיימת. תהיה זו איוולת להכחישה. ... שאלת היהודים קיימת בכל מקום, שבו חיים יהודים רבים. במקום שהיא איננה, היא נגררת לשם על ידי יהודים מהגרים. ... זו היא האמת, ולמרבה הצער היא תוסיף בהכרח להיות האמת, בכל מקום, אפילו בארצות מפותחות מאד, כמו צרפת, כל עוד לא יימצא לשאלת היהודים פתרון מדיני. ...
אני מאמין, שאני מבין את האנטישמיות. זוהי תנועה מסובכת עד מאד מהרבה בחינות. אני מתבונן בתנועה זו בתור יהודי, אך ללא שנאה ופחד. דומני, כי אני יכול להבחין, מה באנטישמיות הוא לעג גס, צרות עין כלכלית, דעה קדומה מולדת, אי סובלנות דתית - כמו גם מה שיש שבה מן ההתגוננות המדומה. אינני חושב את שאלת היהודים לא לסוציאלית ולא לדתית, גם אם היא לובשת גוון כזה או אחר. זו היא שאלה לאומית, וכדי לפתור אותה, עלינו להופכה תחילה לשאלה עולמית-מדינית, הטעונה הסדר במועצת עמי-התרבות.
( מדינת היהודים : ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים , 'פתח דבר' , 9)
 
מיקומו של המפעל הלאומי - מארץ מובטחת לארץ ישראל
שלב א' - 'הארץ המובטחת' כללית, מופשטת, בטרם בחירת מיקומה
הקטע פותח את יומנו הציוני של הכותב, אותו החל לכתוב במאי 1895, ובו תיעד את כל מהלכיו, הגיגיו ומחשבותיו בדרכו לרעיון הציוני.
קטע א
זה כמה זמן אני שוקד על יצירה שאין שיעור לגדולתה. היום אינני יודע אם אגיע לסיומה. היא נראית כחלום אדיר. כבר ימים ושבועות היא ממלאת אותי כולי עד אובדן החושים, מלווה אותי לכל מקום, מרחפת מעל לשיחותיי הרגילות, מציצה מעבר לשכמי ... טורדת אותי ומשכרת אותי. מה יצא מזה, אין לשער לפי שעה. ואולם ניסיוני אומר לי כי העניין מפליא, אפילו הוא חלום, ושעלי להעלותו על הכתב - אם לא למען הבריות, לפחות להנאתי שלי או למען הרהורי לעתיד לבוא. ואולי יש עוד אפשרות בין השתיים: למען הספרות. אם לא יהיה הרומן למעשה, הלוא אפשר שהמעשה יהיה לרומן. השם: הארץ המובטחת!
( עניין היהודים : ספרי יומן [1895-1904] , מהיומן, יוני 1895; א' , 55)
 
דמיון, הזיה.
קטע ב
אני שב ומאחה את המסורת הקרועה של עמנו. אני מוליך אותו אל הארץ המובטחת. אל תחשבו שזו פנטזיה. אינני אדריכל של מגדלים פורחים באוויר. אני בונה בית מוחשי מחומרים שאתם יכולים לראות אותם, ליטול אותם בידיכם, לבדוק אותם.
( עניין היהודים : ספרי יומן [1895-1904] , מהיומן, 10.6.1895; א' , 101 - 102)
 
קטע ג
הארץ המובטחת היא המקום שנתהלך בו בלי שאיש יבוז לאפינו העקומים, לזקנינו האדומים או השחורים ולרגלינו הקשותות.
זה המקום שבו נוכל סוף-סוף לחיות כבני חורין על האדמה שלנו, המולדת שלנו שבה נוכל למות בשלווה. המקום שבו נזכה גם אנו בכבוד על מעשים גדולים. מקום שנחיה בשלום עם העולם כולו, שאותו נשחרר בחירותנו, נעשיר בעושרנו, נרומם בגדולתנו. למען תוכל קריאת הבוז 'יהודי' להיות למלה של כבוד, כמו גרמני, אנגלי, צרפתי, בקיצור, כמו שמות כל עמי התרבות.
למען נוכל לחנך את עמנו באמצעות מדינתנו למשימות שהן עדיין נסתרות מעינינו.
( עניין היהודים : ספרי יומן [1895-1904] , מהיומן, 14.6.1895; א' , 187 - 188)
 
קטע ד
איש לא חשב שיש לחפש את הארץ המובטחת במקום ששם היא נמצאת - והיא קרובה כל-כך.
הנה היא: בתוך עצמנו פנימה…
כל אחד יכול להיווכח שאני דובר אמת. כי כל אחד נוטל לשם, עמו ובתוכו, פיסה מן הארץ המובטחת. האחד בראשו, האחר בידיו והשלישי בחסכונותיו. הארץ המובטחת נמצאת במקום שאנו נושאים אותה אליו.
( עניין היהודים : ספרי יומן [1895-1904] , מהיומן, 16.6.1895; א' , 132)
 
שלב ב' - בין פלשתינה לארגנטינה
הכוונה ל'אגודת היהודים', שהכותב מציע בחיבורו 'מדינת היהודים' להקים כהנהגה המאוחדת של העם היהודי, שתנהיג את העם למדינתו הריבונית לאחר תהליך הכנה ובדיקה קפדנית ביותר. האגודה תבדוק את התנאים להקמת המדינה, את המקום ואת האמצעים, תנהל ותנהיג את המהלכים הדיפלומטיים והארגוניים.כינויה הלועזי של ארץ ישראל בדורות שעברו עד לקום מדינת ישראל (מקור המונח – בארץ פלשת, כמוזכר במקרא, בספר שמות טו יד, ועל שום הפלישתים, שישבו בשפלה שלחוף הים התיכון).נתפשה בתקופה ההיא כיעד להגירה יהודית, על רקע צעדיהם של הברון מוריץ הירש וחברת יק"א שמייסודו ליישב שם המוני פליטים יהודים ממזרח אירופה במושבות חקלאיות.הכוונה למושבות 'העלייה הראשונה' בארץ ישראל ולמושבות החקלאיות של הבארון מוריץ הירש בארגנטינה.הכוונה לכניסה לא חוקית של מהגרים לארץ כלשהי. לדעת הכותב הגירת היהודים מביאה אתה את האנטישמיות לכל מקום. יסוד עיקרי בתפיסתו היה יצירת תנאים מדיניים חוקיים לשם הקמת ישות יהודית עצמאית, ולכן התנגד ל"הסתננות" מתיישבים לארץ ישראל קודם השגתן של הערבויות החוקיות.ארץ ישראל הייתה נתונה מאז 1517 (ועד 1917) תחת שלטון האימפריה הטורקית - עות'מאנית, ששליטה כונה שולטאן; בתקופה הנדונה עמד בראשה עבדול חמיד השני (1842 - 1918), ששנות שלטונו - 1876 - 1909.האימפריה הטורקית - עות'מאנית הייתה נתונה במצב של פשיטת רגל כלכלית ומדינית בגלל חובות החוץ העצומים שלה. הדבר הוביל להתערבות מעצמות זרות במשק המדינה, וסיכן את עצמאותה. מצב זה הביא את הכותב למסקנה, שטורקיה תיאות להעניק את ארץ ישראל לעם היהודי תמורת פדיון חובה הלאומי.פראות, גסות, אכזריות, חוסר תרבות; בתרבות האירופאית בת הזמן, שהייתה טבועה בחותמה של ההתנשאות כלפי 'עולם המזרח', היה נהוג להשתמש בתארים אלו כדי לאפיין את אנשי 'המזרח'.
קטע א
כאשר תגלינה המעצמות נכונות להעניק לעם היהודי את הריבונות על ארץ נייטרלית, תפתח 'האגודה' במשא ומתן לגבי הארץ המבוקשת. שני חבלי ארץ עשויים להתאים: פלשתינה וארגנטינה. אמנם כבר נעשו ניסיונות התיישבותיים ראויים לציון בשתי נקודות אלה, אלא שהם נעשו על פי העיקרון המוטעה של הסתננות הדרגתית של יהודים. מן ההכרח שההסתננות תסתיים תמיד ברע, כיוון שתמיד קורה, שהממשלה בלחץ האוכלוסייה החשה עצמה מאוימת, נועלת את שערי הארץ לפני כניסת יהודים נוספים. לכן יש להגירה הצדקה, רק אם היא מבוססת על ריבונותנו המובטחת. ...
האם להעדיף את פלשתינה או את ארגנטינה? 'האגודה' תיקח את מה שיתנו לה ואת מה שיתקבל על דעתו של העם היהודי. האגודה היא שתקבע את שני הדברים הללו.
ארגנטינה היא מטבעה אחת הארצות העשירות בעולם, בעלת שטח עצום, אוכלוסייה דלילה ואקלים ממוזג. הרפובליקה הארגנטינאית עשויה להפיק תועלת רבה ביותר אם היא תקצה לנו חלק משטחה. אמנם ההסתננות הנוכחית של היהודים, עוררה שם מורת רוח; לכן כדאי להעמיד את ארגנטינה על ההבדל המהותי שבהגירת היהודים החדשה.
פלשתינה היא מולדתנו ההיסטורית הבלתי נשכחת. שם זה כשלעצמו עשוי להוות בשביל עמנו קריאת היאספות, סוחפת בעוצמתה. אם ייתן לנו הוד מעלתו השולטאן את פלשתינה, נוכל להתחייב בתמורה להסדיר לחלוטין את מצבה הכספי של טורקיה. עבור אירופה נוכחותנו שם עשויה להוות חלק מחומת המגן בפני אסיה. אנו עשויים להיות חיל החלוץ של התרבות נגד הברבריות. בתור מדינה ניטרלית, נוסיף לעמוד בקשר עם כל אירופה, שתצטרך לערוב לקיומנו.
( מדינת היהודים : ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים , 'פלשתינה או ארגנטינה' , 26 - 28)
 
שלב ג' - בלעדיותה של ארץ ישראל כמקום לייסוד מדינת היהודים
במכתבו זה לחברו הסופר, העיתונאי והרופא, מכס נורדאו (1849 - 1923), ובהמשך ממנהיגי התנועה הציונית, ביטא הכותב לראשונה את הכרעתו על מרכזיותה וייחודיותה של ארץ ישראל לרעיונו הציוני. מכתב זה נכתב כחודשיים אחר פרסום ספרו 'מדינת היהודים', בו עדיין התחבט בין פלשתינה לארגנטינה.
קטע א
היום כבר ברור לי בתכלית שההמונים אינם רוצים אלא לארץ ישראל, אך לשם הם רוצים בסערת נפש.
( איגרות הרצל, כרך שני: מראשית הפעולה הציונית עד הקונגרס הראשון (מאי 1895 – אוגוסט 1897) , מכתב למכס נורדאו, 20 - 21 באפריל 1896 , 88)
 
תוכניות ביניים - עד להשגת ארץ ישראל
תוכנית אל-עריש, חצי-האי סיני
איזור זה היה שייך למצרים, מדינה בעלת אוטונומיה נרחבת, שמבחינה פורמלית הייתה כפופה לקיסרות העות'מאנית, אך מבחינה מעשית נשלטה בידי אנגליה.הקטע המובא הוא חלק מתזכיר שכתב הרצל לשר החוץ הבריטי, הלורד לנדסאון (1845 - 1927), בו העלה את תוכנית אל-עריש. כבר בראשית פעילותו הגיע למסקנה, שבשל אינטרסים שונים אנגליה היא המדינה המתאימה ביותר להגשמת תוכניתו המדינית. לנוכח כשלון המו"מ שלו עם טורקיה, החל מ- 1902 במו"מ מקביל גם עם הבריטים בניסיון להתיישבות יהודית אוטונומית באיזור אל-עריש.
קטע א
בדרום מזרח הים התיכון יש לאנגליה קניין שבשעה זו אין לו ערך וכמעט אין בו אוכלוסים, והוא רצועת החוף של אל-עריש וחצי-האי סיני. אם תרשה אנגליה להקים שם מושבה יהודית, תוכל רצועת החוף הזאת להיעשות מקום מקלט, בית מולדת, ליהודים הנדכאים בעולם כולו.
זה זמן רב אני נושא ונותן בשם התנועה הציונית עם ממשלת טורקיה על מסירת חלק מארץ ישראל. משא ומתן טורקי הוא עניין ממושך ובדעתי להמשיך בו עם השולטאן, הנוטה לי אישית חסד, ולו כדי שלא יתעורר ספק קל שבקלים באשר להיותה של ההתיישבות באל עריש וכו' שוחרת שלום, אם אכן תאושר.
( עניין היהודים : ספרי יומן [1895-1904] , מהיומן, 24.10.1902; ב' , 80)
 
'תוכנית אוגנדה'
הכוונה להצעת שר המושבות הבריטי ג'וזף צ'מברליין להרצל, באפריל 1903, להחכיר לציונים שטח גדול ופורה, שהיה אז תחת שלטון הבריטים, באוגנדה שבמזרח אפריקה (למעשה בשטח קניה), לשם הקמת מושבה יהודית אוטונומית. תחילה דחה הרצל את הרעיון, בצדדו בהתישבות ב"פלשתינה או בקרבתה", אך בחודש מאי שינה דעתו, ונטה לקבל את ההצעה, אותה העלה בנאום הפתיחה בקונגרס הציוני הששי.הכוונה להסכמה העקרונית של ממשלת אנגליה להתיישבות יהודית אוטונומית באיזור אל עריש בחצי האי סיני; התוכנית לא יצאה אל הפועל בעיקר בשל סירוב ממשלת מצרים לאפשר הזרמת מים מהנילוס לסיני לצורכי ההתיישבות.
קטע א
חברי הממשלה הבריטית... הציעו לי... מיד להעניק לנו שטח אדמה אחר, במקום השטח הקודם, לשם ההתיישבות היהודית.
חבל הארץ החדש אין לו אותו ערך היסטורי, דתי - פיוטי וציוני, שהיה עוד גם לחצי-האי סיני, אבל אינני מטיל ספק, כי הקונגרס, כנציגם של ההמונים היהודים, יקבל גם את ההצעה החדשה ברחשי תודה חמים ביותר. ההצעה פירושה הקמת יישוב יהודי אוטונומי במזרח אפריקה...
לא הייתי רוצה להקדים את הקונגרס בקביעת עמדה בנוגע למדיניות, שהתנועה הציונית צריכה לנקוט בה נוכח ההצעות האלה, אולם - אם כי לא ייתכן, כמובן, שתהיה לעם ישראל שום מטרה סופית אחרת מלבד ארץ ישראל, ואם כי, יהיה גורלה של ההצעה מה שיהיה, השקפותינו על ארץ אבותינו אינן ניתנות לשינוי ולא תשתנינה לעולם - ובכל זאת יכיר הקונגרס, לאיזו התקדמות בלתי רגילה זכתה תנועתנו על ידי המשא ומתן עם הממשלה הבריטית. אני רשאי לומר, כי השקפותינו בנוגע לארץ ישראל הובהרו בגילוי לב מלא ובפרוט רב לחברי הקבינט הבריטי ולפקידים הבריטיים הגבוהים. אני מאמין, כי הקונגרס יכול למצוא אמצעים, לעשות שימוש בהצעה הזאת. ההצעה הוגשה לנו בצורה כזאת, שתתרום בהכרח להטבת מצבו של העם היהודי ולהקלת מצוקתו, בלא שנוותר על משהו מן העקרונות הגדולים, שעליהם מושתתת תנועתנו.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , נאום הפתיחה בקונגרס הציוני השישי, 23.8.1903; ב' , 224)
 
תומך בקולוניאליזם, בשלטון של מעצמה על אזור או ארץ אחרת תוך הפיכתה למושבה (קולוניה) שלו לשם השגת יעדים כלכליים ומדיניים או אסטרטגיים. כוונת הרצל היא שבעוד שציוני יעדיף את אל-עריש בשל קרבתה לארץ ישראל, הרי קולוניאליסט - מתיישב אנגלי - יעדיף את ההתיישבות באוגנדה בשל גודלה, מיקומה ואפשרויותיה.
קטע ב
האם איבדת לפתע כל אמון בי? האם תחשבני למי שאינו נותן כלל את לבו לשאלות רציניות כאלה? כשנפלה תכנית אל-עריש מוכרח הייתי להרהר שנית בהצעת אוגנדה. קולוניסט אנגלי יצהיר כי אוגנדה טובה בהרבה מאל-עריש, ציוני יגיד כי היא גרועה ממנה בהרבה. אך תפקידה של המנהיגות להורות את הדרך אל היעד, בעת הצורך גם בדרכי עקיפין.
( הארכיון הציוני המרכזי , מכתב אל נורדאו, 6.7.1903 , HNIII41)
 
קטע ג
מאשימים אותי כי בגדתי בציון... אל אלוהים יודע במה מאשימים אותי...
אני אחזתי בשתי ידי בהצעת הממשלה הבריטית בדבר אוגנדה... משום שראיתי כי גדלה המצוקה, תכפו הצרות, כי דרוש להציל ולהושיע תכף שני מיליון יהודים סובלים רעב, קור ומחסור... היכולתי לדחות את הצעת הממשלה הבריטית בקש, ולבטלה בלי שים לב אליה כראוי?
אילו עשיתי כזאת, כי אז הייתי כחוטא וכפושע בעיני, שאין לו סליחה …
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , ראיון אחרון לראובן בריינין, 25.12.1903; ב' , 383 - 384)
 
אף על פי כן - המחויבות לציון שרירה וקיימת!
מצע התנועה הציונית שנתקבל בקונגרס הציוני הראשון בבאזל ב- 1897 ולפיו "הציונות שואפת להקים לעם ישראל בית מולדת בארץ ישראל, מובטח לפי משפט הכלל". לשם כך קבע הקונגרס 4 אמצעים, המתייחסים לפיתוח הארץ, לארגון העם וליכודו בארצות הגולה, להגברת התודעה הלאומית ולהשגת תמיכה עולמית בציונות.פסוק מספר תהלים (קל"ז, ה'), שהרצל השמיע בנאום הנעילה של הקונגרס הציוני השישי (1903), בו הועלתה תכנית אוגנדה; הרצל ביקש מאחד מראשי ציוני רומניה, שמואל פינלס, לכתוב לו את הפסוק באותיות גרמניות. הפתקה נשתמרה בארכיון הציוני המרכזי.
קטע א
אף בשנייה אחת ואף בהרהור אחד לא ניטשה תכנית באזל. כשחשבתי - באחד הרגעים הקשים, כי אבדה כל תקווה לתקופה שאפשר לחזותה מראש, כלומר למשך חיי אדם בערך, אותה שעה רציתי להציע לכם גם הוראת שעה גדולה, ורציתי, מאחר שהתוודעתי בינתיים אל לבותיכם, לומר לכם דבר נחמה עתיק-יומין, והוא בעת אחת גם התחייבות לעצמי. בלשון אבותינו: "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני".
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , מנאום הנעילה בקונגרס השישי, 28.8.1903; ב' , 261)
 
תוכניתו המדינית המוקדמת של הרצל, כפי שמוצגת בחיבורו 'מדינת היהודים' (1896) גרסה שמצוקת העם היהודי תיפתר על ידי הקמת מדינת יהודים ריבונית, בעוד שבחירת מיקום הטריטוריה הייתה בעיניו טפלה, ולכן לא הכריע בחיבורו בנדון. אך כבר כחודשיים לאחר פרסום החיבור השתכנע במרכזיות ארץ ישראל, ומא כיוון את כל פעולותיו הדיפלומטיות להשגתה בלבד.תנועה הלאומית היהודית ליישוב ארץ ישראל, שקדמה לתנועה הציונות המדינית, וששאפה ופעלה לתחיית העם היהודי בארץ ישראל; ראשית תנועת 'חיבת ציון' באגודות של חובבי ציון שפעלו בעיקר במזרח איורפה מאז ראשית שנות ה- 80' למאה ה- 19, ומאז וועידת קטוביץ (1884) התאחדו לפעולה בצוותא. הרצל איננו מתכוון כאן לכך שהצטרף ל'חיבת ציון', אלא שהכיר בבלעדיותה של ארץ ישראל לתכניתו.בפגישתו עם השולטאן הטורקי במאי 1901 השתכנע הרצל, שאת ארץ ישראל לא יוכל להשיג מהטורקים בעתיד הקרוב. הוא הגיע למסקנה כי אנגליה, בשל אינטרסים גיאו-פוליטיים שלה באזור, היא המדינה המתאימה ביותר להגשמת תכניתו הציונית.רומן העתיד של הכותב, 'אלטנוילנד', שהופיע ב- 1902, נפתח במשפט "אם תרצו, אין זו אגדה", ומסתיים במשפט "אבל אם לא תרצו, כל מה שסיפרתי לכם הוא אגדה - ויישאר אגדה" (אלטנוילנד, 229).לאוגנדה.
קטע ב
כשיצאתי לדרכי הייתי איש מדינת היהודים בלבד - נעשיתי חובב ציון. בשבילי לא קיים שום פתרון אחר לשאלה הגדולה, המכונה שאלת היהודים, חוץ מארץ ישראל... כיום הזה מוכרח אני לומר: כי בתקופה הקרובה לא נוכל לעשות בארץ ישראל שום דבר. "הואיל ולא רציתם, הרי זו לפי שעה אגדה".
אבל כיוון שאנו נמצאים ביחד, הבה נעשה לפחות משהו להקלת המצוקה, ונוסיף לעורר את העם, ואת המעורָרים לחזק/ דבר זה יצליח, רק אם תהיה לנו קרקע מוצקת.
אבל לשם אינני יכול ללכת עם ההולכים, משום שאני חובב ציון. ... אם יגיעו הדברים לידי פילוג, יישאר לבי עם הציונים, ושכלי עם האפריקנים.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , מכתב אל העם היהודי, 11.11.1903; ב' , 275 - 276)
 
סוג המפעל: מדינת יהודים
רעיון הקמתה של מדינה ליהודים
הכוונה לחיבורו 'מדינת היהודים, ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים', שהופיע בפברואר 1896, המהווה את תמצית תכניתו הציונית-מדינית, לפיה מצוקת העם היהודי המפוזר בעולם תיפתר פתרון מדיני כלכלי חברתי על ידי הקמת מדינת היהודים, המעוגנת בערבויות בינלאומיות.
קטע א
בחיבור זה אני עומד להעלות רעיון עתיק-ימים, רעיון הקמתה של מדינת היהודים. הזעקה נגד היהודים מהדהדת בעולם, והיא מעוררת את הרעיון הרדום.
אינני ממציא דבר… לא את מצבם של היהודים בהשתלשלותו ההיסטורית, אף לא את האמצעים לתיקונו. המרכיבים החומריים של המבנה, שאותו אני משרטט, קיימים במציאות ומוחשיים מאד: כל אחד יכול להיווכח בכך. אם רוצים לסכם במילה אחת את הניסיון הזה לפתרון שאלת היהודים, הרי שאין לכנותו "הזיה", אלא לכל היותר "מלאכת מחשבת".
( מדינת היהודים : ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים , 'פתח דבר' , 1)
 
מדינה ליהודים כפתרון לבעיית הפזורה היהודית
להתפזר.
קטע א
אני סבור, שליהודים יהיו תמיד די אויבים, כמו לכל אומה אחרת, אבל כאשר יישבו על אדמתם לא יוכלו עוד להיזרות לכל קצוות תבל. שוב לא תיתכן הישנותה של הפזורה, כל עוד לא תתמוטט התרבות העולמית בכלל.
( מדינת היהודים : ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים , 'אחרית דבר' , 85)
 
לעם היהודי יש משאבים ויכולת לבנות מדינה
קטע א
אנחנו עם - האויב, שלא מרצוננו, מגבש אותנו לעם - כפי שהיה תמיד בהיסטוריה. בעתות מצוקה, אנו מתאחדים ומגלים לפתע את כוחנו. ואכן, יש לנו הכוח לבנות מדינה, ואפילו מדינה למופת. יש לנו כל האמצעים, האנושיים והחומריים, הדרושים לכך.
( מדינת היהודים : ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים , 'השפעת האנטישמיות' , 24)
 
מדינת היהודים היא צורך העולם
תוכנית הכותב להקמת מדינה יהודית הייתה מעוגנת במציאות המדינית דאז, במסגרתה הקיסרות העות'מאנית הייתה נתונה בפשיטת רגל כלכלית ומדינית, וחולשתה איימה על שלום אירופה והמזרח התיכון, שכן עמי הבלקן נמצאו באותה עת במאבקים לשחרורם מהשלטון העות'מאני, דבר שגרם לתחרות עזה בין המעצמות הגדולות על מידת השפעתן. הרצל קיווה כי טורקיה תיאות להעניק לעם היהודי אוטונומיה מלאה בארץ ישראל תמורת פדיון חובה הלאומי על ידי היהודים.
קטע א
אני טוען במפורש ובתוקף: אני מאמין באפשרות הגשמתו של הרעיון, אף אם אינני מתיימר, שאכן מצאתי את התגלמותו המושלמת. מדינת היהודים היא צורך העולם - על כן היא תקום!
( מדינת היהודים : ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים , 'פתח דבר' , 3)
 
מהות הציונות - הקמת בית מולדת לעם ישראל
מתוך 'תוכנית באזל', מצעה של התנועה הציונית, שנתקבל בקונגרס הציוני הראשון בבאזל 1897.חוק באנגליה שנועד להסדיר את כניסת הזרים למדינה ואת זכויותיהם וחובותיהם; לרוב היה נוח, אך הגירה המונית לאנגליה בסוף המאה ה- 19, שכללה גם יהודים ממזרח אירופה, הובילה לדיון בהחמרת החוק. ביולי 1902 הוזמן הרצל עצמו להעיד בלונדון בפני הוועדה שטיפלה בכך.
קטע א
מה רוצים הציונים?... אנו רוצים בית מולדת מובטח במשפט הכלל בשביל עם ישראל. אז לא ידאיג אותנו שום חוק זרים אז לא תהיה קיימת שנאה, לא תהיינה קיימות רדיפות בארצות האנטישמיות, אז תהיה לנו קרקע שעליה יהיה היהודי מוכר כיצור אנושי, הרוצה לעבוד ולחיות בחופש.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'השיבה אל המולדת תתחיל בקרוב', 3.10.1898; א' , 266)
 
מדוע ארץ ישראל?
פוטנציאל התקומה של הארץ
קטע א
תארץ אבותינו קיימת, אפוא, עוד. אין היא שוכנת על קרקע הים. יש בני אדם החיים שם ועובדים בשמחה. האדמה העתיקה מחדשת שם את נעוריה למגע הידיים השקדניות. שוב היא נושאת פרחים, שוב היא נושאת פירות, ואפשר שביום מן הימים, ביום יפה אחד, תהא נושאת את אושרם וכבודם של היהודים.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'נאום במועדון המכבים', 6.7.1896; א' , 21)
 
זיקתו ההדוקה של עם ישראל לארץ ישראל
נעלה, מושלם, שואף לשלמות.
קטע א
בטריטוריה ארץ ישראל - והרי קיימת טריטוריה כזאת, היא שוכנת על שפת הים התיכון - מקומות הראויים להתיישבות. והנה, אם אנו סבורים שהארץ הזאת מתאימה לנו במיוחד, משום שאנו עדיין קשורים בה עד היום בקשר אידיאלי, אם אנו סבורים, כי הדבר שלא יכול היה להתרחש עד עכשיו בשום פנים, יכול להתגשם, אם נדע לנצל את המצב, אם נלביש את אידיאל האומה עתיקת הימים צורות מדיניות - הרי גם בזה איני רואה שום עוול.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'נאום בברלין', 8.2.1898; א' , 196)
 
קטע ב
אנו יכולים להעמיד מאחרי המשימה הזאת עם שלם... עם, אשר שמר את אהבתו אל האדמה המוזנחת הזאת, כאהבת הבן לאם החולה. משום כך גם יכולים אנו להכריז, בלא כל גינונים דיפלומטיים, מה הן כוונותינו בנוגע לקרקע זו. כי שום עם אין לו הנכונות או היכולת להביא קורבנות כאלה לשם החייאתה של ארץ זו, כמו העם היהודי.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'המשלחת הציונית בארץ ישראל', 18.11.1898; א' , 280)
 
רק את ארץ ישראל רוצה היהודי להפריח
קטע א
היהודי רוצה לדשן את האדמה בדמו ובזיעת אפיו - אבל רק אדמה אחת ויחידה, אדמתה של ארץ ישראל.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , ציונות, 1899; ב' , 47)
 
זכותו ההיסטורית של העם היהודי על ארץ ישראל
הכוונה לארץ ישראל.יבשה.שוממה.הכוונה לרעיונות הגלומים באמונה היהודית, המהווים יסודות לכל הדתות המונותיאיסטיות בעולם, ואף משפיעים באופנים שונים על האנושות כולה.
קטע א
שום כברת ארץ על פני האדמה לא הרבו לחמוד אותה כמו זאת, וכל כך הרבו העמים להשתוקק אליה, שמרוב השקיקה הלוהטת היא חרבה ויבשה. אבל אנו מאמינים, כי הפינה הנשַמה של ארץ המזרח יש לה לא עבר בלבד, אלא גם עתיד, בדומה לנו עצמנו. על קרקע זו, שעכשיו צומח בה כל כך מעט, צמחו אידיאות בשביל כל האנושות. ודווקא משום כך לא יוכל שום אדם להכחיש, שקיימת זיקה שלא תפקע לעולם בין עמנו ובין הארץ הזאת. אם קיימת בכלל תביעה חוקית לגבי שטח כלשהו על פני האדמה, מוכרחים כל העמים המאמינים בכתבי הקודש להכיר בזכותם של היהודים.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'נאום הפתיחה בקונגרס הציוני השני', 28.8.1898; א' , 234 - 235)
 
מימוש הזכות על הארץ - פתרון משולב למצוקת הארץ ולמצוקת העם
ארץ ישראל הייתה נתונה אז תחת שלטון עות'מאני (1517 - 1917).הכוונה כנראה למשלחת הציונית שיצאה למסע לארץ ישראל ב- 1898, ובראשה הרצל עצמו.
קטע א
אם אנו פונים אל המעצמות ומבקשים מהן הסכמה מדינית; ואם אנו רוצים לרכוש את הארץ הדרושה לנו מידי בעליה בזמן הזה, הריבוני לפי משפט העמים, הרי כל זה נובע, נדמה לי, מן ההיגיון של הדברים עצמם. הארץ היא ארץ ישראל... הארץ הזאת קיימת. נמצאים כאן אנשים שהיו שם; הם יכולים לומר לכם, כי זוהי ארץ שיכולים לגור בה, זוהי ארץ שיש לה לא עבר בלבד, אלא גם עתיד. הארץ, שיש לה כוח משיכה אידיאלי בשביל המונינו, ובתוקף המסיבות המדיניות בזמן הזה הייתה לנקודה בעלת חשיבות - הארץ הזאת נמצאת כיום במצב של הזנחה מוחלטת. היא נעשתה חסרת ערך מתוך ניגוד דיאלקטי של ההיסטוריה: משום שהייתה יקרת ערך. היא גירתה את חשקם של עמים ושליטים כל כך רבים, שנערכו בה הקרבות הגדולים ביותר, וכך, חרבה הארץ וירדה לשפל המדרגה. הארץ הזאת האומללה, והעם הזה, האומלל, לאחר שייפגשו יחד, ייווצר מצב כזה, שבו ייוושעו שניהם.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'האשראי של בית ישראל', אביב 1899; א' , 332)
 
המעלות שבהן נשתבחה ארץ-ישראל
הכוונה לארץ ישראל, כפי שתיראה תוך עשרים שנה לאחר הגשמתו המלאה של המפעל הציוני, לפי חזון הרצל ברומן-העתיד 'אלטנוילנד'.
קטע א
את יופייה של הארץ שלנו אף אחד לא הכיר... היופי הטבעי של חלקת האלוהים הזאת היה פשוט מוסתר במאות השנים האחרונות. איפה בעולם אפשר למצוא עוד ארץ שבה אפשר ליהנות מהאביב בקלות כזאת. יש אצלנו אזור חם, ואזור קריר במרחק קצר זה מזה. בדרום, בעמק הירדן, הנוף כמעט טרופי; חוף הים מזכיר בקסמו את הריביירה האיטלקית והצרפתית; לא רחוק מכאן עומדים ההרים הגבוהים והנשגבים והמרהיבים של הלבנון עם החרמון המושלג. לכל המקומות האלה אפשר להגיע ברכבת תוך כמה שעות. אלוהים בירך את ארצנו.
( אלטנוילנד : רומן , 103 - 104)
 
התנגדות לציונות המעשית
נגד התיישבות מצומצמת בארץ ישראל ללא ערובות חוקיות
בתקופה זו כבר היו בארץ כ- 55,000 יהודים. מרבית עולי 'העלייה הראשונה' כבר ישבו בה ב- 18 מושבות חדשות וכן גם בשכונות חדשות בערים, ובעיקר בירושלים וביפו.מושב השולטאן הטורקי וממשלתו בקושטא (איסטנבול). מאמצע המאה ה- 19 כינוי למדיניות החוץ של האימפריה העות'מאנית.כניסה לא חוקית של עולים לארץ; הרצל התנגד להרחבת היישוב בארץ על בסיס הסתננות, וקודם השגתן של ערבויות חוקיות; תחת זאת דגל ביצירת תנאים מדיניים חוקיים לשם הקמת ישות יהודית עצמאית.
קטע א
שאלת היהודים עדיין איננה פתורה, אם אנו מיישבים בארץ ישראל כמה מאות או אלפים משפחות. יותר מזה, אני סבור, כי הסכנה לגבי הבאים ומתיישבים גדלה והולכת במידה שמספרם גדל והולך, מבלי שתהא להם הגנה ממלכתית משלהם, שכן אותה שעה הם תלויים בחסדם של שליטים מתחלפים....
ההתיישבות המצומצמת הנוכחית בארץ ישראל יש לשער שלא יגרמו לה קשיים חדשים מצד 'השער העליון'. אבל אני חושב, שלא ירשו בהחלט הסתננות בקנה מידה גדול יותר, מבלי שיהיה בכך מעשה איבה הקטן ביותר כלפי היהודים. הסתננות גדולה יותר תיתכן רק אם יהיה רעיון המדינה מונח ביסודה.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'נאום במועדון המכבים', 6.7.1896; א' , 18)
 
הכוונה לשולטאן עבדול חמיד השני (1842 - 1918), שליט האימפריה העות'מאנית ב- 1876 - 1909; בנאומיו נהג הרצל לשבחו במכוון, מתוך תקווה להשיג ממנו את היעד הראשון במעלה של התנועה הציונית דאז - השגת צ'רטר, זיכיון, לעם ישראל על ארץ ישראל.בטחונות.
קטע ב
אנו רואים הֵסדר שבהבנה עם השליט הטוב והמיטיב הזה, בהסכמתן של המעצמות שתשתררנה מן המצוקה היהודית, לא זו בלבד כדבר הרצוי, אלא גם כדבר אפשרי. מכל מקום יוכל הסדר כזה להיערך אך ורק על יסוד ערובות מספיקות, שיהא בהן כדי להבטיח את גורלם של המתיישבים היהודיים בעתיד מפני פגיעות מקריות וסכנות. הציונות המדינית אינה שואפת רק להוציא את היהודים הסובלים ממקומותיהם; הכרח הוא גם לדאוג מראש לכך, שהם לא יחליפו את המצוקה הנוכחית במצוקה אחרת, שהיא בלתי ידועה ושאין לחשב כלל את ממדיה. אין אנו רוצים לעסוק בהברחת בני אדם. יישובם של אנשים יחידים או קבוצות קטנות בארץ ישראל אינו בא בחשבון לאמיתו של דבר. אין אנו נלחמים בניסיונות תמימים אלה, שכן הם מעידים בכל זאת על חריצותם של פועלינו העניים ועל כמיהתם לעבודת האדמה. פתרון סופי של שאלת היהודים אין ניסויים אלה, הנובעים מן הכוונות הנעלות ביותר, יכולים להביא; ואילו רצינו לערוך אותם בקנה מידה גדול יותר, ייתכן שהיו מעוררים אי אמון אצל הממשלה הטורקית.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , הקונגרס, 4.6.1897; א' , 61)
 
יסודות.סביב הנוסח של "משפט הכלל" או "משפט גלוי" שבתוכנית באזל, נתעורר בקונגרס הראשון ויכוח נוקב. רבים דרשו להחליט, כי הציונות שואפת להקים בית מולדת על בסיס המשפט הבינלאומי, ואילו אחרים, בעיקר חובבי ציון, לא רצו בכלל להזכיר את הצד המשפטי. הנוסח הסתום של משפט הכלל נתקבל כפשרה, כדי שלא להבליט את שאיפותיה הבינלאומיות של הציונות, דבר שיכול היה להתפרש כחתרנות נגד טורקיה.
קטע ג
תנועתנו לא תהיה מבוססת על אושיות התבונה, אלא אם היא תשאף להשגתן של ערובות מובטחות במשפט הכלל. ההתיישבות שהתנהלה עד עכשיו השיגה מה שיכלה להשיג לפי עצם אופייה. היא הוכיחה למעשה, שהיהודים מסוגלים לעבודת האדמה, דבר שרבים היו מערערים עליו...אבל פתרונה של שאלת היהודים היא איננה, ואין היא יכולה להיות בצורה הנוכחית.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'נאום הפתיחה בקונגרס הציוני הראשון', 29.8.1897; א' , 114 - 115)
 
הכוונה למפעלם של חובבי ציון בארץ ישראל, שתמכו בעלייה ובהתיישבות בארץ ישראל, אף בלי ערובות משפטיות או מדיניות.
קטע ד
אנו הציונים רואים את יישוב האיכרים בארץ ישראל כדבר שהוא אווילי יותר משהוא נעלה, אם הוא נעשה בלי ערובות משפטיות בינלאומיות. הרי אנו רוצים לא רק לשלוח בחיפזון את אחינו המדוכאים והנרדפים, אלא גם להבטיח את עתידם.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'רבני-המחאה', 16.7.1897; א' , 102)
 
קטע ה
עלינו להתנגד בכל התוקף להתיישבות קמעונית וכאילו בגניבה בארץ ישראל. וזה משני טעמים, ראשית מפני שיישובה של ארץ ישראל, אי אפשר שייעשה באופן מועיל בשביל היהודים, אלא אם כן, מתוך תכלית פוליטית מוצהרת ומוכרה על ידי השולטאן. ושנית, מפני שיישובה של ארץ ישראל בלי שום תנאים הופך את מצבם של המתיישבים למצב מאד בלתי בטוח. שהרי סוף סוף שורר בארץ ישראל שלטון עריצים, ואף על פי שהשולטאן הנוכחי, כפי שידוע לי היטב, דורש טוב ליהודים, אי אפשר לדעת מה יביא העתיד למתיישבים, אם לא ינקטו מבעוד מועד באמצעי זהירות.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'על התוכנית להתיישבות יהודית בקפריסין', אוקט' 1899; ב' , 41)
 
המדיניות הציונית ביחס למושבות 'העלייה הראשונה' בארץ ישראל
הכוונה למושבות 'העלייה הראשונה'.
קטע א
הקונגרס הבאזלאי הביע במפורש, כי שמירת המושבות היהודיות הקיימות, שנתנו תוצאות מצוינות, רצויה היא. אבל אין להוסיף עוד מושבה יהודית אחת, עד שיושגו ערובות משפטיות מספיקות. אין אנו רוצים לייסד מושבות מחוסרות הגנה, המעלות את ערכו של הקרקע, בלא שנקבל שם תמורה מדינית לכך, ויחד עם זה מופקרות הן לכל שינוי בהלך רוחה של הממשלה, או בנטיותיהם של האוכלוסים המקומיים.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'הקונגרס הבאזלאי', אוקטובר 1897; א' , 149)
 
ההתמודדות עם המתנגדים לציונות והנלחמים בה
כנגד 'רעיון התעודה' - לא הוכיח עצמו ואינו מצדיק את המשכיות הפזורה
תעודה - ייעוד, שליחות; במאה ה- 19 שימש 'רעיון התעודה' כמושג מרכזי בזרמים שונים ביהדות, בעיקר בגרמניה, במיוחד ברפורמה, ולפיו הפיזור בגלות אינו עונש האל לעם על חטאיו, כביהדות המסורתית, אלא שליחות שהוטלה מאת ההשגחה על היהודים לחיות באומות ולהנחיל להן את תפישת האלוהות היהודית.
קטע א
מה בעצם טיבה של תעודה זו? האם היא מסוג שליחותם של כמרים נוצרים, ההולכים אל חלקי תבל רחוקים ואומרים לאוכלי האדם: "אל תאכלו בשר אדם"? לא ולא! התעודה שממלאים את אוזנינו בדיבורים עליה, איננה מתיימרת כלל לעשות דבר כזה. היא יושבת בכל הנוחות בפינתה השאננה, משם היא מעיפה מבט מתוך עליונות יהירה אל עתידה של האנושות.
אין לנו שום תעודה אחרת מזו שישנה לכל האומות: לעבוד עמהן יחד לטובת קידומה התרבותי הכללי של האנושות. כן, הם אומרים שאין אנו אומה, משום שיהודי פלוני חי בריחוק מקום גדול מדי מיהודי אלמוני. כאילו אח ואחות חדלים להיות אח ואחות, משום שהאחד חי בניו יורק והאחר בברלין: האם יכול מישהו לפרוש, לצאת מתוך עמו, מתוך גזעו?
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'השיבה אל המולדת תתחיל בקרוב', 3.10.1898; א' , 266 - 267)
 
הויכוח עם רבני המחאה – ציונות מול 'לאומיות תורתית' ורעיון התעודה
כינוי שכינה הרצל לראשונה, במאמר שפירסם בעיתון 'די וֶלְט', קבוצת רבנים מגרמניה שפירסמו ב- 1897 גילוי דעת נגד התוכנית הציונית וכנגד הכוונה לערוך את הקונגרס הציוני הראשון. טענתם הייתה כי מטרות הציונות עומדות בסתירה ליעדיה המשיחיים של היהדות ואף פוגעת בנאמנות האזרחית של היהודים לארצותיהם.(1849 - 1923) - רופא, סופר ועיתונאי, חברו ויד ימינו של הרצל, ומראשי המנהיגים הציוניים; פרסם מאמר נוקב בשם 'ויכוח בהיכל', בו תקף בחריפות את רבני המחאה (די וֶלְט, גיליון 2, 11.6.1897).ביטוי נהוג בתיאולוגיה הנוצרית, בייחוד הפרוטסטנטית, ביחס לתפקידו של כוהן הדת; משם הועבר לתיאולוגיה היהודית הליברלית.עיתון ליברלי ברלינאי גדול, שבעליו היו יהודים. הרצל עצמו השתתף בו זמן מה.הרב שמואל מוהליבר (1824 - 1898) - מראשי תנועת 'חיבת ציון' ברוסיה, בלט כדובר הציונות הדתית, שדגלה ביישוב ארץ ישראל על בסיס ההלכה; הצטרף לתנועה הציונית מיד עם היווסדה בידי הרצל, ואף כי נבצר ממנו להשתתף בקונגרס הציוני הראשון (1897), נאומו הוקרא שם ותרם לגיבוש המחנה הציוני-דתי בתנועה.(1839 - 1905) - רבה הראשי של צרפת, ממנהיגי 'חיבת ציון', מקורב לבית רוטשילד, ליק"א ול'כל ישראל חברים'; הרצל ניסה לצרפו לתנועה הציונית אך ללא הצלחה.יצחק רילף (1831 – 1902) - רב בממל ואחר כך בבון, ציוני פעיל. נלחם בהצהרה האנטי-ציונית של הרבנים.משה גסטר (1856 – 1939) – חוקר בתולדות ישראל, רב ראשי של העדה הספרדית באנגליה ומראשי הציונים שם.
קטע א
הדבר החדש ביותר בתנועת היהודים הם רבני המחאה. מכס נורדאו כבר התווה את תו הקלון על הטיפוס הזה בדימוי שיישאר לדורות: אלה הם אנשים היושבים בסירה בטוחה, ולטובעים, הרוצים להיאחז בשולי הסירה, הם חובטים במשוט על ראשיהם. כזה הוא כבר טבעו של שונא ציון התוקפני הרגיל מבין היהודים. אם נצרף עוד לתכונות אלו עמדה של 'רועה רוחני' לעדה יהודית גדולה למדי, הרי לפנינו רב מחאה גמור. חמשה רבני מחאה כאלה פרסמו ב'ברלינר טאגבלאט' ובמקומות אחרים את ההצהרה דלהלן:
הוועד המנהל של איגוד הרבנים בגרמניה... מפרסם את גילוי הדעת דלהלן: "על-ידי כינוסו של קונגרס-ציונים ועל-ידי פרסום סדר-היום שלו, הופצו השגות מוטעות כל כך על תוכנה התורתי של היהדות ועל שאיפותיהם של מאמיניה, שהוועד החתום מטה של איגוד הרבנים בגרמניה רואה חובה לעצמו למסור את גילוי דעתו הבא:
1. שאיפותיהם של אלה המכונים ציונים, להקים מדינה יהודית-לאומית בארץ ישראל, עומדות בניגוד לייעודיה המשיחיים של היהדות, כפי שהם כלולים בכתבי-הקודש ובמקורות דתיים מאוחרים יותר.
2. הדת היהודית מחייבת את מאמיניה לשרת בכל נפשם ובכל מאודם את המולדת, שאליה הם שייכים, ולסייע לענייניה הלאומיים בכל לבם ובכל כוחם.
3. אבל התיישבות זו אין שום סתירה בינה ובין אותן השאיפות הנעלות, שמטרתן ליישב איכרים יהודיים בארץ ישראל, משום שאין להן שום שייכות לייסודה של מדינה לאומית.
הדת ואהבת המולדת מטילות עלינו אפוא במידה שווה את החובה לבקש מכל אלה, שענייני היהדות קרובים ללבם, שיתרחקו מן השאיפות הציוניות הנזכרות לעיל. וביתר ייחוד מן הקונגרס, שלמרות כל האזהרות והאתראות עדיין מתכננים את כינוסו".
זוהי התעודה הראויה לתשומת לב. הרושם הראשון שאנו מתרשמים ממנה, הוא, שאין היא עשויה דווקא להרים את כבוד היהודים. הרי כל גילוי הדעת הזה, כפי שיבחין כל יהודי במבט ראשון, מכוּון כלפי חוץ. זוהי אחת מן ההכרזות הנבזות והבזויות, המתחננות ביבבנות לחסד האויבים.
לאושרנו לא כל הרבנים כאלה הם. שמות כמו אלה של הרב מוהילבר בביאליסטוק, צדוק כהן בפאריס, רילף בממל, גסטרבלונדון ורבים רבים אחרים אנו יכולים להזכיר רק מתוך הוקרה אמיתית. ואין אנו עושים זאת כאנשי מפלגה. הציונות אינה מפלגה. יכולים לבוא אליה מכל המפלגות, כשם שהיא מקפת את כל הצדדים של חיי העם. הציונות היא העם היהודי בדרך. ומשום כך התנהגותם של רבני המחאה היא מעשה זוועה. ...
היכן היו והווים רבני המחאה עם מחאותיהם, שעה שיהודים אומללים, אומללים אך ורק משום שהם יהודים, היו והווים בזויים, בזוזים והרוגים? עכשיו באלג'יר, ועכשיו ברוסיה, הנה בפרס, והנה בגליציה, פה ושם ובכל מקום קינים והגה והי. ורבני המחאה מפטפטים לכל היותר בשעות העיכול שלהם משהו על תעודה מסוימת; על תעודה, שהייתה ראויה להיחשב כיהירות הנבובה ביותר, אילו הייתה לה בכלל משמעות כלשהי, שכן עמי התרבות היו יכולים וצריכים לאסור עלינו בהחלט, שנפעל ביניהם כמיסיונרים. אם יצאה איזו תורה ממקור ישראל אל העמים, הרי הייתה זאת הנצרות, וזו שוב אינה זקוקה לסיועם של רבני המחאה.
ואילו הציונות, דבר זה אנו רואים בכל פעם בבהירות יתירה, תהיה למשבר של מרפא ביהדות. הניגודים המתהווים יביאו בהכרח לידי הבהרה של עניינים מושחתים רבים, ולבסוף לידי זיכוך אופיו של העם.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'רבני המחאה', 16.7.1897; א' , 98 - 103)
 
מאושל - האנטי ציוני
Mauschel - מלה זו, הגזורה מהשם משה בהברה אשכנזית-גרמנית (מאושה), שימשה בגרמניה, החל מן המאה ה- 16, שם גנאי ולעג ליהודי. השם הופיע בייחוד בעיתונות ההיתולית האנטי-יהודית, גם בזמנו של הרצל ואחריו. הרצל הדביק את השם הזה לדמות של היהודי הנלחם בציונות.מעוקם, מסולף.ריק, פוחז.כעסנו.עקשנים.
קטע א
מאושל הוא אנטי ציוני. אנו כבר מכירים אותו זמן רב, ותמיד נתעורר בנו רגש של גועל שעה שראינו אותו, שעה שהביאו אותנו החיים בקרבתו או גם במגע עמו. אבל לרגש הגועל, שהוא עורר בנו, נתלוו עד עכשיו תמיד רחמים; חיפשנו סיבות מקילות והסברות היסטוריות על כך שהוא בחור כל כך נעווה, מעוקם ועלוב. וחוץ מזה: הרי אחינו בן עמנו הוא - אם גם אין סיבה הקטנה ביותר להתגאות במשהו על האחווה הזאת. אמרנו לעצמנו, שאנו מוכרחים לסבול אותו. יתירה מזו, תפקידנו הנעלה הוא לעדן אותו, וכולנו נגדל עם תפקידנו זה, ובמין חיבה רומנטית, או חולשה רומנטית, הגינונו עליו תמיד, משום שהיה ריקא. אם עשה מאושל מעשה נבלה, השתדלנו אנחנו לטשטש אותו. אם היה מאושל שפל ביותר, הזכרנו לעולם את גדולי עמנו, אם מאושל הביא על כולנו חרפה, התביישנו או קצפנו במסתרים - אך שתקנו.
והנה סוף סוף עשה מאושל מעשה הראוי לשבח, מעשה שהוא לנו לכבוד ושבו הוא מפצה אותנו על דברים רבים, שנאלצנו לסבול בגללו. הוא הודיע שאין לו כל שייכות אלינו. מאושל, מעשה נאה עשית!
הנה הופיעה הציונות - יהודי ומאושל נאלצו לנקוט עמדה כלפי השאלה הזאת. ועכשיו בפעם הראשונה, עשה מאושל ליהודי שירות מוסרי שאין לשער את גודלו. מאושל מסתלק מן השותפות, מאושל הוא אנטי ציוני!
אל יגלו פנים בדברינו שלא כהלכה. אין אנו כל כך מעוקשים ומשוגעים לדבר אחד, כפי שהיו רוצים לתאר אותנו. אין אנו מכריזים ומודיעים, שכל המתנגד להשקפותינו ולתנועתנו הוא בחור רע. ישנם נימוקים חשובים מאד ונכבדים מאד, שבגללם יתכן שיהודי פלוני או אלמוני לא יוכל, או לא ירצה, להשתתף באופן אישי בתנועה הלאומית הזאת; אך משום כך עדיין אין הוא צריך להחשידה ולהילחם בה.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'מאושל', 15.10.1897; א' , 151 - 153)
 
תשובה למכחישי שאלת היהודים והמקטרגים על פתרונה הציוני
מקור המילה בלטינית - אזרח רומאי מדלת העם; בעת החדשה, בעקבות המהפכה התעשייתית, ולפי המחשבה הסוציאליסטית - מרכסיסטית - מונח המתאר את מעמד הפועלים בחברה הקפיטליסטית, המתפרנסים מעבודה שכירה ונטולים כל רכוש משלהם, בשונה ממעמדות הבורגנים ובעלי ההון, שהיו בעלי אמצעי יצור.רובע מגורים עירוני נבדל, שנכפה על היהודים בשלהי ימי הביניים להתגורר בו. מקור המונח ברובע מגורים בעיר וונציה שבאיטליה, שהיה סמוך לבית יציקה (באיטלקית Getto), שב- 1516 הוקף בחומה והוכר כרובע יחידי בעיר שבו מותר ליהודים להתגורר. מאז הפך לכינוי רווח לכל רובעי היהודים הצפופים בערי אירופה הנוצרית עד למאה ה-19.שאור - מחמצת, בצק חמוץ ששמים בתוך העיסה והוא גורם לתסיסת החמץ ולתפיחתו; שאור שבעיסה - החלק העיקרי, החלק התוסס והפעיל שבדבר.ויקרא יט יח.בלי סוף.
קטע א
הלחץ שלוחצים עכשיו את היהודים הוא מוזר ומכאיב ביותר דווקא בשביל אלה שדחקו אותם מתוך הגיטו, כדי לענותם.
מה הם מקורות הריפוי שהמליצו עליהם האחרים לתיקונו של המצב הזה? ההטבה במצבם של היהודים יש לצפות לה עם התפשטותה של ההשכלה בקרב ההמונים, עם עלייתה של רמת התרבות הכללית. אנו חייבים לדאוג לכל החירויות הגדולות ביותר וחייבים להיות השאור שבעיסה בכל התנועות המתקדמות בהסתערותן. את המצב שבו ישלוט הכלל של "ואהבת לרעך כמוך", רואה אני רחוק לאין שיעור; רחוק לא רק בין עם לעם, אלא גם בין יחידים שבתוך העם, ואף בין יחידים שבתוך עמנו שלנו.
והנה, אם מציעים פתרון שאיננו דורש את שינויו של הטבע האנושי, אלא שינוי התנאים שהוא בגדר היכולת שלנו, נדמה לי, שחובה היא לפחות לדון על כך בכובד ראש. אין אנו אומרים, שאנו רוצים לעשות את בני האדם טובים יותר, ואפילו לא את עצמנו; אנו רק אומרים, שהיינו רוצים ליצור תנאים מציאותיים מסוימים שבהם יוסר מעל היהודים הלחץ המיותר, הרובץ עליהם. והנה, אם באים ומכחישים את שאלת היהודים, ואומרים שאין קיימת שאלת יהודים אלא שאלת בני אדם, הרי זו אולי שיחה שאפשר להתבדר בה, כמו בנושאים יומיומיים אחרים. אבל למצב דחוף כזה של מצוקה אין זה נראה לי כתשובה מספקת. אנו שוקלים בדעתנו: באיזו דרך אפשר יהיה למצוא תרופה למצוקה זו, שבה נתון פרולטריון עמוס דאגות, המצופף בבקתות שאינן ראויות לדיור, בעיירות לאין שיעור במזרח אירופה; והוא נאנק, נופל קרבן למחלות, הולך לאיבוד, או שהוא יוצא לדרך, לנדידה טרופה, לערים ולארצות אחרות, והוא מהווה סכנה לעמים אחרים - איך אפשר יהיה להושיעו ולחלץ אותן מן המצוקה החומרית, ומזו האחרת שאנו קוראים לה מצוקה מוסרית?
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'האשראי של בית ישראל', אביב 1899; א' , 328)
 
תכנית הפעולההסברהצעות פעילות
כיצד יש לפעול להשגת טריטוריה ליהודים? האם יש לפעול בדרכים דיפלומטיות מדיניות, או בדרך מעשית של קביעת עובדות בשטח על-ידי הקמת יישובים? מי יבנה את המדינה היהודית – עלייה חלוצית או עלייה המונית?
תמונות נוספות בנושא
הגשמת חזון מדינת היהודים אפשרית, ומותנית בתודעת העם וברצונו
התוכנית אפשרית
קטע א
ושמא יאמר מישהו: אילו באמת היה הדבר אפשרי, האם לא היו עושים אותו מכבר? קודם לא היה הדבר אפשרי. עכשיו הוא אפשרי. עוד לפני מאה או לפני חמישים שנה, היה בכך משום הזיה. היום כל זה הוא ממשי. העשירים, שיש באפשרותם לסקור בסיפוק את כל ההישגים הטכנולוגיים, יודעים היטב עד כמה ניתן לנצל את כוחו של הכסף. וכך יתנהלו הדברים: דווקא האנשים העניים והפשוטים, שאינם מדמים כלל איזו שליטה אדירה רכש כבר האדם על כוחות הטבע, יאמינו באמונה שלמה ביותר בבשורה החדשה, כי לא אבדה תקוותם לארץ הבחירה.
זהו זה יהודים! אין זו אגדה, ולא תרמית! כל אחד יכול להיווכח בכך, כי כל אחד נושא עמו לשם, חלק מארץ הבחירה; אחד בראשו, אחד בזרועותיו ואחר, בקניין אשר רכש.
( מדינת היהודים : ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים , 'אחרית דבר' , 86 - 87)
 
כוחה של ההתלהבות יגבר על מכשולי כוח ההרגל
קטע א
האם יש עוד אמידים אחדים, אשר עשויים לחשוב, שהלחץ עדיין אינו גדול דיו עד כדי לגרום להגירה, שכן אפילו בשעה שמגרשים יהודים בכוח, מתברר באיזה אי רצון הם עוזבים? כן, מפני שאינם יודעים לאן! מפני שהם רק מחליפים מצוקה אחת במצוקה אחרת. אבל אנחנו מראים להם את הדרך אל ארץ הבחירה וכנגד הכוח הנורא של ההרגל חייב לעמוד כוחה הנהדר של ההתלהבות.
( מדינת היהודים : ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים , 'אחרית דבר' , 86)
 
הכוח המניע: מצוקת היהודים
הכוונה לחובבי ציון ולאגודות ההתיישבות השונות, שפעלו לעלייה והתיישבות במימדים מצומצמים, וללא אישורים מצד השלטון העות'מאני; יסוד עיקרי בתפיסת הרצל היה יצירת תנאים מדיניים חוקיים להקמת ישות יהודית עצמאית, ולכן התנגד ל"הסתננות" מתיישבים לארץ קודם השגת ערבויות חוקיות.אגודות כאלה נוסדו אז בגרמניה (1890) ובאוסטריה (1891) על ידי לא יהודים; ואף על פי שבקרב חבריהן היו אישי ציבור ידועים, הייתה השפעתן מועטה מאד. הרצל עצמו עמד על חוסר התועלת שבמאמציהן, כפי שרשם ביומנו ביוני 1895 (עניין היהודים, א', 57).
קטע א
הכל תלוי בכוח המניע. ומה הוא הכוח הזה? מצוקת היהודים. מי יעז להכחיש שכוח זה אכן קיים?...
ידוע גם כוח הקיטור, שנוצר בקומקום על ידי הרתחת המים ומרים את המכסה. תופעת קומקום מעין זו הם הניסיונות הציוניים והצורות הרבות האחרות של האגודה 'להגנה מפני האנטישמיות'.
ואני אומר, כי כוח זה, בשימוש נכון, הוא כביר דיו כדי להניע מכונה גדולה, להוביל אנשים ומשאות, בלא קשר למבנה המכונה.
( מדינת היהודים : ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים , 'פתח דבר' , 2)
 
נואשים (מספרדית), אנשים המוכנים לכל מעשה ייאוש; כינוי למחפשי הזהב שנהרו לקליפורניה ולטראנסוול שבאפריקה הדרומית, חלקם הגדול מיואשים חסרי תקווה. חלקם מתו מרעב, עוני, מגפות ואילו אחרים הצליחו למצוא זהב ולהתעשר.
קטע ב
שמא יאמרו עוד: המפעל הוא חסר תקווה, גם אם נקבל את הארץ ואת הריבונות - מפני שרק העניים ילכו עמנו? אדרבא, דווקא לאלה אנו זקוקים בהתחלה! רק ה'דספראדוס' כשירים לכיבוש.
( מדינת היהודים : ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים , 'אחרית דבר' , 86)
 
חשיבותה של ההסברה
כינוייה של שושלת יהודית, שהרימה את נס המרד ביוונים - הסורים (הסלווקים) בארץ ישראל, ב- 167 לפני הספירה, הובילה לשחרור הארץ מהשלטון הזר ושלט בה כ- 130 שנה. בציונות נתפשה תקופתם כאחד המיתוסים המרכזיים שלה, תוך הדגשת הערכים המרכזיים שהיו כרוכים בזכרונה ההיסטורי בעם, בהם מאבק מתוך גבורה ומסירות נפש שהוביל לשחרור לאומי משלטון זר ולהקמת מדינה יהודית.
קטע א
קודם כל צריך להאיר את המוחות. הרעיון צריך לצאת ולהגיע אל אחרוני הקנים ידועי הסבל של בני עמנו. הם יתעוררו מדמדומם העמום, בשל התוכן החדש שהפציע בשמי חיינו. די שכל אחד יחשוב רק על עצמו, והמסע כבר יגדל ויאדיר.
ומה רבה התהילה הצפויה ללוחמים המסורים לעניין בכל מאודם.
לכן אני מאמין, כי דור של יהודים נפלאים יצמח מן האדמה. שוב יקומו המכבים! ...
היהודים הרוצים, תהיה להם מדינתם.
עלינו לחיות סוף סוף כבני חורין על אדמתנו אנו, ובמולדתנו שלנו, למות בשלום.
העולם משתחרר בשחרורנו, מתעשר בעושרנו ומתגדל בגדולתנו.
וכל מה שננסה לחולל שם, ולו רק למען רווחתנו אנו, יפעל בעצמה אדירה וייסב אושר לאנושות כולה.
( מדינת היהודים : ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים , 'אחרית דבר' , 87)
 
הגשמת הרעיון תלויה ביהודים עצמם
הכוונה לחיבור שממנו לקוח הקטע, 'מדינת היהודים, ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים', המהווה את תמצית תכניתו הציונית-מדינית של המחבר, וגורס כי מצוקת העם היהודי המפוזר בעולם תיפתר פתרון מדיני כלכלי חברתי על ידי הקמת מדינת היהודים, המעוגנת בערבויות בינלאומיות.
קטע א
ביהודים עצמם תלוי אפוא הדבר, אם 'כתב מדינה' זה יישאר בינתיים 'רומן מדינה'. אם הדור הזה עודנו אטום מדי, יקום דור אחר נעלה ממנו. היהודים הרוצים, תהיה להם מדינתם, והם יהיו ראויים לה.
( מדינת היהודים : ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים , 'פתח דבר' , 3)
 
קטע ב
החלום אינו שונה בהרבה מן המעשה, כמו שחושבים רבים. כל מעשיהם של בני האדם היו פעם חלומות; כל מעשיהם יהיו ביום מן הימים לחלום.
( אלטנוילנד : רומן , 'אחרית דבר' , 229)
 
מופיע בעמוד השער של רומן העתיד שממנו לקוח הקטע, בו תיאר המחבר את מדינת היהודים בארץ ישראל, כפי שתיראה תוך עשרים שנה לאחר הגשמתו המלאה של המפעל הציוני.
קטע ג
אם תרצו אין זו אגדה.
( אלטנוילנד : רומן , עמוד השער , )
 
הקמת הנהגה מדינית מלוכדת לעם היהודי
הצורך בהקמה מחדש של הנהגה מדינית
להתקלקל, להישחת.רובע מגורים עירוני נבדל, שנכפה על היהודים בשלהי ימי הביניים להתגורר בו. מקור המונח ברובע מגורים בעיר וונציה שבאיטליה, שהיה סמוך לבית יציקה (באיטלקית Getto), שב- 1516 הוקף בחומה והוכר כרובע יחידי בעיר שבו מותר ליהודים להתגורר. מאז הפך לכינוי רווח לכל רובעי היהודים הצפופים בערי אירופה הנוצרית עד למאה ה-19.מתורגלים.
קטע א
בגלל הפיזור שלנו בן אלפיים שנה נותרנו בלי הנהגה מאוחדת של הפוליטיקה שלנו. זה בעיני אסוננו העיקרי שגרם לנו יותר נזק משגרמו לנו הרדיפות. הדבר שגרם לנו להיהרס מבפנים ולהסתאב, שכן לא היה בנמצא איש שיעשה אותנו לאנשים ראויים לשמם - ולו רק לתועלתו האישית של שליט כלשהו. ההיפך הוא הנכון. דחפו אותנו לכל מיני עיסוקים מגונים, החזיקו אותנו בגיטו, ואנו התנוונו שם בהתחככות זה עם זה, וכשלפתע הוציאו אותנו לחופשי, ציפו מאתנו שנהיה אמונים מיד על הרגלי החירות.
והנה, אילו הייתה לנו הנהגה פוליטית מאוחדת, שאין עוד צורך להוכיח את נחיצותה, שאינה בשום אופן ברית חשאית - אילו הייתה לנו הנהגה כזאת, היינו יכולים לגשת לפתרון שאלת היהודים, מלמעלה ומלמטה ומכל הצדדים.
( עניין היהודים : ספרי יומן [1895-1904] , מהיומן, דברים שהושמעו בפגישה עם הברון הירש, ראשית יוני 1895; א' , 67)
 
הניסיון להקמת פלוטוקרטיה, הנהגה שתורכב מעשירי היהודים
צעדו המעשי הראשון של הרצל לאחר גיבוש רעיונו הציוני, במאי 1895, הייתה פנייה לברון מוריץ הירש (1831 - 1896), מגדולי היזמים והנדבנים היהודים במאה ה-19, שפעל רבות למען פתרון בעיית יהודי מזרח אירופה, הן ליישובם החקלאי בארצות מושבם והן להגירתם ויישובם החקלאי בארגנטינה, ובמיוחד דרך חברת יק"א שיסד.ג'ורג' פִּיבּוֹדִי (1795 - 1869) - מגדולי הנדבנים האמריקנים במאה ה- 19.
קטע א
הפנייה לברון הירש
מה שפעלת עד עכשיו, היה נדיב אך גם שגוי יקר מדי, אך חסר תועלת. עד עכשיו היית רק פילנטרופ, מין פִּיבּוֹדִי. אני רוצה להורות לך את הדרך כיצד תוכל להיות יותר מזה.
( עניין היהודים : ספרי יומן [1895-1904] , מכתב לברון הירש, 24.5.1895; א' , 64)
 
ב- 2.6.1895 התקיימה פגישה בין הרצל לברון הירש, בה ניסה הרצל להציג לו את תוכניתו הציונית, דרך 22 עמודים שרשם עם ראשי פרקים, טיוטה ראשונה של תוכניתו. השיחה לא הצליחה ונקטעה עוד בטרם הצליח לאמר את שרשם לעצמו. הירש האמין בנדבנות, ואילו הרצל - ברעיון אנטי-נדבני מיסודו - יצירת מרכז מדיני.
קטע ב
בגלל קוצר הרוח שלך שמעת רק דברי מבוא, ואילו היכן ואיך יתחיל הרעיון לקבל צורה, דבר זה לא נודע לך. לא נורא. ראשית, אין אני מצפה שתשנה את דעותיך מיד. שנית, אין תכניתי תלויה בשום פנים בך בלבד.
אמנם הייתי משתמש בך ברצון, לשם קיצור הדרך, בתור גורם קיים שיש לו מוניטין. ואולם לא היית אלא הגורם שהייתי מתחיל בו. יש גם אחרים, ויש סוף כל סוף ובראש ובראשונה המון היהודים שאדע לפלס לי את הדרך אליהם.
העט הזה הוא בבחינת מעצמה. תיווכח בזה, אם אשאר בחיים ובריאותי תעמוד לי - מגבלה שגם אתה צריך להביא בחשבון במפעל שלך. אתה היהודי הגדול של הממון, אני יהודי הרוח. מכאן השוני בינינו באמצעים ובדרכים.
( עניין היהודים : ספרי יומן [1895-1904] , מכתב לברון הירש, מהיומן, 3.6.1895; א' , 71)
 
קטע ג
הירש, שלפני שמונה ימים עדיין היה הציר שעליו סובבת תוכניתי, כבר שקע היום והיה לעניין שאין בו צורך עוד, שבמחשבותיי אני אף יכול להתייחס אליו בסלחנות.
( עניין היהודים : ספרי יומן [1895-1904] , מהיומן, 5.6.1895; א' , 78)
 
הפנייה למשפחת רוטשילד
לאחר כישלון מאמציו לרתום את הברון הירש להנהגת המפעל הציוני, קיווה הרצל לגייס לכך את משפחת הבנקאים הענפה רוטשילד, שנחשבה אז לבעלת השפעה כלכלית ופוליטית עצומה. אחד מבניה, הברון אדמונד דה רוטשילד (1845 - 1934), היה התומך העיקרי במפעל ההתיישבות בארץ ישראל בימי העלייה הראשונה מאז 1882.הרצל קיווה שיצליח להוביל את הרוטשילדים לניהול משא ומתן לשם השגת הטריטוריה המתאימה עבור העם היהודי, ולארגן את ההעברה ההמונית של המהגרים לארץ היעד.
קטע א
לרוטשילדים וליהודים הגדולים אני מגיש את השליחות ההיסטורית שלהם.
אקבץ את כל בעלי הרצון הטוב – חובתנו להיות מאוחדים – וארסק את כל בעלי הרצון הרע. ...
אם הרוטשילדים לא ירצו. אביא את העניין לפני כלל היהודים. מלבד הזמן הרב הכרוך בכך יש בזה חסרונות בשבילי, שהרי אצטרך לגלות את תוכניותי עד עומק, ולהעמידן לדיון פומבי (גם של האנטישמים).
בשביל הרוטשילדים טמון כאן החיסרון שהעניין ייוודע ברבים, יעורר סערות זעם (היהודים רוצים לצאת), ואולי יוביל למהומות קשות ברחובות ולפעולות תגמול בחקיקה.
( עניין היהודים : ספרי יומן [1895-1904] , מהיומן, 5.6.1895; א' , 79 - 80)
 
ב- 18.7.1896 נפגש הרצל עם הברון אדמונד דה רוטשילד בפריס, וניסה לרותמו להנהגת הרעיון הציוני, אך ללא הצלחה.הדברים מתייחסים למושבות העלייה הראשונה בארץ ישראל, בהן תמך הברון רוטשילד מאז 1882.תוכניתו של הרצל הייתה בנויה על ההנחה שטורקיה תיאות להעניק לעם היהודי אוטונומיה מלאה בארץ ישראל תמורת פדיון החוב הלאומי שלה על ידי העם היהודי.עמוד התווך.צירוף, הרכבת דברים שונים בצורה מסוימת; בפתח הדבר לחיבור 'מדינת היהודים' הגדיר הרצל את תכניתו: "לכל היותר כקומבינציה" - מלאכת הרכבה.הכוונה לנדבנים היהודים הגדולים שהיו מעורבים, ביוזמה, בהקמה ובתמיכה, של מפעלי התיישבות בארץ ישראל.ארץ ישראל הייתה נתונה מאז 1517 (ועד 1917) תחת שלטון האימפריה הטורקית - עות'מאנית, ששליטה כונה שולטאן; בתקופה הנדונה עמד בראשה עבדול חמיד השני (1842 - 1918), ששנות שלטונו - 1876 – 1909; הרצל קיווה שטורקיה תיאות להעניק לעם היהודי אוטונומיה מלאה בארץ ישראל תמורת פדיון חובה הלאומי על ידי היהודים.
קטע ב
התחלתי כך: "מושבה היא מדינה קטנה. מדינה היא מושבה גדולה. אתה רוצה במדינה קטנה, אני רוצה ליצור מושבה גדולה".
ושוב פרסתי את כל התוכנית, כפי שעשיתי זאת פעמים רבות. הוא הקשיב לכמה עניינים בהבעה של הפתעה, פעמים אחדות הבחנתי בעיניו במבט של התפעלות.
אלא שאין הוא מאמין בהבטחותיהם של הטורקים. וגם אילו האמין בהן, גם אז לא היה מקבל עליו את העניין. הוא סבור שאי אפשר לווסת את כניסת ההמונים לארץ ישראל. בתחילה יבואו מן הסתם 150 אלף קבצנים שיהיה צריך להאכילם. הוא לא יעמוד בזה... הוא לא יוכל לקבל עליו אחריות כזאת. עלולים לקרות אסונות.
וכי עכשיו אין אסונות? נכנסתי לדבריו. האין האנטישמיות אסון מתמשך הגורר עמו אובדן כבוד, אובדן חיים ואובדן רכוש? ...
בתום שעתיים של התנצחויות נטלתי את המטרייה שלי מן הרצפה וקמתי:... "אתה היית הבריח התיכון של כל הקומבינציה", הוספתי, "אם אתה מהסס, כל מה שתכננתי עד עכשיו מתפורר. אז אצטרך לעשות זאת בדרך אחרת. אתחיל בתעמולה רבת היקף, שבעקבותיה יקשה עוד יותר לרסן את ההמונים. רציתי למסור לכם, הציונים הפילנטרופיים, את ההנהגה של כל העניין, ולפרוש. אתם, לאחר שיוסדר סופית העניין עם השולטאן, תוכלו לתת פומבי למה שתרצו ולשמור בסוד מה שתרצו. הוויסות של זרם ההמונים הוא עניינה של הממשלה. והיה אם תהיה הצפה, יהיה אפשר לפרסם ידיעות מרתיעות על שיכון ומקומות עבודה, ועל ידי כך ייחלש הזרם. כל אלה הם פרטים של ניהול. אתה סבור שזה אסון להתעסק עם המונים כאלה. צא וחשוב אם האסון לא יהיה יותר גדול, אם אאלץ להניע את ההמונים באמצעות תעמולה מביכה. דווקא זאת רציתי למנוע. הוכחתי את רצוני הטוב, שאינני עקשן חסר תקנה. אינך רוצה - אני את שלי עשיתי".
( עניין היהודים : ספרי יומן [1895-1904] , על הפגישה עם הברון אדמונד דה רוטשילד, מהיומן, 19.7.1896; א' , 368 - 369)
 
הפנייה אל העם
הגיגים על מנהיגות
קטע א
הכנסת היהודים מתחת לכובע אחד תהיה עבודת פרך נוראה, אף על פי שלכל אחד מהם יש ראש, או אולי דווקא משום כך.
( עניין היהודים : ספרי יומן [1895-1904] , מהיומן, 8.6.1895; א' , 84)
 
עוד לפני שהגה הרצל את תוכניתו הציונית היה כבר מחזאי; בסה"כ כתב כ- 20 מחזות שבחלקם אף הוצגו בטובי התיאטראות.
קטע ב
ובעצם עדיין אני מחזאי. אני נוטל מן הרחוב אביונים עלובים, תוחב אותם אל בגדי פאר והם מציגים לפני העולם מחזה נהדר שהגיתי.
אינני מפעיל עוד יחידים אלא המונים: אנשי הדת, הצבא, הממשל, האקדמיה וכו', שהם כולם יחידות המון בשבילי.
( עניין היהודים : ספרי יומן [1895-1904] , מהיומן, 10.6.1895; א' , 103)
 
קטע ג
היום [אני] עדיין איש יחיד ובודד. מחר אולי [אהיה] מנהיגם הרוחני של מאות אלפים. מכל מקום, המגלה והמבשר של רעיון אדיר.
( עניין היהודים : ספרי יומן [1895-1904] , מהיומן, 15.6.1895; א' , 131)
 
קטע ד
בדברים של פשטות ודמיון מנהיגים את בני האדם. מדהים - וידוע - מה מעטה התבונה שבאמצעותה שולטים בעולם.
( עניין היהודים : ספרי יומן [1895-1904] , מהיומן, 26.6.1895; א' , 66)
 
סיפור מנהיג עם ישראל ביציאת מצרים היווה דגם התייחסות לתכניתו הציונית של הרצל. ב- 1896 אף חשב לכתוב מחזה על משה, שהצטייר בעיניו כ"איש גדול, מלא חיים, משכמו ומעלה, שקול, בעל חוש הומר. הדרמה - כיצד נפלה רוחו ואף על פי כן הוא נשאר עומד איתן, נשען על רצונו" (עניין היהודים, א', 513).
קטע ה
משה... הוא המנהיג, משום שאינו רוצה להיות כזה. הכול נשמעים לו, משום שאין הוא מבקש דבר לעצמו.
( עניין היהודים : ספרי יומן [1895-1904] , מהיומן, 26.3.1896; א' , 513)
 
הגסטור
באופן נמרץ, בכל תוקף.ביטוי הלקוח מהחוק הרומי ופירושו: ייפוי כוח שאדם מסוים נוטל לעצמו כדי להציל רכוש של זולתו, שנמנע ממנו לטפל בעצמו בעניינו. הרצל נטל בהשאלה עיקרון זה, והעבירו לתחום היחסים הבינלאומיים של המאה ה-19, כדי להעניק ייפוי כוח לפעילותו.
קטע א
למעשה, מצויה בישות של מדינה תערובת של היסוד האנושי והיסוד העל-אנושי כאחד. הזיקה, המעיקה לפעמים, של הנשלטים כלפי השולטים, דורשת במפגיע ביסוס משפטי, שסבורני, שניתן למוצאו בנוסחת ה- negotiorum gestio(הנהגת העניינים), לפיה עלינו לדמות לנו את כלל האזרחים בתורDominus negotiorum (בעלי הקניין) ואת הממשלה בתור ה-gestor (מנהל העניינים). ...
חוש המשפט הנפלא של הרומאים יצר ב"נגוציורום גסטיו" יצירת מופת נאצלת. כאשר סכנה מאיימת על רכושו של אדם חסר אונים, רשאי כל אדם להיחלץ להצלתו. זהו ה'גסטור' , מנהלם של עניני הזולת. אין לו שם ייפוי כוח, כלומר, שום ייפוי כוח מידי אדם. את ייפוי כוחו הוא שואב מכוח עליון. מהות הכוח העליון הזה ניתן לנסחה לגבי המדינה במגוון אופנים, ואמנם היא מקבלת מדי פעם ניסוח אחר בשלבי ההתפתחות השונים של התרבות, בהתאמה לרמת התובנה הכללית, הרווחת בכל תקופה. ה'גסטיו', ההנהגה, מכוּונת לטובת ה'דומינוס' - הוא העם - שגם הגסטור עצמו נמנה עליו.
המדינה קמה מתוך מלחמת הקיום של העם. במלחמה זו לא ניתן בתחילה להשיג בדרך המקובלת ייפוי כוח תקין. אכן, כל יוזמה לטובת הכלל הייתה נכשלת מלכתחילה, אילו ניסו להשיג מראש החלטת רוב בהתאם לחוק. הפילוג הפנימי היה הופך את העם חסר מגן נוכח מצב החירום מבחוץ. כמו שאומרים, אי אפשר לשים את כל הראשים תחת כובע אחד. על כן חובש הגסטור, בפשטות, את הכובע וצועד בראש.
גסטור המדינה מקבל הרשאה כדי צורכו, כאשר עניינו של הכלל נתון בסכנה, וידו של הדומינוס קצרה מלהושיע את עצמו, אם מחוסר רצון או בגלל מניעות אחרות. ...
העם היהודי החי כיום בפזורה מנוע בשל כך מלנהל בעצמו את ענייניו הפוליטיים, אך יחד עם זאת הוא שרוי מבחינות רבות במצוקה, לעיתים קשה יותר ולעיתים פחות. לכן הוא זקוק מעל לכול לגסטור.
מובן שאסור שגסטור זה יהיה אדם יחיד. יחיד כזה עלול להיות מגוחך, או - מתוך שייראה כמתכוון לטובת עצמו - יתייחסו אליו בבוז.
הגסטור של היהודים צריך להיות 'אישיות מוסרית' במלוא מובן המילה.
וזוהי 'אגודת היהודים'.
( מדינת היהודים : ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים , 'הנהגת העניינים' , 70 - 72)
 
המוסדות: 'אגודת היהודים' ו'החברה היהודית'
כללי
לשם ניהול תהליך הקמת המדינה.באת כוח משפטית-מוסרית' - הנהגתו המאוחדת של העם, שתנהיגו למדינתו הריבונית לאחר תהליך של הכנה ובדיקה קפדנית ביותר של התנאים להקמת המדינה, המקום והאמצעים, תנהל ותנהיג את המהלכים הדיפלומטיים והארגוניים.גוף פיננסי-ביצועי, שתפקידו לנהל כלכלית את יציאת היהודים ואת בניין הארץ.
קטע א
יוקמו שני גופים: 'אגודת היהודים' ו'החברה היהודית'. את תוכניותיה המדעיות והמדיניות של 'אגודת היהודים' תוציא 'החברה היהודית' מן הכוח אל הפועל. 'החברה היהודית' תדאג לחיסול ענייני הרכוש של היהודים היוצאים ותארגן בארץ החדשה את הפעילות הכלכלית.
( מדינת היהודים : ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים , 'התכנית' , 25)
 
'אגודת היהודים'
ראשוני.
קטע א
היהודים המכירים ברעיון המדינה שלנו יתלכדו סביב 'אגודת היהודים'. דבר זה יעניק לה בעיני הממשלות את הסמכות לדבר, לשאת ולתת בשמם של היהודים. 'האגודה' תוכר אם לנסח זאת בשפת המשפט הבינלאומי, כרשות מכוננת מדינה, ובכך בעצם המדינה כבר נתכוננה. ...
'אגודת היהודים' היא המוסד המרכזי של תנועת היהודים המתחילה להתהוות. ל'אגודה' תפקידים מדעיים ומדיניים. לתהליך הייסוד של מדינת היהודים, כפי שאני מתאר אותו לעצמי, קודמות הנחות יסוד מדעיות מודרניות. אם אנחנו יוצאים היום ממצרים, לא ייתכן שזה ייעשה בדרך הפשוטה כמו בזמן העתיק... 'אגודת היהודים' היא משה החדש של היהודים. הזיקה שבין מפעלו של הגסטור הגדול והקדום של היהודים בתקופה העתיקה לבין מפעלנו הוא כמו היחס בין האופרה הפשוטה היפה להפליא, שהייתה נהוגה בעבר, לבין האופרה המודרנית. אנו מנגנים את אותה המנגינה עצמה אך עם פי כמה וכמה יותר כינורות, חלילים, נבלים, צ'לואים וקונטרבסים, לאורו של החשמל ועם תפאורות, מקהלות, ואביזרים נפלאים, כמו גם עם זמרים ראשונים במעלה. ...
כלפי פנים, כלומר כלפי העם היהודי, תייסד 'האגודה', את המוסדות ההכרחיים לתקופה הראשונה - את התא הקמאי, בלשון מדעי הטבע, שממנו אמורים להתפתח מאוחר יותר המוסדות הציבוריים של מדינת היהודים.
( מדינת היהודים : ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים , 'התוכנית', 26; 'הגסטור של היהודים' , 72 - 73)
 
'החברה היהודית'
במקור באנגלית:Chartered Company - הכוונה לחברה שקיבלה צ'רטר, דהיינו זיכיון ליישב אזור כלשהו עם זכויות שלטון מסוימות. דוגמא מובהקת לכך היא חברת הצ'רטר שהקים ססיל רודס (1853 - 1902), ליישוב אזורים באפריקה הדרומית.מארמית: נכסים שאינם ניידים, ובעיקר קרקעות ומבנים.העוזבים את ארצות מושבם בדרכם להתיישב במדינה משלהם.
קטע א
'החברה היהודית' תעוצב בחלקה כדוגמת החברות הגדולות לרכישת קרקעות - מעין חברת צ'רטר יהודית, אם תרצו, אבל ללא סמכויות שלטוניות ותפקידיה לא יהיו התיישבותיים בלבד.
'החברה היהודית' תיווסד כחברת מניות, על פי החוק האנגלי ובחסותה של ממשלת אנגליה. מקום מושבה הראשי יהיה לונדון. ...
'החברה היהודית', היא מוסד מעבר, מפעל עסקי טהור, שיש תמיד להפרידו בקפדנות מ'אגודת היהודים'.
המשימה הראשונה של 'החברה היהודית' תהיה חיסול נכסי הדלא-ניידי של היהודים היוצאים. הדרך, שבה מתבצעת פעולה זו, מונעת משברים, ומבטיחה שכל אחד יקבל את מה שיש לו, ובתוך כך מאפשרת את אותה הגירה פנימית של האזרחים הנוצרים.
( מדינת היהודים : ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים , 'קווי היסוד' , 33)
 
קטע ב
'החברה היהודית' תהיה מופקדת על פירוק העסקים הקטנים כמו גם על הגדולים ביותר. ושעה שיהודים יצאו חסרי דאגה ויניחו את היסודות למולדת החדשה, תעמוד מאחוריהם 'החברה' כ'אישיות משפטית' גדולה, המכוונת את היציאה, שומרת על הנכסים הנטושים, ערבה לסדר הנאות של פירוק הנכסים בכל הונה הגלוי והזמין, ומתמידה באחריותה לגבי אלה שכבר יצאו.
( מדינת היהודים : ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים , 'דרכים אחדות לפירוק נכסים' , 43 - 44)
 
קטע ג
מיד לכשתיווסד 'החברה היהודית', תגיע הידיעה הזאת ביום אחד על ידי בזק הטלגרף לכל קצות הארץ, גם הנידחות ביותר.
ובו ברגע תתחיל גם ההקלה. מן המעמד הבינוני ינהרו המשכילים, בעלי המקצועות החופשיים, שאותם אנו מייצרים ייצור עודף, ויזרמו לארגונינו הראשונים. הם יהוו את ראשוני הטכנאים, הקצינים, המורים, הפקידים, עורכי הדין והרופאים שלנו. וכך יוסיף העניין להתקדם במהירות, אך יחד עם זאת, ללא זעזועים.
( מדינת היהודים : ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים , 'אחרית דבר' , 87)
 
הפניה למדינות העולם - דיפלומטיה
יסוד התוכנית - קבלת ריבונות על חבל ארץ, מולדת לפי משפט העמים
הכוונה בעיקר לתקומת מדינות הבלקן, שהשתחררו משלטון טורקיה או זכו לאוטונומיה מלאה: יוון (1829), בולגריה וסרביה (1878) ורומניה (1878).
קטע א
התוכנית כולה ביסודה היא פשוטה עד מאד, כפי שצריכה להיות תוכנית, שמיועדת להיות מובנת לכול... תינתן לנו ריבונות בחבל ארץ כלשהו על פני האדמה, שיספיק לצורכי עמנו המוצדקים; לכל השאר נדאג בעצמנו. בהתהוות של ריבונות חדשה אין דבר מגוחך או בלתי אפשרי.
הרי כבר עתה נוכחנו בכך אצל עמים, שאינם כמונו עמי מעמד בינוני, אלא עניים יותר, חסרי השכלה, ולכן חלשים יותר. הממשלות של הארצות, שבהן רווחת האנטישמיות מעוניינות במידה רבה להשיג לנו את הריבונות.
( מדינת היהודים : ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים , 'התכנית' , 24)
 
כלומר, כלומר, מתוך הבטחה בערובות בינלאומיות.
קטע ב
זקוקים אנו בשביל ענייננו למולדת, לארץ, שתהא שייכת לנו לפי משפט העמים. עמים יותר קטנים משלנו העזו לתבוע לעצמם כברת אדמה על פני כדור הארץ בתורת קניין מדיני. ומשום שהעזו, משום שהיה להם האומץ המדינתי, גם קיבלו אותה. ועמנו המהולל והאומלל כאחד, שתולדותיו כתובות בכתבי הקודש, אסור לו להכריז ולהודיע משאלה זו?
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'נאום במועדון המכבים', 6.7.1896; א' , 17)
 
האסטרטגיה של הדיפלומטיה
השליט הרוסי.
קטע א
ראשית לכול אשא ואתן עם הצאר... על שחרור יהודי רוסיה...
אחר כך אקיים דיונים עם הקיסר הגרמני. אחר כך עם אוסטריה. אחר כך עם צרפת בנוגע ליהודי אלג'יריה. אחר כך לפי הצורך.
( עניין היהודים : ספרי יומן [1895-1904] , מהיומן, 9.6.1895; א' , 92)
 
משא ומתן למול האימפריה העות'מאנית: יש לעם היהודי מה להציע
האימפריה הטורקית - עות'מאנית הייתה נתונה במצב של פשיטת רגל כלכלית ומדינית בגלל חובות החוץ העצומים שלה. הדבר הוביל להתערבות מעצמות זרות במשק המדינה, וסיכן את עצמאותה. מצב זה הביא את הכותב למסקנה, שטורקיה תיאות להעניק את ארץ ישראל לעם היהודי תמורת פדיון חובה הלאומי.
קטע א
'אגודת היהודים' תנהל משא ומתן עם השלטונות הנוכחיים של הארץ שנבחרה, תחת חסותן של המעצמות האירופיות, אם הדבר ייראה בעיניהן. אנו יכולים להעניק לשלטונות הארץ הנוכחיים יתרונות עצומים: ליטול על עצמנו חלק מחובות המדינה, לסלול דרכי תחבורה, שישמשו גם אותנו, ודברים רבים נוספים. אך עצם כינונה של מדינת היהודים יסב תועלת לארצות השכנות, שכן בגדולות כבקטנות מעלה תרבותו של חבל ארץ אחד, את ערך הסביבה כולה.
( מדינת היהודים : ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים , 'התכנית' , 27)
 
הקיסרות העות'מאנית, ששלטה בתקופה זו על ארץ ישראל הייתה במצב של פשיטת רגל כלכלית ומדינית בגלל חובות החוץ העצומים שלה. עמי הבלקן נמצאו במאבקים לשחרורם מעול השלטון העות'מאני, דבר שגרם לתחרות עזה בין רוסיה מצד אחד לבין אוסטריה-הונגריה ואנגליה מן הצד האחר על מידת השפעתן. המצב הגיאופוליטי הזה הביא את הרצל למסקנה, שטורקיה תיאות להעניק לעם היהודי אוטונומיה מלאה בארץ ישראל תמורת פדיון החוב הלאומי שלה על ידי העם היהודי.
קטע ב
אנו פותרים חלק ניכר של בעיית המזרח, שעה שאנו מגיעים לידי חתימת אמנה עם ממשלת הוד מלכותו השולטאן בהסכמתן של המעצמות. הופעתם של היהודים בעלי התרבות האירופית במזרח תגביר בלא ספק גם את ביטחונם של הנוצרים היושבים שם או הבאים לשם, כשם שהיא תגרום להטבת המצב בקיסרות העות'מאנית מכל הבחינות.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , הקונגרס הבאזלאי, אוקטובר 1897; א' , 146)
 
הכוונה לבעיית המזרח.מוסתים.
קטע ג
העזרה הכספית, שיכולים היהודים להציע לטורקיה, איננה מזערה, ועשויה לשמש לסילוקם של כמה נגעים פנימיים, שהארץ הזאת סובלת מהם. אם תיפתר חטיבה משאלת המזרח הקרוב יחד עם פתרונה של שאלת היהודים, הרי זה בוודאי לטובתם של כל עמי התרבות. התיישבותם של היהודים תגרום בוודאי גם להטבת מצבם של הנוצרים במזרח הקרוב.
אבל לא רק מצד זה בלבד זכאית הציונות לאהדתם של העמים. אתם יודעים כי בכמה ארצות הפכה המחלוקת בדבר היהודים תקלה חמורה בשביל הממשלה. אם היא מתייצבת לימין היהודים, מתקוממים נגדה ההמונים המשוסים. אם היא מתייצבת נגד היהודים, הרי הדבר מביא תכופות לידי תוצאות כלכליות קשות, בשים לב להשפעתם של היהודים על הסחר העולמי.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'נאום הפתיחה בקונגרס הציוני הראשון', 29.8.1897; א' , 115)
 
אם השולטאן הטורקי יסרב, תתגשם התוכנית עם התפוררות האימפריה
הכוונה לשליט הטורקי בתקופה הנדונה עבדול חמיד השני (1842 - 1918); תכניתו הציונית של הרצל הייתה בנויה על ההנחה שטורקיה תיאות להעניק לעם היהודי אוטונומיה מלאה בארץ ישראל תמורת פדיון החובה הלאומי שלה על ידי העם היהודי.
קטע א
אך מה יהיה, אם למרות הכול, אם לאחר ההסברה הגמורה לדעת הקהל, גם לאחר שנרכוש את אהדת כל המעצמות לרעיוננו, גם לאחר הבטחת יתרונות גדולים לטורקיה, לא נצליח להגיע לידי הסכם עם ממשלת השולטאן? אז באמת נהיה מוכרחים לחכות להתפתחותו ולסיומו של המשבר הזחלני במזרח. עם יכול לחכות. ימי חייו ארוכים מאלה של בני אדם וממשלות, וכפי מצב העניינים הקיים במזרח, אפשר לחשב את שעת ההתפוררות המתקרבת עם השעון ביד.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'הקונגרס הבאזלאי', אוקטובר 1897; א' , 147)
 
האינטרסים הגלובליים של המעצמות: הרחקת בעיית היהודים מתחומן
התפשטה, התרחבה.
קטע א
להקנות לנו ריבונות מעוניינות הממשלות, שבארצותיהן פשֹתה האנטישמיות. הממשלות הללו תתייחסנה לענייננו באהדה מיוחדת, הואיל ואותה נדידת יהודים שאליה אני מתכוון לא תגרום שום משברים כלכליים. משברים כאלה, שהיו באים בהכרח בעקבות רדיפת היהודים בכל מקום, יהיו נמנעים על ידי ביצוע התוכנית שלי. אכן, תקופה גדולה של רוב טובה עשויה להתחיל בארצות, שהן אנטישמיות עתה. כי אני מציע תנודה פנימית של האזרחים הנוצרים אל תוך עמדות, שינטשו בהדרגה ולפי התוכנית על ידי היהודים.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'פתרונה של שאלת היהודים', 17.1.1896; א' , 4)
 
הכוונה בעיקר למפלגות סוציאליסטיות, ובפרט אלה מהן שדגלו במהפכה מדינית - חברתית לשם השגת מטרותיהן.להרגיע.הריסה.עצבות.
קטע ב
העניין שיש לה לממשלה הטורקית לבוא לידי הסכם עם היהודים, נראה לפי זה ברור. אבל משום מה תהיינה ממשלות אחרות מעוניינות לסייע להקמת קהילייה יהודית מובטחת בערובות לפי משפט העמים? מידת העניין שתמצאנה בכך המדינות שונה בכל ארץ וארץ, אך הוא קיים באיזו צורה שהיא בכל מקום. זהו ההכרח להטות מן המדינות זרם של אוכלוסייה אומללה, שנואה ונדחפת על ידי כך יותר ויותר לצד הייאוש; אוכלוסייה שהיא מושלכת באי מנוחה על פני כל כדור הארץ ומוכרחה משום כך ליפול בחלקן של המפלגות הקיצוניות. הממשלות וכל ידידי המשטר הקיים אי אפשר שיסתייגו בפני ההכרח, שיש בידם לשכך סוג אדם זה, הנדחק על ידי מצוקתו המרה לקעקוע המשטר, ומחמת פיזורו אין הוא בלתי מסוכן, והדרך להרגעתו היא תמיכה בפתרון המוצע על ידינו. זה הוא בלי ספק הקו המזעזע ביותר בטרגיקה הלאומית שלנו, שעם היהודים, השמרני מאד, נדחף ונדחק תמיד לעבר התנועות המהפכניות. לדבר הזה יושם קץ. תוצאות מרחיקות לכת, שאת שפע הברכה האצורה בהן אין אנו יכולים כיום אפילו לשער, תצמחנה מכאן לגבי מצבם הכלכלי של בני האדם.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'הקונגרס הבאזלאי', אוקטובר 1897; א' , 147)
 
הפנייה לקיסר גרמניה מתוך כוונה להשפיע על השולטאן הטורקי
נאום זה הקריא הרצל ב- 2.11.1898 בפני הקיסר הגרמני וילהלם השני (1859 - 1941), בירושלים. הנוסח המקורי של הנאום הוגש על ידיו לאישור לפני הראיון, ונעשו בו מחיקות שונות בידי יועץ הצירות הגרמנית. הרצל ניסה להשיג את תמיכת הקיסר בהקמת חברת התיישבות יהודית בארץ ישראל, בחסות גרמנית, אך נכשל.המשלחת הציונית שהתייצבה בראשות הרצל בפני הקיסר הגרמני בירושלים כללה גם את איש העסקים דוד וולפסון, עורך הדין מכס בודנהיימר, המהנדס יוסף זיידנר והרופא מוריץ טוביאס שנירר.המאה ה-19 התאפיינה בחידושים טכנולוגיים למכביר; הרכבת ואניית הקיטור, החשמל, המברק, הטלפון והרדיו. חידושים אלו עוררו את התקווה שהאנושות צועדת לעבר יצירת חברה חדשה, אדם חדש וסדר עולמי חדש, והרצל האמין שהם יאפשרו את יישום תוכנית מדינת היהודים שלו.מקור המילה בלטינית - אזרח רומאי מדלת העם; בעת החדשה, בעקבות המהפכה התעשייתית, ולפי המחשבה הסוציאליסטית - מרכסיסטית - מעמד הפועלים, המתפרנסים בחברה הקפיטליסטית מעבודה שכירה ונטולים כל רכוש משלהם, בשונה ממעמדות הבורגנים ובעלי ההון, שהיו בעלי אמצעי יצור.
קטע א
הוד מלכותו הקיסר והמלך!
קיסר ואדון רב חסד!
משלחת של בני ישראל קרבה מתוך יראת כבוד עמוקה אל הקיסר הגרמני, בארץ שהייתה ארצם של אבותינו. בשום תואר קניין בר תוקף אין אנו קשורים באדמה הקדושה הזאת. דורות רבים חלפו מאז הייתה האדמה הזאת יהודית.
אם מדברים על כך, הרי זה עוד רק כמו חלום רחוק מאד. אבל החלום חי עוד, חי בהרבה מאות אלפים לבבות; הוא היה והווה נחמה נפלאה בהרבה מאד שעות עתירות מכאוב של עמנו. יש משהו נצחי ברעיון הזה, שאמנם החליף הרבה את צורותיו יחד עם חילופי האנשים, המוסדות והזמנים.
התנועה הציונית של הימים האלה גם היא אפוא מודרנית בהחלט. היא קושרת את תוכניתה במסיבות ובתנאים של החיים בהווה, ורוצה לפתור את שאלת היהודים מתוך אפשרויות של זמננו. כן, אנו מאמינים כי עכשיו סוף סוף עשוי הדבר להצליח, משום שהאנושות התעשרה כל כך באמצעי תחבורה ובהישגים טכניים. מפעלים שעוד לפני מחצית המאה נראו דמיוניים, נעשו כיום עניין יומיומי. הקיטור והחשמל שינו את קלסתר פני האדמה. יש להסיק מכאן גם מסקנות שברגש אנושי.
הנה לפנינו ארץ אבותינו, הראויה להתיישבות ולפיתוח. הוד מלכותו ראה את הארץ.
היא משוועת לאנשים, שיעבדו אותה. ואנו יש לנו בין אחינו פרולטריון שמצבו נורא. האנשים האלה משוועים לארץ, שהם מבקשים לעבד אותה. והנה רוצים אנו מתוך שתי המצוקות - של הארץ ושל העם - על ידי זיווג מתוכנן של שניהם ליצור הווית ברכה חדשה. כל כך טוב וחשוב אנו רואים את העניין הזה, כל כך ראוי להשתתפותם של נדיבי עולם, שאנו מבקשים את הוד מלכותו הקיסר להושיט את עזרתו הרמה למפעל הזה.
אבל לא היינו מעיזים לבקש זאת, אילו הייתה בלבנו איזו מחשבה שהיא, העשויה לצער את השליט של הארץ הזאת או לקפחו. ידידותו של הוד מלכותו הקיסר כלפי הוד מלכותו השולטאן ידועה כל כך, שאין מקום לשום ספק בדבר כוונותיהם של אלה, הפונים אל הוד מלכותו בבקשת תיווך לשם מילוי משאלותיהם.
אנו משוכנעים באמת, כי הגשמתה של התוכנית הציונית מן ההכרח שתביא ברכה גם לטורקיה. כוחות וחומרים יוכנסו לארץ, הפריה אדירה של חלקי ארץ צחיחים ושוממים אפשר לחזות מראש, ומכל זה יצמחו יתר אושר ויתר תרבות לאנשים רבים.
אנו מתכננים הקמת חברת קרקעות יהודית בשביל סוריה ולארץ ישראל, שתקבל על עצמה את ביצוע המפעל הגדול.
שום אדם אין נשקפת סכנה לזכויותיו או לרגשותיו הדתיים מצד הרעיון שלנו. אנו מבינים ומכבדים את רגש יראת הכבוד שרוחשים בני כל הדתות לאדמה זו, שממנה הלא צמחה גם האמונה של אבותינו.
זוהי המולדת של אידיאות, שאינן נחלת עם אחד ולא נחלת דת אחת בלבד. ככל שבני האדם מתעלים יותר ברמת תרבותם, יותר ברורות הם מכירים את המשותף באידיאות האלה. וכך גם הייתה העיר המציאותית ירושלים, עם חומותיה כבדות הגורל, לעיר סמלית, שהיא קדושה לכל אנשי התרבות.
קיסר של שלום נכנס באדיר אל העיר הנצחית! אנו היהודים מברכים את הוד מלכותו ברגע הנעלה הזה, ומייחלים עם זה ממעמקי הלב, שיבוא ויגיע תור של שלום וצדק בשביל כל בני האדם.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'דבר אל הקיסר הגרמני בירושלים', 2.11.1898; א' , 273 - 274)
 
פנייה לדיפלומטיה בנתיב האנגלי
להערכת הרצל לאנגליה יש אינטרסים בארץ ישראל מכיוון שהדרך היבשתית הקצרה ביותר ממנה להודו, שהייתה בתקופה הנדונה בשליטתה, עוברת דרך הארץ.תעלת שייט מלאכותית באורך של כ- 165 ק"מ, שנכרתה בין 1859 ל- 1869מפורט סעיד שבצפון עד העיר סואץ בדרום, ונועדה לקשר בין הים התיכון לים סוף; מהמפעלים ההנדסיים הגדולים בתולדות האנושות.פרדיננד מרי דה-לספס (1805 - 1894) – מהנדס צרפתי שתיכנן את תעלת סואץ.דוגלת בקולוניאליזם, בשלטון של מעצמה על אזור או ארץ אחרת תוך הפיכתה למושבה (קולוניה) שלו, לשם השגת יעדים כלכליים ומדיניים או אסטרטגיים.
קטע א
אנגליה... משוועת ל"דרך יבשתית קצרה להודו". דרך זו מוליכה - ואין אחרת מוליכה להודו - על פני רוחבה של ארץ ישראל אל המפרץ הפרסי. אבל דבר זה יודעת לא אנגליה בלבד, זאת יודעות גם מעצמות אחרות. תעלת סואץ לא הובנה תחילה באירופה כראוי - איזו נחמה למחפשי דרכים חדשות, הנתונים ללעג ולגידופים! בייחוד באנגליה התנגדו למפעלו הכביר של לספס. אבל כיום הזה יש להבנה הקולוניאלית של האירופיים דרגה אחרת של בגרות. כיום הזה יקדישו ל"דרך היבשתית הקצרה להודו" הנראית תמימה כל כך , תשומת לב מיוחדת ביותר... על "הדרך הקצרה" היקרה הזאת לא תוותר שום מעצמה לאחרת. אבל אולי תגענה כולן לידי הסכמה, למסור את התפקיד של סלילת הדרך הקצרה לידי חטיבת מדינה קטנה ונייטרלית, היכולה לקום בארץ ישראל, וכבר חולשתה לא תשמש מכשול לשום צד. דבר זה יכול להיות פתרון לקשיים, לא במעט בשביל טורקיה - וביותר בשביל היהודים, שיגיעו סוף סוף אל המנוחה ואל הנחלה.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'הדרך היבשתית הקצרה להודו', 29.7.1897; א' , 105)
 
הכוונה לתוכנית באזל - מצעה של התנועה הציונית, שנתקבל בקונגרס הציוני הראשון בבאזל (1897), ולפיו נקבעה במפורש ארץ ישראל כיעד התנועה הציונית: "הציונות שואפת להקים בית מולדת מובטח לפי משפט הכלל לעם ישראל בארץ ישראל".הרצל נשא נאום זה בישיבת ההנהגה של ההסתדרות הציונית (הוועד הפועל הגדול) באוקטובר 1902. בישיבה זו נשבעו כל משתתפיה שלא להדליף ממנה דבר, ובה סיכם הרצל את מהלכיו הדיפלומטיים ודיווח על העברת נקודת הכובד של פעילותו מטורקיה לאנגליה.ב- 17.5.1901 נתקבל הרצל לראשונה על ידי השולטאן הטורקי, עבדול חמיד השני (1842 - 1918), והעלה בפניו את תוכניתו הציונית. הוא ביקש זיכיון (צ'רטר) על ארץ ישראל, תמורת כיסוי החוב הלאומי הטורקי על ידי היהודים (עניין היהודים, ב', 310 - 320).הרצל ניסה לגייס את הסכום הדרוש להשגת הצ'רטר מידי הטורקים בקרב העליתות בלונדון ובפריס. הכוונה כאן לנאומו בפני "מועדון המכבים" בלונדון, ב-11.6.1901 (בפני עם ועולם, א', 101 - 105).יוסף קאואן (1868 - 1932) - סוחר ותעשיין, מראשי ציוני אנגליה.בפברואר 1902 הציעו הטורקים, בתמורה לחיסול החוב הלאומי שלהם ע"י העם היהודי, לאפשר הגירת יהודים מפוזרת לכל מחוזות האימפריה באסיה הקטנה (טורקיה של היום) ובארם נהריים (עיראק של היום), אך לא בארץ ישראל (עניין היהודים, ב', 400).
קטע ב
המשכנו במרץ רב את המשא ומתן הפוליטי בטורקיה. במאי 1901 הוזמנתי בפעם הראשונה אל השולטן, קבלת הפנים שמצאתי הייתה מזהירה, לא רק בשבילי באופן אישי, אלא בשביל ענייננו. הרעיון לזכות ביהודים לשם חיזוקה של הממלכה הטורקית, דהיינו באופן שאני הסברתי לו, נתקבל בפנים טובות, אלא שהדבר היה כרוך בהנחה, שנהיה מסוגלים לבוא באמצעי ממון גדולים. הלכתי אחר כך ללונדון. ככל יכולתי הסברתי בנאום אחד, שאנו זקוקים לסכום כסף גדול, כדי שנצעד קדימה. התוצאה של תביעתנו הייתה עלובה... מאמצנו הכביר... להגיע לידי משא ומתן ישיר עם השולטאן, סוכל. זה היה המצב במאי 1901.
אף על פי כן הצלחתי להמשיך במשא ומתן... רציתי לקבל צ'רטר ארעי תמורת לא כלום, משום שלא היה בידי להציע ולא כלום. בפברואר קיבלתי הזמנה לבוא אל השולטאן. נסעתי לשם עם קאואן והמשכתי במשא ומתן... אמנם מה שהציעו לנו לא היה מה שהיינו צריכים לו, דהיינו, הוצעה לנו ההתיישבות בארם-נהריים ובחלקים אחרים של נחלות השולטאן באסיה הקטנה. דחיתי הצעה זו, הואיל ויש לי הוראת קונגרס המכוונת את המשא ומתן שלי...
אפשר שנכשל לזמן ממושך, אפשר לזמן קצר. זה תלוי בתהפוכות גורלה של הממלכה הטורקית... שינוי יוכל לבוא רק אם תסתבך טורקיה פתאום במלחמה או תגיע לידי משבר בין לאומי...
לכן דעתי היא, כי עלינו לחתור בצורה נמרצת מאד... לרכישת אהדתה של הממשלה האנגלית.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'על העבודה המדינית', 29.10.1902; ב' , 209 - 211)
 
(1836 - 1914), מדינאי ותעשיין, מבכירי המדינאים הבריטים של זמנו. ב- 1895 - 1903, בתפקידו כשר המושבות, פעל רבות לחיזוק מעמד בריטניה באפריקה.מסוף המאה ה- 15 נאסר על היהודים להתיישב ברוסיה, אך לאחר חלוקת פולין הראשונה עברו תחת שליטת רוסיה המוני יהודים שישבו בשטחים שסופחו אליה. למניעת חדירתם לפנים רוסיה, הגדיר השלטון הצארי רצועה גאוגרפית בדרום מערב המדינה, שרק בה הותרה בה ישיבת יהודים, שכינוייה 'תחום המושב', ובה ישבו המוני העם שם בתנאי צפיפות ומחסור גדלים והולכים. בוטלה לאחר מהפכת פברואר 1917.הרצל ניסה לקבל מידי הבריטים שטחים בקרבת ארץ ישראל שהיו בשליטתם, כפתרון ביניים בדרך לארץ עצמה.
קטע ג
אתמול שוחחתי עם האדון עטור התהילה של אנגליה, ג'ו צ'מברליין...
הבהרתי לפני המסכה הקפואה של ג'ו צ'מברליין את כל שאלת היהודים, כפי שאני מבין אותה וכפי שאני רוצה לפותרה.
"אני נושא ונותן עם השולטאן", אמרתי. "אבל אתה יודע מהו משא ומתן טורקי. אם ברצונך לקנות שטיח, תחילה עליך לשתות חצי תריסר ספלי קפה ולעשן מאה סיגריות, אחר כך מדברים על ענייני משפחה ומפעם לפעם אתה חוזר ומדבר קצת על השטיח. לי אמנם יש זמן לשאת ולתת, אך לבני עמי אין זמן. הם גוועים ברעב בתחום המושב. אני חייב להגיש להם עזרה ומיד. וכו'.
בסיפור על השטיח צחקה המסכה.
אחר כך הגעתי אל השטחים שברצוני לקבל מאנגליה: קפריסין, אל עריש וחצי האי סיני.
( עניין היהודים : ספרי יומן [1895-1904] , מהיומן, 23.10.1902; ג' , 77)
 
הכוונה לחבל ארץ גדול ופורה, אשר היה אז תחת שלטון הבריטים, באוגנדה שבמזרח אפריקה (למעשה בשטח קניה), שבאפריל 1903 הציע שר המושבות הבריטי ג'וזף צ'מברליין להרצל להחכיר לציונים לשם הקמת מושבה יהודית אוטונומית.כינויה הלועזי של ארץ ישראל בדורות שעברו עד לקום מדינת ישראל (מקור המונח - בארץ פלשת, כמוזכר במקרא, בספר שמות ט"ו י"ד, ועל שום הפלישתים, שישבו בשפלה שלחוף הים התיכון).במסגרת קשריו עם ממשלת אנגליה קיבל את הסכמתה העקרונית להתיישבות יהודית אוטונומית באיזור אל עריש בחצי האי סיני. איזור זה היה שייך למצרים. התכנית הייתה אטרקטיבית להרצל בשל קרבתה לארץ ישראל, אך לא יצאה אל הפועל בעיקר בשל סירובה של ממשלת מצרים לאפשר העברת כמויות גדולות של מים מן הנילוס לסיני, שהיו תנאי הכרחי להצלחת ההתיישבות במקום.
קטע ד
אתמול בצהריים אצל צ'מברליין...
"במסעי ראיתי ארץ בשבילך", אמר צ'מברליין הגדול, "אוגנדה... עלה בדעתי, הנה זו ארץ בשביל הד"ר הרצל. אבל הוא הרי רוצה רק לפלשתינה או לקרבתה".
"כן, חייב אני", עניתי. "הבסיס שלנו צריך להיות בתוך פלשתינה או בקרבתה. לאחר זמן נוכל ליישב גם את אוגנדה, שהרי יש לנו המוני אנשים המוכנים להגירה. ואולם עלינו לבנות על בסיס לאומי, לכן אנו צריכים את האטרקציה הפוליטית של אל-עריש.
( עניין היהודים : ספרי יומן [1895-1904] , מהיומן, 24.4.1903; ג' , 158 - 159)
 
הכוונה לתוכנית להתיישבות יהודית אוטונומית באל עריש שבחצי האי סיני.הכוונה לתכנית אוגנדה.הכוונה לפוגרום שנערך באפריל 1903, בעידוד השלטונות הרוסים, ביהודי קישיניוב, שבדרום רוסיה, שבמהלכו נרצחו כ- 50 יהודים וכ- 100 נפצעו. הפוגרום, הראשון במדינה לאחר כעשרים שנה, זעזע את דעת הקהל העולמית ועורר לארגון הגנה יהודית ולגל הגירה חדש של יהודים מרוסיה, בין היתר לארץ ישראל ('העלייה השנייה').
קטע ה
תוכנית סיני שלי כולה נכשלה... הרבה זמן והרבה טרחה וגם קצת כסף ירדו לטמיון, אבל לא נפלתי ברוחי. כבר יש לי תוכנית אחרת...
קישיניוב לא נסתיימה. התוצאות עוד יבואו. על פי הדיווחים שקיבלתי, פחד אימים אוחז ביהודי רוסיה, בעקבותיו תבוא תנועת הגירה גדולה. לאן? לאמריקה? לאנגליה?
( עניין היהודים : ספרי יומן [1895-1904] , מכתב ללורד נתנאל רוטשילד, 30.5.1903; ג' , 182)
 
לניהול משא ומתן על פדיון חוב החוץ הטורקי תמורת הענקת צ'רטר (זיכיון) ליהודים על ארץ ישראל. המו"מ נכשל בעיקר מפני שהטורקים הציעו התיישבות מפוזרת ברחבי האימפריה, ולא בארץ ישראל .הכוונה ל'תוכנית באזל', מצע התנועה הציונית, שנתקבל בקונגרס הציוני הראשון בבאזל (1897), ולפיו נקבעה במפורש ארץ ישראל כיעדה של התנועה הציונית: "הציונות שואפת להקים בית מולדת מובטח לפי משפט הכלל לעם ישראל בארץ ישראל".בינואר 1903 יצאה משלחת מומחים לחקור את מידת התאמתה של אל עריש להתיישבות בקנה מידה גדול. המומחים התנו את הצלחת המפעל בהעברת כמויות מים גדולות מהנילוס לאיזור. השלטונות המצריים ובראשם הנציב הבריטי הלורד קרומר, שהיה למעשה השליט הקובע במצרים, התנגדו לכך מנימוקים שונים, ובראשם - שמי הנילוס לא יספיקו להשקיית השטח בשנת בצורת.
קטע ו
היה לי שוב הכבוד להיות מוזמן פעמיים אל הוד מלכותו השולטאן. אבל בשתי הפגישות, בפברואר וכן באוגוסט 1902 המשא ומתן נשאר ללא תוצאות. לא יכולתי, כמובן, להיכנס במשא ומתן על שום דבר, שאינו עומד בתיאום לתוכנית הבאזלאית שלנו; והתיישבות במפוזר, בחלקיה השונים של הקיסרות העות'מאנית, ודאי שלא היה בה כדי לספק את צרכינו הלאומיים...
לאחר שהמשא ומתן האחרון בקושטא נשאר ללא תוצאות, ונוכח המצוקה הגדלה והולכת, מוכרחים היינו לחפש דרכים אחרות. וכך התקשרתי... עם כמה חברים של הקבינט הבריטי. הגשתי לפניהם הצעה, להעניק לנו זיכיון לחצי האי סיני, כדי שנייסד שם התיישבות בשביל עמנו. ...
התנהל אחר כך משא ומתן ממושך, אך עלי לציין בצער, שבסופו של דבר הודיעה הממשלה המצרית, כי אין ביכולתה להוסיף ולנהל משא ומתן בעניין הזה, והואיל והמומחים קבעו בחוות דעתם, כי אי אפשר להזרים מים לבקעת פלוסיון במידה מספקת, ומשום כך אין גם אפשרות ליישב את אל-עריש ולא שום חלק אחר מחצי האי.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'נאום הפתיחה בקונגרס השישי', 23.8.1903; ב' , 221 - 224)
 
ארגון העם היהודי
כיצד לדחוף את העם להגר למולדת החדשה?
הרצל ראה בגורם הייאוש מרכיב חשוב הממריץ לפעילות ולהתפתחות. אחד מסיפוריו, 'פונדק האנילין', שעוסק בעניין זה, יצא לאור בשנת הופעתו של חיבורו 'מדינת היהודים' (1896).הכוונה בעיקר למפעלי ההתיישבות של הברון מוריץ פון הירש (1831 - 1896), שסייע להגירת יהודים ממזרח אירופה וליישובם מחדש במושבות חקלאיות בעיקר בארגנטינה, ולאדמונד רוטשילד (1845 - 1934), התומך העיקרי במפעל ההתיישבות בארץ ישראל בתקופת העלייה הראשונה מאז 1882.הכוונה ל'חברה היהודית'.
קטע א
גם אם נצליח להעמיד את שאלת היהודים לדיון עולמי בצורה רצינית -
גם אם יתברר מתוך הדיון הזה מעל לכל ספק, שמדינת היהודים היא צורך העולם -
גם אם נשיג בסיוען של המעצמות את הריבונות על טריטוריה כלשהי:
כיצד נביא ללא כפייה את המוני היהודים ממקומות מגוריהם הנוכחיים אל הארץ החדשה הזאת? ...
אכן לא יהיה צורך במאמץ מיוחד לליבוי התנועה. האנטישמים כבר ידאגו לכך במקומנו. כל שעליהם לעשות הוא לנהוג כפי שנהגו עד עתה, ואז יתעורר רצון ההגירה של היהודים במקום שעדיין איננו, ויגבר במקום שהוא כבר קיים. אם היהודים עדיין נשארים בארצות האנטישמיות, הרי זה בעיקר משום שאפילו חסרי השכלה היסטורית יודעים, שבמשך מאות השנים שינויי המקום המרובים לא הושיעו לאורך ימים. אילו הייתה היום ארץ ידידותית כלשהי מציעה להם יתרונות, גם אם פחותים בהרבה מאלה המובטחים להם במדינת היהודים העתידה, הרי שהייתה מתחילה מיד נהירה חזקה של יהודים אל אותה ארץ. העניים ביותר, אלה שאין להם מה להפסיד, היו נגררים לשם מאליהם. אבל אני טוען... כי עקב הלחץ המעיק עלינו, קיים הרצון להגירה, אפילו בקרב השכבות האמידות שלנו. אמנם בינתיים יספיקו כבר העניים ביותר כדי לייסד את המדינה, הואיל והם מהווים את המשאב האנושי היעיל ביותר להיאחזות בארץ, וכדי לייסד מפעלים גדולים, יש צורך באנשים שמידה מסויימת של ייאוש מקננת בלבם. ...
כיצד ניתן לכוון אל נקודה מסויימת המוני בני אדם שאינם סרים לפקודה?
יש מספר נדבנים יהודים בקנה מידה גדול, הרוצים להקל על סבלותיהם של היהודים על ידי ניסיונות ציוניים. נדבנים אלה כבר נאלצו לעסוק בשאלה זו, ואף סברו שפתרו אותה, בכך שנתנו בידי המהגרים כסף או אמצעי עבודה. הנדבן אמר אפוא: "אני משלם לאנשים, כדי שילכו לשם".
דבר זה מוטעה מעיקרו ואינו ניתן להגשמה בכל הון שבעולם.
'החברה', לעומת זאת תאמר: "אין אנו משלמים להם, אנו נותנים להם לשלם לנו. אבל אנו מציבים בפניהם אתגר".
( מדינת היהודים : ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים , 'מסע המעמד הבינוני', 'הפנומן של ההמון' , 59 - 60)
 
בשנות ה- 90' למאה ה- 19 נחשבה בנייתה של ספינת אוויר מונחית בעלת מנוע (שלב מוקדם בהתפתחות התעופה) לאחד מיעדיה הקרובים של הפעילות הטכנולוגית. הרצל עצמו פירסם פיליטון בנושא זה בעיתונו, ה- Neue Freie Presse במאי 1896.
קטע ב
דברים גדולים אין צורך שיהיה להם בסיס מוצק. תפוח, כדי שלא ייפול, צריך לשים אותו על השולחן. כדור הארץ מרחף בחלל. כך אוכל אולי לייסד ולקבע את מדינת היהודים בלי כל משען יציב. הסוד טמון בתנועה (סבורני שכך גם יימצא הפתרון לספינת האוויר המונחית: התגברות על הכובד באמצעות התנועה; לא את הספינה צריך לנווט, כי אם את התנועה שלה).
( עניין היהודים : ספרי יומן [1895-1904] , היומן, 12.5.1896; א' , 310)
 
השימוש בחברות ההגירה ובאגודות הציוניות
הכוונה לאגודות 'חובבי ציון', שהחלו לקום במזרח אירופה מ-1881, בעיקר עקב פרעות 'סופות בנגב', שדגלו בעלייה לארץ ישראל וביישובה, ואף החלו בהקמת מושבות בה. החל מוועידת קטוביץ, ב- 1884, פעלו בתיאום, כתנועת 'חיבת ציון', בראשות ועד מרכזי, בהנהגת י"ל פינסקר; עם הקמת התנועה הציונית השתלבו בה, בהדרגה.
קטע א
אגודות ההגירה ואגודות ציון, שכבר הן קיימות, תצטרכנה לקבל עליהן את מרותנו, כי מטרתנו גדולה יותר, כי אנו מייצגים את רעיונו של העם בכללותו. אני מביא בחשבון בוודאות את שיתוף פעולתן של אגודות אלו, שאין אנו, דרך אגב זקוקים להן. אנשים בעלי כוונות טובות יסדו אותן. אך אם יימצאו ביניהן בני אדם צרי לב, מוגבלים אכולי קנאה, נפסח עליהם ונניח לפעולות הסרק שלהם להיכמש. מי שאינו אתנו, הוא נגדנו.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'פתרונה של שאלת היהודים', 17.1.1896; א' , 5)
 
רגישות במדיניות העלייה והקליטה
קטע א
הגירה מעין זו כרוכה גם בהרבה זעזועים נפשיים עזים ועמוקים. קיימים הרגלים ישנים, זיכרונות, שקושרים אותנו בני אדם אל מקומות מושבינו. יש לנו עריסות, יש לנו קברים, והכול יודעים מה משמעותם של הקברים ללב היהודי. את העריסות ניקח עמנו - בהן מתנדנד עתידנו ורוד ומחייך. את קברינו היקרים נאלצים אנו להשאיר מאחורינו...
אנו רוצים להעניק ליהודים מולדת. אבל לא בכך שנתלוש אותם בכוח מקרקע צמיחתם. לא. אלא בכך שנעקור אותם בזהירות, על כל רקמת שורשיהם, ונשתול אותם מחדש באדמה טובה יותר. כשם שאנו רוצים ליצור תנאים חדשים בתחום הכלכלי והמדיני, כך בדעתנו לשמר בחרדת קודש, את הישן, בתחום הרגשי-נפשי.
( מדינת היהודים : ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים , 'ההשתלה' , 55)
 
המעבר המתוכנן, לפי עקרונות המדע והישגי הקידמה, למדינת היהודים
קטע א
מן ההכרח, שנדידת היהודים החדשה תצא אל הפועל לפי עקרונות מדעיים. ...
כך יש לחקור את ארץ היהודים החדשה ולהיאחז בה בכל אמצעי העזר המודרניים.
הכול ייקבע מראש לפי תכנית ערוכה היטב. בעיבוד התכנית הזאת... ישתתפו המוחות החריפים ביותר בינינו. להשגת המטרה יש להיעזר בכל הישגי הקדמה המדעיים, הסוציאליים והטכניים הרווחים בתקופתנו, כמו גם בהישגי הזמן העתידיים של התקופה, בה תתגשם התכנית. יש לנצל את כל ההמצאות המוצלחות שכבר קיימות ושעוד עתידות לבוא. כך יקבל תהליך ההיאחזות בארץ וייסוד המדינה צורה חסרת תקדים בהיסטוריה, שהיא בעלת סיכויי הצלחה שלא היו כמותם בעולם.
( מדינת היהודים : ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים , 'היאחזות בארץ' , 73 - 75)
 
קטע ב
ההגירה תתבצע בלב לבה של התרבות. היוצאים לא ירדו למדרגה נמוכה יותר, אלא יעלו למדרגה יותר גבוהה. הם לא ישתכנו בבקתות חימר, אלא בבתים יפים יותר ומודרניים יותר, אותם יבנו לעצמם ובהם יוכלו לשבת לבטח. הם לא יפסידו את רכושם, אלא ימירוהו באחר. הם לא יוותרו על זכותם, אלא ישיגו זכות טובה ממנה. לא יהיה עליהם להיפרד מהרגליהם האהובים, אלא ימצאו אותם כמקודם. הם לא יעזבו את ביתם הישן בטרם ייכון החדש. אלה שייצאו לדרך יהיו תמיד אלה הבטוחים שבכך ייטיבו את מצבם. תחילה הנואשים, לאחר מכן העניים, אחר כך האמידים ולבסוף העשירים. המקדימים יטפסו לשכבה מעמדית גבוהה יותר, עד שכל האחרים יגיעו בעקבותיהם. ההגירה היא גם תנועת עלייה מעמדית. ...
יציאתם של היהודים אינה צריכה להיעשות מתוך חיפזון. היא תהיה הדרגתית ותימשך עשרות שנים. בתחילה ילכו העניים ביותר ויכשירו את הקרקע. על פי תכנית קבועה מראש, הם יסללו דרכים ומסילות, יבנו גשרים, יקימו קווי טלגרף, יווסתו את זרמי הנהרות, ויבנו לעצמם במו ידיהם את בתיהם. עבודתם מעוררת פעילות כלכלית, הפעילות הכלכלית יוצרת את השווקים, השווקים מושכים מתיישבים חדשים, וכל אחד יבוא מרצונו הטוב, על חשבונו ועל אחריותו. העבודה, שאנו משקיעים בקרקע, מעלה את ערך האדמה. עד מהרה ייווכחו היהודים לדעת, שלהיטותם ליזמות שעד עתה הייתה שנואה ובזויה, תפתח בפניהם שדה פעולה חדש ובר קיימא. ...
בעקבות השכבות הכלכליות הנמוכות ביותר יבואו בהדרגה השכבות הגבוהות יותר. אלה הנמצאים על סף הייאוש יבואו הראשונים. הם יונהגו על ידי המשכילים בעלי מקצועות חופשיים הנרדפים בכל מקום, ושאותם אנו מייצרים ייצור עודף.
( מדינת היהודים : ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים , 'מבוא', 14; 'התכנית' , 25 - 26)
 
כריתה של עתים או שיחים לשם פינוי שטח.הכוונה ל'אגודת היהודים'.
קטע ג
ראשית, דרושים לנו המונים רבים של פועלים לא מקצועיים בשביל עבודות התשתית להכשרת הקרקע, לסלילת כבישים, לבירוא יערות, ליישור אדמות, לבניית מסילות ברזל, להתקנת מערכות תקשורת וכו'. כל זה ייעשה לפי תכנית גדולה, ערוכה מראש. ...
בנוגע לבעלי המלאכה העצמאיים, האומנים הזעירים, אשר לאור ההתקדמות העתידה של הטכנולוגיה, אנו רוצים מאד לטפחם ולהקנות להם ידיעות טכנולוגיות, אף אם אינם עוד צעירים, ושאליהם מן הראוי להעביר את האנרגיה האצורה בנהרות ואת האור שבחוטי החשמל - גם את העובדים העצמאיים האלה תצטרך 'האגודה', לחפש ולמצוא. ...
בני המעמד הבינוני יימשכו מבלי משים עם התנועה הזורמת ל"שם". ... משפטנים, רופאים, טכנאים למיניהם, סוחרים צעירים, כל מחפשי הדרך היהודים, הפונים עתה מן המצר של ארצות מולדתם, לתור אחר מחייה בחלקי תבל אחרים, ייאספו יחד אל הארץ מלאת התקווה. ...
כל מהגר בקרב המעמד הבינוני שלנו, ימשוך אחרים בעקבותיו.
( מדינת היהודים : ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים , 'העזרה על ידי העבודה', 40; 'התיישבות של פועלים מקצועיים', 48; 'מסע המעמד הבינוני' , 59)
 
תפקיד הרבנים בעידוד ההגירה
בסדיגורה, עיירה בבוקובינה, קבע רבי ישראל מרוז'ין, מחשובי הרבנים החסידיים בדורו, את ה'חצר' החסידית שלו ב- 1841. נכדו, רבי ישראל פרידמן (1853 - 1907), היה בימי הרצל ה'צדיק' החסידי הידוע ביותר בממלכה ההבסבורגית, הוא נחשב ל'עושה נפלאות', והמוני חסידים נהרו אליו מדי שנה.משמשי הקהל בחיים הדתיים.
קטע א
להעביר את הרבי מסדיגורה ולעשותו מעין הגמון של מחוז. בכלל לכבוש את לבם של כל כלי הקודש .
( עניין היהודים : ספרי יומן [1895-1904] , מהיומן, 6.6.1895; א' , 77)
 
הרצל בנה תוכנית לארגון העם להכשרתו, הכנתו ועלייתו ארצה, המושתתת על האגודה המקומית (מדינת היהודים- יואלי, 'אגודות מקומיות', 55 - 69).
קטע ב
לכל אגודה הרב שלה, שילך עם קהילתו. ... האגודה המקומית תתלכד מסביב לרב. ...
הרבנים גם יהיו הראשונים שיבינו אותנו, הראשונים שיגלו התלהבות לענייננו ומעל הבימה ילהיבו את האחרים. ... הם ישבצו זאת בעבודת הקודש.
( מדינת היהודים : ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים , 'רועי העדה שלנו' , 56 - 57)
 
העברה מסודרת של הרכוש בארצות הנעזבות
קטע א
אם לא רק ירשו לנו, אלא גם יסייעו בידינו, נגשים העברת נכסים מיהודים אל נוצרים בדרכי שלום ובממדים עצומים כאלה, שכמותם ההיסטוריה עדיין לא ידעה. עם זה יוּצא הכל לפועל תוך שמירה על זכויות שנרכשו, מתוך חוקיות מלאה, באורח חופשי וגלוי, בעצם היום, לעיניהם של השלטונות ובהשגחתה של דעת הקהל.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'פתרונה של שאלת היהודים', 7.1.1896; א' , 4)
 
מארמית: נכסים שאינם ניידים, כשהביטוי מתייחס בעיקר לקרקעות ולמבנים.
קטע ב
נכסי הדלא-ניידי אשר באים בחשבון הם בתים, אחוזות, וציבור הלקוחות המקומי של העסקים. בראשונה רק תודיע 'החברה היהודית' על נכונותה לתווך בממכר הנכסים הללו, ואז בוודאי תתנהל מכירת רכושם של היהודים באופן חופשי וללא ירידת מחירים ניכרת. סניפי החברה בכל עיר ועיר יהיו גם מרכזי מכירות של נכסי היהודים. ...
יחד עם זאת, ל'חברה' יהיה תפקיד של קניינית נכסים, וליתר דיוק של מחליפת נכסים. היא תספק בית כאן תמורת בית 'שם', אחוזה כאן תמורת אחוזה 'שם'. את הכול יש 'להשתיל', במידת האפשר, כפי שהיה 'כאן'. ובזאת יפתח לפני 'החברה' מקור לרווחים גדולים וכשרים. היא תספק 'שם' בתים יפים יותר מודרניים, משוכללים בכל הנוחיות, אחוזות טובות יותר, שעם זאת יעלו לה הרבה פחות, שכן היא רכשה את הקרקעות בזול.
( מדינת היהודים : ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים , 'החברה היהודית' , 33 - 34)
 
יחסי היהודים והעמים במהלך מעבר היהודים לארץ משלהם ובעקבותיו
קטע א
היציאה תזרום בהדרגה ללא כל זעזוע, ועצם תחילתה תהווה את קצה של האנטישמיות. היהודים ייפרדו כידידים מכובדים, ואם יהיו יחידים שישובו אחר כך, הם יתקבלו בארצות הנאורות באותו סבר פנים יפות כמו אזרחי מדינות זרות אחרות. הגירה זו לא תהיה בריחה, אלא מסע מסודר בפיקוח דעת הקהל. לא רק שתנועת ההגירה צריכה להתנהל באמצעים חוקיים בתכלית, אלא היא ניתנת לביצוע אך ורק בהשתתפותן ובסיוען של הממשלות הנוגעות בדבר, שיפיקו ממנה יתרונות ממשיים. ...
הפעילות של 'החברה היהודית' גם תסב יתרונות ישירים למדינות השונות. בכל מקום ומקום ניתן יהיה לשריין עבור הממשלות את מכירת הנכסים הנטושים של יהודים, בתנאים נוחים, ואילו הממשלות תוכלנה לנצל בקנה מידה גדול הפקעה מרצון זו, כדי להנהיג תיקונים סוציאליים מסויימים.
'החברה היהודית' תגיש את עזרתה לממשלות ולפרלמנטים, שיגלו רצון לנתב את ההגירה הפנימית של האזרחים הנוצרים.
( מדינת היהודים : ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים , 'מבוא', 15; 'ערבויות 'החברה' ' , 44)
 
מתוכנית לביצוע - הקמת ההסתדרות הציונית על מוסדותיה
ארגון העם - מתוכנית למעשה
כך במקור – פושט יד, קבצן.יעקב דה-האז (1872 - 1937), עיתונאי וסופר, פעיל בקרב חובבי ציון האנגלים; היה מתומכיו הראשונים של הרצל באנגליה, והציע לו לקבל עליו את מנהיגות התנועה. השתתף בקונגרס הציוני הראשון (1897) והיה ממייסדי ההסתדרות הציונית הן באנגליה והן בארה"ב. הרצל פנה אליו להתחיל בארגון ציוני אנגליה.בפגישה שקיים עם הברון רוטשילד (1845 - 1934) בפריס ב- 18.7.1896, ניסה הרצל לרותמו להנהגת הרעיון הציוני. רוטשילד התנגד לתכניתו המדינית של הרצל, בין היתר מחשש להתנכלויות ליישוב הקיים ולהתחזקות האנטישמיות. בעקבות הפגישה החליט הרצל לגשת לארגון העם. (עניין היהודים, א', 368 - 369).הכוונה לחיבורו של הרצל, שיצא לאור בפברואר 1896, ומהווה את תמצית תכניתו הציונית-מדינית של הרצל, הגורסת שמצוקת העם היהודי המפוזר בעולם תיפתר פתרון מדיני כלכלי חברתי על ידי הקמת מדינת היהודים, המעוגנת בערבויות בינלאומיות.
קטע א
חביבי דה-האז! ...
התחל בארגון. אדמונד רוטשילד הצהיר, כי הוא רואה בהגירת היהודים דבר שאינו ניתן לביצוע, אפילו אם נוכל להשיג את ארץ ישראל. הוא חושש, כי ימהרו שמה 150,000 שנוררים, שלא נוכל להעסיקם ולכלכלם. הוא לא קרא את 'מדינת היהודים', או לא הבין אותה.
אין אנו יכולים להשיב על כך אלא בארגוננו.
( איגרות הרצל, כרך שני: מראשית הפעולה הציונית עד הקונגרס הראשון (מאי 1895 – אוגוסט 1897) , מכתב לדא האז, 27.7.1896 , 130)
 
כינוס הקונגרס הציוני, הוא 'אגודת היהודים', ולמעשה - האסיפה הלאומית
הרצל ניסה לפנות תחילה לנדבנים היהודים הבולטים ולהנהגות הקהילות כדי לרותמם לרעיונו – אך ללא הצלחה.הרצל התכוון לכנס את הקונגרס הציוני הראשון במינכן שבגרמניה, אך בשל התנגדותם של הרבנים וראשי הקהילה הגרמנית העתיק את מקומו לבאזל שבשוויץ.
קטע א
באוגוסט ימלאו שנתיים לפסיעות המעשיות הראשונות שעשיתי בעניין היהודים. רציתי לפעול מלמעלה למטה, בלי להרעיש את ההמונים, עם האנשים שהצטיינו עד עכשיו בציונות. לא הבינו אותי, לא תמכו בי. נאלצתי להמשיך וללכת לבדי. בקונגרס במינכן אקרא להמונים לצעוד לקראת עזרה עצמית, כי אין רוצים לעזור להם.
( עניין היהודים : ספרי יומן [1895-1904] , מכתב אל הקולונל אלברט גולדסמיד, מהיומן, 4.4.1897; א' , 445)
 
הכוונה לקונגרס הציוני הראשון, שכינס הרצל ב- 29 - 31 באוגוסט 1897 בבאזל שבשווייץ. בו התקבלה 'תוכנית באזל', מצע התנועה הציונית, וכן הוקמו גופי ההנהגה של התנועה, והונח היסוד להסתדרות הציונית העולמית - מעין דגם של מבנה מדינתי.בקונגרס הציוני הראשון עמד הרצל בתוקף על עיקרון הבחירות הייצוגיות, כדי לשוות לקונגרס אופי של 'אסיפה לאומית', כלומר של גוף מייצג של העם היהודי. ואמנם עיקרון זה נתקבל לקונגרסים הבאים. הבחירות היו דמוקרטיות ללא הגבלה כלשהי של ייחוס, מין או מעמד חברתי.מופשט.
קטע ב
אם אמצה את קונגרס באזל בדיבור אחד - שאזהר שלא להגותו ברבים - הריהו זה: בבאזל ייסדתי את מדינת היהודים. אם אומר זאת היום בקול, יענה לי צחוק כללי. אולי בעוד חמש שנים, בוודאי בעוד חמישים שנה, יודו בכך כולם. יסודה של המדינה, בעיקרו של דבר, טמון במאוויי העם למדינה, ואף במאווייו של יחיד בעל עוצמה מספקת. טריטוריה היא רק התשתית הגשמית; גם במקום שיש לה טריטוריה, תמיד המדינה היא משהו מופשט. ...
יצרתי אפוא בבאזל את הדבר האבסטרקטי הזה, הנעלם, משום כך, מעיני רוב הבריות. [עשיתי זאת] בעצם באמצעים מזעריים. אט אט דרבנתי את האנשים אל הלך מחשבה של המדינה והקניתי להם את התחושה שהם-הם האספה הלאומית. ...
הדבר החשוב ביותר שקרה מבחינה עקרונית, ואולי לא שמו לב אליו בכלל, היה כשהנהגתי את שיטת הייצוג, כלומר את האספה הלאומית. הקונגרס הבא יהיה מורכב אפוא רק מצירים נבחרים.
( עניין היהודים : ספרי יומן [1895-1904] , מהיומן, 3.9.1897; א' , 482 - 484)
 
תמצית 'תוכנית באזל', מצע התנועה הציונית, שהתקבל בקונגרס הציוני הראשון.עממיות, אתניות, לאומיות.מרעישה.
קטע ג
אין זו בשום פנים תנועה מזרח-אירופית בלבד. הציונות יש לה נאמנים בכל העולם כולו, ובלשון המקרא: הם באו מארבע כנפות הארץ - לבאזל אל הקונגרס. ...
בשביל להגיע לידי בית מולדת מובטח במשפט הכלל, חייבים היינו קודם כל לתת לעמיוּת שלנו להופיע לעיני העולם. אם העם ישנו הרי הוא משיג לעצמו את שטח האדמה שהוא זקוק לו. סבור אני, שהתהליך לא היה שונה מזה גם בימים קדומים, שעה שקבוצת אנשים הוכרחה לבקש לה חבל ארץ להיאחז בו. אנו עושים זאת בצורות של ההווה. זהו כל ההבדל. אנו מתאימים את תנועתנו לצורות הכלכלה והתחבורה של זמננו. אנו זוכרים תמיד, כי אף על פי שהרעיון שלנו הוא עתיק ופשוט, הרי אנו יכולים וגם חייבים להיות מודרניים בביצועו. הידיעה על תנועתנו אינה מופצת עוד על ידי רועים נודדים או דייגים שהסערה טלטלה אותם למרחקים, אלא היא הומה בחוט החשמל על פני היבשה והים ומהמה במאות אלפי הגיליונות של עיתונות העולם. דינים וחשבונות מישיבות, שיחות עיתונאיות, דברי מלל שונים וגם קריקטורות נושאים את רעיוננו למרחקים.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'הקונגרס הבאזאלאי', אוקטובר 1897; א' , 145)
 
מכס נורדאו (1849 - 1923), רופא, עיתונאי וסופר נודע , מעוזריו הראשונים של הרצל, ויד ימינו; מראשי המנהיגים הציוניים, מהנואמים המרכזיים בקונגרסים הציוניים. היה המנסח העיקרי של "תכנית באזל". בחיי הרצל שימש כסגן נשיא הקונגרסים ה- 1 - 6, ולאחר פטירת הרצל ב- 1904 כנשיא הקונגרסים ה- 7 - 10.בגד ערב של גברים, ארוך וחגיגי, בעל שוליים גזורים ומעוגלים מלפנים.
קטע ד
חשיבותם של גינוני הטקס
כבר לפני חודשים היה אחד הרעיונות הראשונים שלי בנוגע לביצוע, שיש לבוא למושב הפתיחה לבושים בפראק ועניבת פרפר לבנה. דבר זה הוכיח את עצמו להפליא. בגדי החג משווים לרוב הבריות סבר נוקשה, ומתוך הנוקשות הזאת מיד נוצר טון מדוד שאולי לא היו משיגים אותו בתלבושת מסע קיצית בהירה, ואני לא נמנעתי מלהעצים את הטון הזה ולהעלותו לסולם חגיגי.
נורדאו הופיע ביום הראשון כשהוא לבוש מקטורן חגיגי ובשום פנים לא רצה לשוב על עקבותיו וללבוש את הפראק. משכתי אותו הצידה וביקשתי שיעשה זאת למעני. אמרתי לו: הנשיאות של קונגרס הציונים היום עדיין היא לא כלום, בשלב זה אנו עדיין מצוּוים לקבוע הכול. הבריות צריכים להתרגל לראות בקונגרס הזה את הדבר הנשגב והחגיגי ביותר. הוא התרצה, ועל כך חיבקתי אותו בתודה. כעבור רבע שעה חזר לבוש בפראק. ...
והקונגרס היה נשגב. פעם אחת כשישב נורדאו בכיסא הנשיאות, נכנסתי לאולם מן הכניסה האחורית. השולחן הירוק שעל הבימה, כיסא הנשיאות המוגבה, היציע העטוי בד ירוק, שולחן הקצרנים והעיתונאים - כל אלה עשו עלי רושם עז כל כך, עד שנזדרזתי לצאת כדי שלא אסתחרר. מאוחר יותר ידעתי לתרץ לעצמי, מדוע הייתי אני שלֵו כל כך בעוד האחרים נפעמים ואחוזי הלם.
( עניין היהודים : ספרי יומן [1895-1904] , היומן, 3.9.1897; א' , 482 - 485)
 
ייסוד שבועון: 'די וֶלְט'
הכוונה לשבועון הציוני Die Welt (העולם) שנוסד על ידי הרצל ושימש ביטאון לציונות המדינית מאז 4.6.1897 ועד לפרוץ מלחמת העולם הראשונה ב- 1914. עטיפת השבועון הייתה בצבע צהוב, צבע של הטלאי הצהוב, סמל החרפה ליהדות בימי הביניים, שהרצל ביקש לעשותו סמל הכבוד המחודש של העם היהודי.היה שם גנאי בפי האנטישמים לגבי אותם העיתונים הגדולים בגרמניה ובאוסטריה שהיו ברשותם ובהנהלתם של יהודים, אך עסקו בעניינים כלליים וביקשו להסתיר את שייכותם ליהודים. כל העיתונים הללו התנגדו באותה תקופה לציונות.מונח שגור באידאולוגיה הסוציאליסטית, בעיקר הודות להגותו של קרל מרכס, לפיה ההיסטוריה העולמית היא "דברי ימיהן של מלחמות המעמדות"; גלגולן האחרון (והסופי) הוא בעת החדשה, במתחים החברתיים-כלכליים ההולכים ומחריפים בין מעמד הבורגנים, בעלי ההון, למעמד הפועלים, משוללי ההון, שסופם להוביל למלחמת מעמדות שבעקבותיה תוקם חברה בלתי מעמדית.אנשי הפרולטריון; פרולטריון, בלטינית - אזרח רומאי מדלת העם; בעת החדשה, עקב המהפכה התעשייתית, ולפי המחשבה הסוציאליסטית-מרכסיסטית - מעמד הפועלים בחברה הקפיטליסטית, המתפרנסים מעבודה שכירה ונטולים כל רכוש משלהם, בשונה ממעמדות הבורגנים ובעלי ההון, שהיו בעלי אמצעי יצור.נוסח ששימש בקונגרס הציוני הראשון יסוד לניסוח 'תוכנית באזל'. אך בעקבות וויכוח נוקב שנתעורר בקונגרס נתקבל, במקום הנוסח "משפט העמים" הנוסח הסתום "משפט הכלל" כפשרה, כדי שלא להבליט את אופייה הבינלאומי של הציונות, דבר שיכול היה להתפרש כמעשה איבה נגד טורקיה.
קטע א
השבועון שלנו הוא 'עיתון יהודים'. אנו לוקחים את המלה הזאת, שיש רואים אותה כמלת גידוף, ואנו רוצים לעשות אותה מלה של כבוד.
'די וֶלְט' הוא עיתון של היהודים. של אילו יהודים?...
של העניים, של החלשים, של הצעירים, אבל גם של כל אלה, שמבלי להימצא במצב דחוק, מצאו את דרך התשובה אל עמם. אל יעז שום אדם לומר, שאנו מכניסים את מלחמת המעמדות לתוך הציבור היהודי, מפני שאנו מתייצבים לימינם של החלשים שבין אחינו. בשורותינו נמצאים אנשים רבים למדי, שאינם לא פרולטריים, לא מהפכנים ולא חמומי מוח. העניין שאנו משרתים גדול ויפה הוא, מפעל של שלום, פתרון הפיוס של שאלת היהודים. רעיון שהוא מסוגל להלהיב כל אדם אציל – בין נוצרים, בין מוסלמים ובין יהודים.
אנו רוצים, אם לבטא זאת במלים שכבר הן ידועות וקרובות לידידינו:
ליצור בית מולדת מובטח לפי משפט העמים בשביל אותם היהודים, שאינם יכולים או אינם רוצים להתבולל במקומות מגוריהם הנוכחיים.
תחת דגלה של ציון מתכנסים אנו כולנו, אך אם גם נשואות עינינו אל מטרה רחוקה, הנה אסור לנו להסיח את דעתנו, וגם לא נסיח אותה, ממצבם הנוכחי של היהודים. 'די וֶלְט' צריך לשמש לעם היהודי מגן ונשק, ודווקא נשק טהור. כנגד מי? כנגד אויביו – בלי הבדל דת.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'התוכנית של 'די וֶלְט' ', 3.6.1897; א' , 55 - 57)
 
הקמת בנק: 'אוצר התיישבות היהודים', הוא 'החברה היהודית'
'החברה היהודית', אחד משני הגופים שהרצל הציע להקים בחיבורו 'מדינת היהודים'; מהותו - גוף פיננסי-ביצועי, שתפקידו לנהל כלכלית את יציאת היהודים ואת בניין הארץ.'אגודת היהודים', משני הגופים שהרצל הציע להקים בחיבורו 'מדינת היהודים'; נועדה לשמש כבאת כוח משפטית-מוסרית' - הנהגתו המאוחדת של העם, שתנהיגו למדינתו הריבונית לאחר תהליך של הכנה ובדיקה קפדנית ביותר של התנאים להקמת המדינה, המקום והאמצעים, תנהל ותנהיג את המהלכים הדיפלומטיים והארגוניים.הבנק הציוני הראשון, נוסד רשמית ב- 1899 בלונדון כ-Jewish Colonial Trust, ובעברית 'אוצר התיישבות היהודים', והחל לפעול רק ב- 1901; הרצל יזם את הקמתו כמכשיר הכספי של התנועה הציונית לשם הגשמת יעדיה, תחילה להענקת הלוואה גדולה לטורקיה, בהשגת הזיכיון על ארץ ישראל, ולאחר שזה יושג - כמוסד הפיננסי הראשי למימון בניין הארץ.
קטע א
אטפל עכשיו ב- Jewish Company.
קונגרס באזל היה בבחינת יצירתה של ה- Society of Jews על פי מה שכתבתי ב'מדינת היהודים', אם כי בשינויים שתבעו הנסיבות ובביצוע דל. העבודה של השנה הבאה תהיה הקמת 'החברה היהודית', הנקראת לפי שעה 'בנק יהודי קולוניאלי'.
( עניין היהודים : ספרי יומן [1895-1904] , מהיומן, 6.10.1897; א' , 491)
 
הרצל הציע שאם לא יימצאו בנקים חשובים שיהיו מוכנים לעסוק בקבלת הזמנות לרכישת מניות של הבנק הציוני, יעסוק בכך הבנק הציוני החדש( ששכן בלונדון) בעצמו ובמידת הצורך לבדו.
קטע ב
היום הוריתי לא להשתהות עוד, ולהתחיל בהחתמה בבנק הקולוניאלי עצמו, בלונדון. ... הבנק הוא המלאכה הקשה ביותר עד עכשיו. אם יצליח העניין, לא ישער איש אחר כך מה עבר עלינו, לכמה כוחות נזקקנו.
התנועה זקוקה למכשיר כספי בעל יעילות וטוהר מספיקים. התנועה הלאומית חייבת להשתחרר מחסדם של הנדבנים ולהגיע לאי תלות במוסדות הצדקה והנדיבים, ויהיו הללו גדולים כמו שיהיו.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'הבנק הקולוניאלי היהודי', 19.11.1897; א' , 175)
 
הכוונה לתנועות שדגלו בהפיכה בכוח של משטר המדינה לשם כינון משטר חדש; בתקופה ההיא המהפכנות הייתה בעיקר סיסמתן של המפלגות הסוציאליסטיות.מרעיונות היסוד בתפיסת הרצל, בו ראה את האפשרות לפתור את בעיית הנזקקים בדרך של אספקת עבודה יזומה, דוגמת מוסד כזה שאותו הכיר בפריס. מוסד זה היה קטן ושולי, אך בדמיונו היוצר הפך הרצל את העקרון שביסודות למכשיר חשוב בפתרון השאלה הסוציאלית בכלל ושאלת היהודים בפרט.
קטע ג
הבנק הקולוניאלי היהודי, כפי שהשם עצמו כבר מעיד על כך ברורות, ישמש לצורכי ההתיישבות היהודית. והכוונה היא להתיישבות חקלאית ותעשייתית על הבסיס המשפטי הנודע.
דרוש היה זמן מסויים, עד שנוצרו כל התנאים המוקדמים. קודם שאפשר היה לחשוב על הקמת הבנק ממש. אחד מן התנאים המוקדמים החשובים ביותר היה - הסברה לדעת הקהל על מגמותיה ומטרותיה של הציונות. הקונגרסים שלנו, פרסומינו הכנים והמשכנעים, תרמו לכך הרבה. כיום אפשר לומר בוודאות, כי הציונות השיגה לעצמה בחוגים מדיניים רציניים את ההכרה, כי היא תנועה שהשפעתה המבורכת לא תצטמצם בתחום היהדות בלבד, אלא משמעותה תהיה תוספת כללית של ערכי תרבות. גם בכך אין שום ספק, שהציונות אין לה שום קירבה ושום קשר עם התנועות המהפכניות השונות, לא רעיון של הרס, אלא רעיון של בניין הוא המונח ביסודה. ...
מובן שהתנועה אסור לה שתצטמצם בתחומי הדיבורים בלבד. הציונים אינם דקלמנים. אין הם רוצים להשתכר מדיבורים, אלא להתעלות מתוך עבודה מפוכחת ושקדנית. הציונות נושאת עיניה אל עזרה בעבודה בקנה מידה רחב, עזרה עצמית לשם עבודה.
ולאחר שתיארנו את המטרה הזאת בבירור, וכפי שאנו מקווים גם באורח משכנע, בכוח הסברותינו הפשוטות בתכלית, רוצים אנו להקים את המכשיר הכספי להגשמתן של התוכניות, שכבר נודעו לכל העולם.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'תפקידיו של הבנק', 10.2.1899; א' , 318 - 319)
 
קטע ד
מאמצינו מכוּונים להשיג צ'רטר מאת הממשלה הטורקית, צ'רטר תחת שלטונו הריבוני של הוד מלכותו השולטאן. רק לאחר שיימצא בידינו הצ'רטר הזה, שהוא צריך להכיל את הערובות הדרושות לפי משפט הכלל יכולים אנו להתחיל בהתיישבות מעשית גדולה. תמורת מתן הצ'רטר הזה נביא אנו יתרונות גדולים לטורקיה.
אבל הדבר הזה לא היה יכול ואינו יכול להיעשות על ידי הקונגרס, שאינו האישיות המשפטית הדרושה לכך. היה צורך ליצור בשביל ההסכמים האלה בעל דברים מצדנו. זה היה הבנק 'אוצר התיישבות היהודים'. אם נמצא עוד מי שיכול לעורר את השאלה, אם התנועה הציונית היא גורם שיש להתייחס אליו ברצינות - הרי מאה אלף חותמי המניות של 'אוצר התיישבות היהודים' השיבו על כך. מסיביר שעל גבולה של סין, ומארגנטינה השוכנת בירכתי דרום, מקנדה ומטראנסוואל באה התשובה. 'אוצר ההתיישבות' קיים כיום הזה.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , נאום הפתיחה בקונגרס השלישי, 15.8.1899; ב' , 4 - 5)
 
המדיניות הקרקעית
רכישת הקרקע
הכוונה לכך שהכרה בינלאומית בזכותו של העם היהודי לריבונות בארץ מסויימת עדיין מחייבת את רכישתם של הקרקעות והרכוש בפועל מידי בעליהם החוקיים.הכוונה לשני מפעלים ענקיים לכריית תעלות בין-ימיות שנוהלו ע"י המהנדס הצרפתי פרדיננד דה לספס (1805 - 1894). כריית תעלת סואץ הייתה הצלחה מזהירה (הסתיימה ב- 1869), בעוד שכריית תעלת פנמה נקטעה עקב שערוריות כספיות (העבודה בה חודשה רק אחרי מות הרצל, והיא נחנכה ב- 1914).
קטע א
את הארץ המובטחת ל'אגודת היהודים' על פי המשפט הבינלאומי, כמובן יהיה צורך לרכוש גם על פי המשפט הפרטי.... ל'חברה' ידרשו שטחי אדמה גדולים לצורכיה ולצורכינו. את הקרקע הדרושה היא תבטיח לעצמה בקנייה מרוכזת. בעיקר אמורים הדברים ברכישת אדמות המדינה, השייכות לשלטונות הנוכחיים של הארץ. המטרה היא להגיע לבעלות על האדמה 'שם' מבלי להקפיץ את המחירים לגובה מסחרר, כשם שהמכירה 'כאן' תיעשה מבלי להוריד את המחירים יתר על המידה. עם זאת אין לחשוש להפקעת מחירים פרועה, שכן את ערך הקרקע קובעת 'החברה', בהיותה הגוף המנהל את ההתיישבות, תוך תיאום עם 'אגודת היהודים' - הגוף המפקח, אשר גם אף תדאג לכך המפעל לא יהיה דומה ל'פנמה' אלא ל'סואץ'.
( מדינת היהודים : ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים , 'רכישת הקרקע' , 34)
 
חלוקת הקרקע
קטע א
חלקות הקרקע במחוזות ובערים ימכרו במכירה כללית. לא תמורת כסף אלא תמורת הישגים. לפי תכנית המיתאר הכללית נקבע מראש אלו כבישים, גשרים, מובילי מים, סכרים וכו' נחוצים לתעבורה. דבר זה יתוכנן לפי מחוזות. בתוך המחוזות ימכרו בדרך דומה המגרשים בערים, במכירה פומבית. האגודות המקומיות יקבלו עליהן את ההתחייבות לבצע זאת כראוי.
( מדינת היהודים : ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים , 'היאחזות בארץ' , 74)
 
הקרן הלאומית לאילנות - 'הקרן הקיימת לישראל'
ההצעה להקמתה עלתה בשיחת הרצל עם התעשיין והמהנדס יוהן קרמנצקי (1848 - 1934), ממקורביו בווינה ומראשי התנועה הציונית; הלה פעל ליצירת קרן לרכישת קרקעות והתיישבות חקלאית עוד באמצע שנות ה- 90'; החלטת הקונגרס החמישי (1901) שקרן לרכישת קרקעות תתחיל באיסוף כספים התבססה על הצעותיו. ראש הקק"ל עד 1907 וחבר הדירקטוריון שלה עד 1921.
קטע א
עלינו לייסד אגודה לאומית לאילנות לשם ייעור הארץ. כל יהודי תורם לנטיעת עץ אחד או יותר. עשרה מיליון אילנות!
( עניין היהודים : ספרי יומן [1895-1904] , מהיומן, 13.8.1896; א' , 391)
 
צבי הרמן שפירא (1840 - 1898), מתמטיקאי, הוגה רעיון הקרן הלאומית לגאולת הקרקע בארץ ישראל. בקונגרס הציוני הראשון ההצעה נתקבלה עקרונית, אך למעשה נוסדה הקק"ל, ביוזמת יוהן קרמנצקי, רק בקונגרס הציוני החמישי (1901).
קטע ב
לפני הקונגרס הבאזלאי היו מונחות הצעות שונות לייסוד הקרן הלאומית ומוסדות כספיים אחרים. הצעתו של הפרופסור באוניברסיטה של היידלברג, שפירא, להקמת הקרן הלאומית נתקבלה.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'הקונגרס הבאזלאי', אוקטובר 1897; א' , 149)
 
הכוונה להסתדרות הציונית העולמית על מוסדותיה, בהם בנק 'אוצר התיישבות היהודים' ו'הקרן הקיימת לישראל'.
קטע ג
המוסדות... קיימים. העם היהודי יכול להרחיב אותם, לחזק אותם ולהשתמש בהם, אם ירצה. בכל דבר התאמצנו להתקין אותו בלא זיקה אישית. רק דבר כזה הוא בר-קיימא. שום אדם מבינינו אין לומר עליו עוד, שאי אפשר בלעדיו. אם מישהו מאתנו ילך לעולמו או יפרוש מן השורות, העניין יוסיף להתקדם הלאה.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , נאום הפתיחה בקונגרס הציוני החמישי, 26.12.1901; ב' , 119)
 
קטע ד
הבאנו מאוסטרליה עצי אקליפטוס צעירים שגדלים במהירות. הכספים הדרושים לשם כך גויסו בהתחלה באמצעות אגודת העצים הלאומית, שאספה כספים בכל העולם. התורמים בני העם היהודי שישב עדיין בגולה, דאגו כבר אז לעצים שיוכלו לשבת בצלם בעתיד.
( אלטנוילנד : רומן , 211)
 
כיבוש הקהילות
Mauschel - מלה זו, הגזורה מהשם משה בהברה אשכנזית-גרמנית (מאושה), שימשה בגרמניה, החל מן המאה ה-16 שם גנאי ולעג ליהודי. השם הופיע בייחוד בעיתונות ההיתולית האנטי יהודית, גם בזמן הרצל ואחריו. הרצל הדביק את השם הזה לדמות של היהודי הנלחם בציונות.כינוי שכינה הרצל לראשונה, במאמר שפירסם בשבועון 'די וֶלְט', קבוצת רבנים מגרמניה שפירסמו ב- 1897 גילוי דעת נגד התוכנית הציונית וכנגד הכוונה לערוך את הקונגרס הציוני הראשון. טענתם הייתה שמטרות הציונות עומדות בסתירה ליעדיה המשיחיים של היהדות ואף פוגעת בנאמנות האזרחית של היהודים לארצותיהם.הרצל עמד על הצורך לכבוש את הקהילות, את מוסדות ההנהגה היהודיים, בעקבות התנגדותם הרבה של רוב הרבנים וראשי הקהילות לציונות. בנאום הפתיחה שלו בקונגרס הציוני השני, ב- 28.8.1897 , הציג את "כיבוש הקהילות" בתור המטרה הקרובה ביותר של התנועה הציונית.
קטע א
באוייב יש לנהוג כמו באוייב. רד מעל במת המטיפים, מאושל, שאתה משתמש בה לרעה בתורת רב המחאה! אנו רוצים לבוא שוב אל בתי הכנסת המטוהרים, שבהם יהודים טובים בתורת רבנים מתפללים גם למען העניים. צא, מאושל, מכל הנציגויות של העם היהודי.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'מאושל', 15.10.1897; א' , 155)
 
שאלת התרבות - ניסיון לדחותה משלב הפעילות בגולה לשלב של הקמת מדינה
הרצל ראה עצמו כשר החוץ וכראש הממשלה של העם היהודי בגולה. הוא ריכז בידיו את מדיניות החוץ של התנועה וניהל את פעילותה הדיפלומטית החשאית.יחפז יותר מידי.הדברים נאמרו בראיון שהעניק הרצל לסופר ולעיתונאי העברי ראובן בריינין (1862 – 1939). בריינין עמד על הצורך ביצירת תרבות עברית במסגרת פעולות ההסתדרות הציונית, ולצירוף הוועד הקולטורי (ועדת התרבות)] להנהגת התנועה (הוועד הפועל) הציונית בווינה.הרצל, שראה כמטרה העיקרית והראשונית של התנועה את השגת היעדים המדיניים, רצה לשמור בכל דרך על אחדותה של התנועה. על כן, בשל התנגדות הדתיים לכל פעילות תרבותית במסגרת התנועה, הגדיר את יעדיה התרבותיים כיעדים עתידיים לאחר הקמת הישות המדינית.
קטע א
אני חושב את צירוף הוועד הקוּלטוּרי אל הוועד הפועל בווינה לאסון. כי זרמים ומגמות לאין מספר נמצאים בקרב היהדות, ואי אפשר לשפוט מי מהם הנכון ולהכריע ביניהם. אם אתם חפצים ויכולים לעשות מה לטובת החינוך, הפצת השפה העברית וההיסטוריה בקרב יהודי רוסיה, עשו לכם כטוב בעיניכם; אבל מה לוועד הפועל שיש לו עבודות אחרות, ולענייני הקולטורה העברית? אנחנו משתדלים לתת לכם את ארץ ישראל, וכאשר ייתאחז העם שמה - תכריע נטייתו הטבעית, איזה מגמה היא הנכונה והנאותה למזגו, לרוחו ולהתפתחותו. שר החוץ של איזו ארץ יכול להסכים או לא להסכים להשקפותיו ולדעותיו של שר ההשכלה, אבל אין זו מחובת עבודתו להתערב בענייני השכלת העם ולקחת בה חלק. חובתכם, הסופרים, לעצור ברוח העם, לבל ידחוק את השעה ולבל יצפה לניסים.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'מדיניות ציונית', מראיון לראובן בריינין, ינואר 1899; א' , 310)
 
אימרה לטינית, שמשמעותה - קודם לחיות, אחרי כן להתפלסף.הכוונה לכך שהן אנשי הפרקציה הדמוקרטית והן הדתיים בקונגרס ישארו מבוצרים בעמדותיהם המנוגדות בשאלת התרבות.הכוונה להחלטת הרצל שלא לעסוק במסגרת ההסתדרות הציונית בפעילות תרבותית. בקונגרס החמישי התארגנה לראשונה 'הפרקציה הדמוקרטית', בראשות אישים כחיים ווייצמן, ליאו מוצקין ומרטין בובר, שדרשה להכליל את נושא התרבות בפעולות התנועה הציונית, למול שאיפות החוגים הדתיים להוציאו מפעולותיה.
קטע ב
הכרעתי, שאתם יכולים לערער עליה לפני הקונגרס, תהיה, שנבטיח תחילה את צורך החיים של התנועה, Primum vivere, deinde philosophari. תחילה צריכים אנו לדעת, כי מחר יהיו מצויים הגופים הנחוצים למען תחייה התנועה. על מגמה זו או אחרת - שחילוקי הדעות ביניהן אי אפשר שיוכרעו על בימה זו, אתם לא תעבירו אדונים אלה על דעתם ולא האדונים האלה יעבירו אתכם על דעתכם - אין לחייב את הקונגרס...
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'דברים בקונגרס הציוני החמישי', 26 - 30 בדצמבר 1901; ב' , 150)
 
האופי החברתי - כלכליהסברהצעות פעילות
מה תהא דמותו החברתית-כלכלית של היישוב בארץ ישראל: האם תוקם חברה מודרנית ליבראלית וקפיטליסטית או חברה שיתופית סוציאליסטית? האם תהא זאת חברה עירונית או חקלאית-כפרית? ומה תהיה דמותה הפוליטית של החברה היהודית בארץ ישראל.
משטר והנהגה
צורת המשטר המתאימה ביותר לעם היהודי - רפובליקה אריסטוקרטית
עניין הציבור, משטר מדיני שבו בוחרים האזרחים בראש מדינה וממשלה לתקופה מסוימת.של אריסטוקרטיה, משטר מדיני בו שלטת שכבת האצולה.פטפוט.שלטון יחיד, מלוכה, שיטת ממשל שבראשה מלך, ששלטונו הוא לכל ימי חייו והוא מוריש את כתרו לצאצאיו אחריו.הכוונה לשלטון האוליגרכיה האריסטוקרטית בראשות הדוג'ה בתקופת הזוהר של הרפובליקה הוונציאנית במאות ה- 9 - 12; הדוג'ה נבחר לכל ימי חייו ולידו כיהנו מועצות של אצילים בעלי הון. יציבות המשטר הובטחה על ידי האיזון בין המועצות לדוג'ה.
קטע א
אילו צורות של מדינה נראות לי כטובות ביותר. המונרכיה הדמוקרטית והרפובליקה האריסטוקרטית נראות בעיני כצורות המתוקנות ביותר של מדינה. צורת המדינה ועיקרון הממשל צריכים לעמוד בניגוד מאזן זה כלפי זה. אני עצמי מצדד מושבע במוסדות מונרכיים, מפני שהם מאפשרים מדיניות יציבה הנשענת על אינטרס מהותי לקיום המדינה, של משפחה מפורסמת בהיסטוריה, אשר נולדה וחונכה למשול. אולם ההיסטוריה שלנו נפסקה לזמן רב כל כך, ששוב לא נוכל לחדש את רציפות הזיקה למוסד כזה. עצם הניסיון עלול להיות נושא ללעג ולקלס.
בדמוקרטיה, החסרה את משקל הנגד המועיל של המונרך, יש גם מהחיוב וגם מהשלילה. היא גורמת לריבוי הלהג בדיוני הפרלמנטים, ולהתפתחות זן מכוער של פוליטיקאים מקצועיים. גם העמים בימינו אינם מתאימים לדמוקרטיה בלתי מוגבלת, וסבורני שבעתיד הם יתאימה לה פחות ופחות. זאת כיוון שהדמוקרטיה הצרופה מותנית בנוהגי חיים פשוטים מאד, ואילו נוהגי חיינו בעקבות התפתחותה של התחבורה והתרבות, נעשים יותר ויותר סבוכים. ...
על כן אני רואה לנגד עיני רפובליקה אריסטוקרטית. היא מתאימה גם לשאיפת הכבוד של עמנו, שהתנוונה והפכה לגנדרנות אווילית. מצטיירים לנגד עיניי כמה מסדרי השלטון של ונציה. אבל יש להימנע מכל מה שגרם לשקיעתה. אנו נלמד משגיאותיהם ההיסטורית של אחרים, כמו גם משל עצמנו, שכן עם מודרני אנחנו ורוצים להיות המודרני בעמים.
( מדינת היהודים : ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים , 'חוקה' , 75 - 77)
 
הקהילה ב'אלטנוילנד' - חברה שיתופית גדולה, עם אידיאל אינסופי
הקטע לקוח מרומן-העתיד של הרצל 'אלטנוילנד (ארץ עתיקה-חדשה) בו תיאר את מדינת היהודים בארץ ישראל כפי שתיראה תוך עשרים שנה לאחר הגשמתו המלאה של המפעל הציוני. ברומן מדגים הרצל גם את תפיסתו החברתית ומציג 'חברה חדשה' השונה ממדינה לאומית מקובלת. מסגרת מדינית איננה מאוזכרת כלל.
קטע א
אנחנו קהילה - קהילה מאורגנת בצורה חדשה….
למעשה, אנחנו חברה שיתופית גדולה, שבתוכה אגודות שיתופיות קטנות, בעלות מטרות מוגדרות. הקונגרס הזה שלנו, במהותו, אינו אלא האסיפה הכללית של החברה השיתופית הקרויה בשם החברה החדשה. אנחנו מאמינים שאידיאל נושא עמו יתרונות גדולים ומועילים ביותר לקהילה של בני אדם, ואף נאמר בגלוי שחברה אינה יכולה להתקיים בלעדיו. האידיאל הוא שמוביל אותה. ...
כשם שהלחם והמים חיוניים ליחיד, כך האידיאל חיוני לחברה. הציונות, שלנו, שהביאה אותנו לכאן ועתידה לעלות אותנו לפסגות תרבות חדשות ולא מוכרות, היא אידיאל אינסופי. ...
האדם שנבחר בו לעמוד בראש החברה החדשה צריך לטפח את האידיאל הזה. ענייני החומר לא צריכים לעניין אותו. את כל כוחו ומרצו הוא צריך להשקיע באידיאל. עליו להיות אדם מתון, צנוע, בעל חוש צדק מפותח ומשוחרר ממחלוקות בענייני השעה. אנחנו בוחרים בו לתקופה של שבע שנים. ...
אנחנו לא מדינה, אלא חברה שיתופית גדולה עם אידיאל אינסופי!
( אלטנוילנד : רומן , 220 - 223)
 
חוקה וחקיקה
הכוונה ל'אגודת היהודים', הגוף שהרצל מציע להקים בחיבורו 'מדינת היהודים' כהנהגה המאוחדת של העם, שתנהיגו למדינתו הריבונית לאחר תהליך של הכנה ובדיקה קפדנית ביותר של התנאים להקמת המדינה, המקום והאמצעים, תנהל ותנהיג את המהלכים הדיפלומטיים והארגוניים.
קטע א
אחת הוועדות הגדולות, שעל 'האגודה' למנות, תהיה מועצת משפטני המדינה. מחובתה יהיה להתקין חוקה מודרנית טובה ככל האפשר. אני סבור, שחוקה טובה צריכה להיות בעלת גמישות מתונה. ...
החוקים צריכים להיות מודרניים, וגם כאן יש לבחור וליישם את הטוב ביותר הנהוג בכל מקום. כך יכולה להיווצר תחיקה למופת, שתהיה חדורה בכל הדרישות הסוציאליות הצודקות של זמננו.
( מדינת היהודים : ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים , מדינת היהודים, 'חוקה', 75; 'חוקים' , 78)
 
פוליטיקה
קטע א
יש למנוע בכל דרך אפשרית את התהוותם של פוליטיקאים מקצועיים.
בבוא הזמן, אצטרך לעיין בסוגיה הזאת בקפידה רבה.
( עניין היהודים : ספרי יומן [1895-1904] , מהיומן, 9.6.1895; א' , 95)
 
קטע ב
אצלנו הפוליטיקה היא לא מקצוע ולא עסק, לא לגברים ולא לנשים. מהמחלה הזאת ידענו להיזהר. אנחנו מזהים מיד את אלה שמבקשים להתפרנס מהשקפותיהם המוצהרות.
אנחנו מתייחסים אליהם בבוז ומונעים מהם לגרום נזק. ... הכינוי 'עסקן מקצועי' הוא שם גנאי אצלנו. ...
המשרות בשכר מאוישות אך ורק על בסיס הכישורים המקצועיים של המועמדים. עסקנים מפלגתיים, ללא הבדל מפלגה, נתקלים בדעות קדומות בריאות, מצד כל הציבור, על פקידים פעילים נאסר בכלל להשתתף בוויכוחים ציבוריים.
( אלטנוילנד : רומן , 63 - 64)
 
משאל עם ובחירות
העמדת שאלה בעניין תחיקתי או פוליטי להצבעת כל בעלי זכות הבחירה במדינה. על פי רוב מתבקשים המצביעים להשיב ב"הן" או "לאו".
קטע א
אינני מאמין בטוהר המידות הפוליטי שלנו, מפני שאיננו שונים משאר בני האדם המודרניים, ומפני שכאשר תושג החירות - תתפתח בנו מיד היהירות. את משאל העם רואה אני כלוקה בחסר, כי בפוליטיקה אין שאלות פשוטות, שאפשר להשיב עליהן סתם בהן או בלאו. בנוסף לכך ההמונים עוד גרועים יותר מהפרלמנטים. הם מושפעים מכל אמונת שווא ונוטים אוזן לכל צעקן קולני. נוכח המון עם מתקהל, לא ניתן לנהל לא מדיניות חוץ ולא מדיניות פנים.
( מדינת היהודים : ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים , חוקה , 76)
 
קטע ב
בחירות תכופות מדי אינן רעיון טוב; הן מעוררות שאפתנות לא בריאה ומובילות לפילוגים על בסיס אישי.
( אלטנוילנד : רומן , 220)
 
צבא
קטע א
מדינת היהודים אמורה להיות מדינה ניטרלית. אין היא זקוקה אלא לצבא קבע - שאמנם יהיה מצוייד בכל אמצעי הלחימה המודרניים - לשמירת הסדר כלפי חוץ וכלפי פנים.
( מדינת היהודים : ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים , 'הצבא' , 78)
 
קטע ב
בחברה החדשה שלנו אין צבא.
( אלטנוילנד : רומן , 66)
 
המהפך החברתי-כלכלי
הציונות כפתרון השאלה הסוציאלית
תוך כדי לבטיו אחר פתרון בעיית היהודים חיפש הרצל גם פתרונות לבעיה החברתית בכלל. הוא האמין שפתרון שאלת היהודים תפתור אולי את השאלה הסוציאלית בכלל בדרך ליברלית, מול הסוציאליזם והקפיטליזם.
קטע א
היום עולה במוחי הרעיון שאולי אני פותר הרבה יותר מאשר את שאלת היהודים. כלומר לחלוטין את השאלה הסוציאלית. אינני יודע זאת, ורק בקושי אני מאמין בכך, הרי בסך הכול אני חושב על יצירת תנאים חדשים. והקושי בשאלה הסוציאלית הוא בזה שבכל מקום יש שיבושים משכבר הימים, הסתאבויות ישנות, חוסר צדק שעבר בירושה או שצָף ועולה לבקרים. ואילו אני בונה על קרקע בתולה. ואולם אם יקום הדבר ויהי, איזו מתת אלוהים תהיה זו ליהודים!
( עניין היהודים : ספרי יומן [1895-1904] , מהיומן, 12.6.1895; א' , 125)
 
קטע ב
ביום שנקבל לידינו את הארץ, שאנו זקוקים לה, נתחיל מיד למלא אותה תרבות, מסילות ברזל, קווי טלגרף וטלפון, בתי חרושת, מכונות, וקודם כל נכניס בה אותם תיקונים סוציאליים, שכל אדם מתורבת נכסף אליהם בימינו בדיוק כמו למהירות התחבורה, לטיפוח האמנויות והמדעים ולנוחיות החיים.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'הקונגרס הבאזלאי', אוקטובר 1897; א' , 145)
 
סוציאליזם - תפישה מדינית - כלכלית - תרבותית שהתפתחה בעיקר באירופה של המאה ה- 19, ודוגלת בשוויון חברתי, דהיינו בכינון חברה ללא מעמדות וללא קניין פרטי, בה אמצעי הייצור יהיו בבעלות החברה כולה ומטרת הייצור תהא לספק את צרכי הכלל.
קטע ג
מאמין אני, כי משתי מדינות העתיד, הסוציאליסטית והציונית, יש לה לזו האחרונה יותר סיכויים להגשמה מזו הראשונה. כשאני שוקל את העובדה, שבבניינים חדשים הכול נעשה תמיד טוב יותר ממה שהיה בישנים, הריני משתעשע בתקווה, שבמדינה היהודית המיוסדת החדשה יהיו קיימים גם יחסים כלכליים בריאים.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'נאום בברלין', 8.2.1898; א' , 197 - 198)
 
הדברים הושמעו בנאום בסנט פטרסבורג במסיבה שערכו לכבוד הרצל ציוני רוסיה בביקורו שם במטרה לנהל מו"מ עם ראשי השלטון הרוסי כדי להשיג תמיכתם ביעדי הציונות. במסגרת הנאום קרא הרצל לציוני רוסיה, שלא להתערב במאבקים הלאומיים או מעמדיים מקומיים, אלא להתאחד ולהתרכז בפעילות ציונית.
קטע ד
חרישת שדותיהם של זרים מביאה את חורבנם של היהודים והיהדות. למען זרים עובדים אנחנו ולא למען עצמנו. בשבילנו קיימת רק דרך אחת: זאת היא הציונות…
בארץ ישראל, בארצנו שלנו, אם תיווצר שם מפלגה קיצונית במובן הסוציאלי, היא תהיה במקומה. המפלגה תשתתף ותעזור בוודאי בפריחתה של הארץ. אז אקבע את עמדתי לגבי המפלגה הזאת.
עושים לי עוול כל אלה האומרים, שלפי מחשבותיי, רחוק אני מאד מרעיונות סוציאליים מתקדמים. אבל כאן, בתנאים הנוכחיים, הרי זה מוקדם מדי להתעסק בהגשמת הרעיונות האלה.
הציונות דורשת אנשים שלמים ולא חצאים. אנשים, המקדישים את כוחותיהם לעניינים שונים - אינם יכולים להביא לנו תועלת.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'חרישת שדותיהם של זרים', 11.8.1903; ב' , 215 - 216)
 
חשיבות העבודה וביעור הקבצנות - 'העזרה על ידי העבודה'
מרעיונות היסוד בתפיסת הרצל, בו ראה את האפשרות לפתור את בעיית הנזקקים בדרך של אספקת עבודה יזומה, דוגמת מוסד כזה שאותו הכיר בפריס. מוסד זה היה קטן ושולי, אך בדמיונו היוצר הפך הרצל את העקרון שביסודות למכשיר חשוב בפתרון השאלה הסוציאלית בכלל ושאלת היהודים בפרט.
קטע א
לפתרון שאלת היהודים הייתה לי לעזר רב ה'עזרה על ידי העבודה', שאותה למדתי לדעת ולהבין בפריס. ...
במתכונת הקיימת... היא דבר עלוב ודל, עם זאת, ניתן להפכה לדבר גדול ועצום.
מה הוא העיקרון של 'העזרה על ידי העבודה'?
העיקרון הוא שלכל נצרך מספקים עבודה בלתי מקצועית - עבודה קלה, שאינה מצריכה מיומנות... זוהי עבודה, שתמנע את הפשיעה ואת תוצאתה - כליאה בבית סוהר ואובדן הכבוד. כלומר, אדם לא יצטרך עוד להידרדר לפשע בשל מצוקה, אם הוא מוכן לעבוד.
'העזרה על ידי העבודה' מספקת אפוא עבודה לכל אדם. ...
כבר במתכונתה הנוכחית, המצומצמת של 'העזרה על ידי העבודה', משיגים שיקום מוסרי באמצעות העבודה, עד שהמובטל ימצא כר מתאים לכישרונותיו במשלח ידו הקודם, או בחדש.
( מדינת היהודים : ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים , 'העזרה על ידי העבודה' , 39 - 40)
 
קטע ב
אין אנו רוצים שיהיו בארץ אבותינו פושטי יד, אלא פועלים, עובדים ישרי לב, בריאים ומאושרים. האדמה תחלים את העם והעם יחלים את האדמה.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'אולם העיריה של קלארקנוואל', 4.3.1898; א' , 205)
 
קטע ג
אצלנו, לכל אדם יש זכות לעבוד ולהתפרנס, אבל על כל אחד מוטלת גם החובה לעבוד. אנחנו לא סובלים את תופעת הקבצנות. על אדם בריא שמקבץ נדבות אנחנו כופים את העבודה הקשה ביותר.
( אלטנוילנד : רומן , 65)
 
'יום שבע השעות'
יום העבודה בימי הרצל היה בממצוע בן כ- 12 שעות. תנועת הפועלים דאז שאפה לקביעת יום עבודה של שמונה שעות, והשיגה זאת ברוב הארצות רק לאחר מלחמת העולם הראשונה.
קטע א
אנו ננהיג את יום העבודה של שבע שעות, ובזה נעשה מלכתחילה ניסיון מדיני חברתי לטובת האנושות כולה.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'פתרונה של שאלת היהודים', 17.1.1896; א' , 5)
 
משני הגופים שהרצל הציע להקים בחיבורו 'מדינת היהודים'; מהותו - גוף פיננסי-ביצועי, שתפקידו לנהל כלכלית את יציאת היהודים ואת בניין הארץ.משני הגופים שהרצל הציע להקים בחיבורו 'מדינת היהודים'; נועדה לשמש כבאת כוח משפטית-מוסרית' - הנהגתו המאוחדת של העם, שתנהיגו למדינתו הריבונית לאחר תהליך של הכנה ובדיקה קפדנית ביותר של התנאים להקמת המדינה, המקום והאמצעים, תנהל ותנהיג את המהלכים הדיפלומטיים והארגוניים.ערב הקונגרס הציוני הראשון (1897) נוספו להצעה זו על מגן הדוד שבמרכזו (העטור כוכבי זהב בזוויותיו, ובכוכב נוסף בראשו) גם שני פסי תכלת בשוליים כדוגמת הטלית (הצעת דוד וולפסון) ואריה במרכזו. זה היה דגל התנועה הציונית עד להקמת מדינת ישראל.הצעה זאת הייתה מאוד מתקדמת בשעתה: יום העבודה הרגיל במאה ה- 19 היה כמעט ללא הגבלה, ותנועת הפועלים דאז שאפה לקביעת יום עבודה של שמונה שעות, מה שהושג ברוב הארצות רק אחרי מלחמת העולם הראשונה.
קטע ב
אני גם משוכנע, שיום שבע השעות הוא בר ביצוע בהחלט...
'אגודת היהודים' ו'החברה היהודית' אף יצברו בכך ניסיונות חדשים רבים למכביר, שיביאו תועלת גם לשאר עמי תבל, ואם יתברר שיום שבע השעות אפשרי למעשה, מדינתנו העתידה תנהיג אותו כיום העבודה החוקי. ...
נתאים לכל קבוצות הגיל, בכל שלבי החיים, את הברכה והאושר המוסרי הגלומים בעבודה. כך שוב ישיב לעצמו עמנו את חריצותו בארץ שבע השעות. ...
אין לנו דגל. אנו זקוקים לדגל. בשעה שרוצים להנהיג אנשים רבים, מן ההכרח הוא להניף סמל מעל לראשיהם.
אני מתאר לעצמי דגל לבן עם שבעה כוכבי זהב. היריעה הלבנה מסמלת את החיים החדשים, הטהורים; הכוכבים הם שבע שעות זהב של יום העבודה שלנו, שכן בסימן העבודה הולכים היהודים אל הארץ החדשה.
( מדינת היהודים : ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים , 'מגורי הפועלים', 38; 'נציגים מוסמכים של האגודות המקומיות', 58; 'הדגל' , 78)
 
רווחה
ממוסדות צדקה למערכת רווחה כללית
קטע א
בשעה שמשתילים את מוסדות הרווחה שוב נקרית לידינו ההזדמנות, כמו בכמה היבטים אחרים של תכנית זו, לעשות ניסיון לטובת האנושות כולה. פעילות הצדקה הפרטית הסבוכה שלנו, הנהוגה כיום, מביאה רק תועלת מעטה לעומת הבזבוז שבהשקעה בה. מיזוג מוסדות הצדקה למערכת שיטתית אחת, שבה ישלימו זה את זה, ניתן וחייב להיעשות. בחברה החדשה ניתן להקים מערכות אלה בהתבסס על תפיסה מודרנית, ועל יסוד כל הניסיונות החברתיים-מדיניים.
( מדינת היהודים : ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים , 'נציגים מוסמכים של האגודות המקומיות' , 57)
 
שירות לאומי
קטע א
את כוח האדם הטיפולי אנחנו מספקים באמצעות מערכת חובות שמוטלות על החברים. כל אנשי החברה החדשה, גברים ונשים, חייבים להקדיש שנתיים מחייהם לשירות הציבור, בדרך כלל בין גיל שמונה-עשרה לעשרים, לאחר סיום הלימודים. ... בני החברים שלנו זכאים ללימודים חינם בכל שלב במסלול ההשכלה, כולל האוניברסיטה. חובת השירות הציבורי מעניקה לנו מאגר בלתי נדלה של כוח אדם, שמופנה לכל המוסדות והמשרות שתועלתן הציבורית הוכרה על ידי החברה.
( אלטנוילנד : רומן , 65 - 66)
 
תנאים סוציאליים
קטע א
העובדים שלנו - כיוון שהם חברים בחברה החדשה - מבוטחים נגד מקרי אסון, מחלות ומוות.
( אלטנוילנד : רומן , 74)
 
קטע ב
בכל מקרה אני מבקש להסדיר את כל היציאות לפנסיה, במידת האפשר, באמצעות עיסוקים שאינם דורשים מאמץ.
( עניין היהודים : ספרי יומן [1895-1904] , מהיומן, 12.6.1895; א' , 118)
 
היחס לזקנים
הרצל מתכוון כאן ל'מושב הזקנים', שהוחזק על ידי הקהילות היהודיות ברוב ארצות אירופה, ושימש בדרך כלל מעין בית חולים לחשוכי מרפא.
קטע א
לא נושיב את הזקנים בבתי אבות סיעודיים. המוסד הסיעודי הוא אחד ממעשי הצדקה האכזריים ביותר, שהמציא טוב הלב האווילי שלנו. הישיש שבמוסד הסיעודי מתבייש ומתענה עד מוות. בעצם, הוא כבר קבור. ...
אלה, שאינם מסוגלים לעבודה גופנית יועסקו בשירותים קלים. עלינו להתחשב בזרועותיו המדולדלות של דור, שכבר עתה הולך וכלה, אבל את הדורות הבאים עלינו לגדל בחופש ולמען החופש, בדרך שונה.
נתאים לכל קבוצת גיל, בכל שלבי החיים, את הברכה והאושר המוסרי הגלומים בעבודה. כך שוב ישיב לעצמו עמנו את חריצותו בארץ שבע השעות.
( מדינת היהודים : ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים , 'נציגים מוסמכים של האגודות המקומיות' , 58)
 
כלכלה בריאה
קטע א
דאגתי המתמדת תהיה ניהול בריא של ענייני המשק. לא פיצול, לא בזבוזים. אין זה curee (חלוקת שלל) לרודפי בצע ולבטלנים.
( עניין היהודים : ספרי יומן [1895-1904] , מהיומן, 10.6.1895; א' , 100)
 
בין יוזמה פרטית לציבורית
זכויות היחיד לקניין פרטי ולשוויון הזדמנויות
דוגלים בקולקטיביזם (שיתופיות), בתיאוריה פוליטית-כלכלית הגורסת כי על אמצעי הייצור להיות בבעלות שיתופית.
קטע א
אנו קולקטיביסטים רק במקום שדורשים זאת הקשיים העצומים של המשימה. בכל השאר אנו רוצים לשמור ולטפח את היחיד על זכויותיו. מן הראוי, שהקניין הפרטי, כבסיס הכלכלי לעצמאות, יתפתח אצלנו התפתחות חופשית ומכובדת.
( מדינת היהודים : ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים , 'עידוד התעשייה' , 47)
 
קטע ב
החברה החדשה שלנו לא דוגלת בשוויוניות. כל אחד מקבל שכר לפי עמלו ופועלו. לא חיסלנו את התחרות, אבל תנאי הפתיחה שווים לכולם.
( אלטנוילנד : רומן , 211)
 
ההדדיות ב'אלטנוילנד': 'החברה החדשה' היא קרטל של אגודות שיתופיות
תיאוריה מדעית או רעיונית, שהדבקים בה אינם משכילים לשלב לתוכה את חיי המעשה ודרישותיהם.המאה ה- 19.מוטואליזם - הכינוי שנתן הוגה הדעות פייר יוסף פרודון (1865 - 1908) לתפישתו החברתית, לפיה את החברה יש לאגרן באגודות שיתופיות, המחליפות תוצרתן זו עם זו לפי ערכן האמיתי, כשאיזון נכון בין הכוחות השונים בחברה יהפוך לבסוף את המדינה למיותרת. הרצל כנראה הושפע מרעיונות אלה, והחברה ב'אלטנוילנד' משופעת בהם.של קפיטליזם, שיטה כלכלית שהתעצבה לאחר המהפכה התעשייתית, המבוססת על הקניין הפרטי ועל היוזמה החופשית בחיי הכלכלה. אמצעי הייצור וחלוקת התוצרת נמצאים ברשות בעלים פרטיים המשתמשים בהם לצבירת רווחים, ועקב כך מתרכז ההון בידי מעטים, שלמולם נוצר מחנה עצום של פועלים שכירים.
קטע א
באיזו שיטה כלכלית אתם משתמשים?
בשיטה של הדדיות. אבל אל תסיק מכך שמדובר בכללי ברזל ובחוקים נוקשים. אין בשיטה הזאת שום דבר קשוח או לא גמיש. זאת לא דוקטרינה, זה דפוס עבודה שמתנהל באופן טבעי ולא מזיק. ...
ההישג הבולט של החברה שלנו הוא שהקמתן של האגודות השיתופיות האלה וההתפתחות שלהן התאפשרו על ידי מתן אשראי, וחשוב יותר, על ידי הדרכת האוכלוסייה. המדע של המאה הקודמת הבהיר היטב מה משמעות האגודות השיתופיות, אבל בפועל הן בקושי הצליחו לחדור למשק. במקרים רבים החברים בהן היו חלשים מדי, ולא החזיקו מעמד עד לבואה של ההצלחה. האגודות נאלצו להיאבק בהתנגדות הסמויה או הגלויה של בעלי אינטרסים שהרגישו מאוימים... דרך מחשבה עייפה ומאובנת, חיכוכים, ועכבות שמקורן בנסיבות מיושנות, עשו יד אחת נגד הקמת האגודות השיתופיות. ובכל זאת, זוהי צורת הביניים בין היזמות הפרטית ובין השיתופיות. היא לא גוזלת מהיחיד את ההנעה להשגת הרכוש הפרטי ואת ההנאה ממנו, ועם זאת היא לא מונעת ממנו להתגונן, בשיתוף עמיתיו, מפני העליונות הקפיטליסטית. הסרנו את הקללה שרבצה על העניים וחיסלנו את המצוקה האבסורדית שלהם: הם הרי השתכרו פחות מהעשירים ושילמו יותר על כל דבר.
( אלטנוילנד : רומן , 71)
 
איגוד של יצרנים וחברות מסחר לשם שמירת המונופולין על תוצרתם והגבלת התחרות ביניהם.
קטע ב
החברה החדשה שראינו כאן היא לאמיתו של דבר קרטל של אגודות שיתופיות; קרטל גדול שמנהל בעצמו את כל עסקיו, מטפח אידיאלים מתוך גישה תועלתנית ורואה לנגד עיניו את טובת הכלל.
( אלטנוילנד : רומן , 224 - 225)
 
בעלות ציבורית על הקרקע
לפי התורה (ויקרא, כ"ה, ח-יז), שנת החמישים, בתום שבעה מחזורי שמיטה, המצויינת בשחרור העבדים, השבתת הקרקע, שמיטת חובות והשבת קרקעות לבעליהן הראשונים; שנת היובל הוכרזה ביום הכיפורים בתקיעת שופר, ומכאן השם 'יובל', שפירושו קרן האיל, שופר; לאחר תקופת בית שני לא נהג עוד היובל בפועל.
קטע א
שנת היובל... איננה תקנה חדשה. זאת תקנה ישנה של משה רבנו. אחרי שבע פעמים שבע שנים, כלומר, בשנה החמישים, חוזרות הקרקעות לבעליהן הראשונים, ללא פיצוי כלשהו. אנחנו שינינו קצת את התקנה. אצלנו חוזרות חלקות הקרקע לחברה החדשה. למשה היו מטרות חברתיות בחלוקת הקרקעות. אתם צריכים להבין שהשיטה שלנו משרתת את המטרות האלה לא פחות טוב. העלייה בערך הקרקע לא מעשירה את היחיד, אלא את החברה. ...
החלטנו להנהיג מחדש את שנת היובל, שרווחה בקרב היהודים בימי קדם.
( אלטנוילנד : רומן , 98 - 138)
 
מסחר וכסף
עידוד הקמת בתי מסחר גדולים, לחיסול המסחר הזעיר ורוכלות
קטע א
את תשוקת הרווחים צריך יהיה לעודד בדרך בריאה. היהודי הינו חסכן, בעל תושייה ומחונן בחוש משפחתי חזק ביותר. אנשים כאלה מסוגלים לכל משלח יד, וכך יהפוך המסחר הזעיר לנטול רווחים, עד שאפילו הרוכלים הנוכחיים ימשכו ידם ממנו. למטרה זו כדאי, למשל, לעודד את הקמתם של בתי מסחר גדולים, שניתן למצוא בהם כל דבר. חנויות כל בו כאלה מחניקות כבר עתה את המסחר הזעיר בערים הגדולות. בתרבות החדשה הן ימנעו את עצם התהוותו.
( מדינת היהודים : ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים , 'משאבי האנוש שלנו' , 64)
 
קטע ב
אנחנו גם לא רואים במסחר הזעיר משהו רע, אלא רק טעות מבחינה כלכלית. זאת הייתה אחת הבעיות שהחברה שלנו הייתה חייבת לפתור...
אמצעי הייצור והביקוש חייבו את הקמתן של החנויות הגדולות. אצלנו אף אחד לא נהרס מכך, מכיוון שהמשק רק התחיל לצמוח. כמו כן, העניין הזה שירת מטרה חברתית ופוליטית: הוא איפשר לנו לרפא את גופם ואת נפשם של הסוחרים הקטנים שלנו, ולגמול אותם מצורות מסחר מיושנות, לא כלכליות ואפילו מזיקות.
( אלטנוילנד : רומן , 80)
 
היחס לכסף
קטע א
אמנם לא ביטלנו את הכסף, אבל אצלנו הוא לא עונה על הכול. אנשי החברה החדשה כל כך משוחררים מבחינה כלכלית, עד שיראת הכבוד המבחילה כלפי העשירים נעלמה באופן טבעי.
( אלטנוילנד : רומן , 83)
 
המטבע - השקל
יחידת משקל עתיקה המוזכרת בתנ"ך, שימשה כנראה בעיקר למדידת מתכות; בימי הבית השני - שמם של מטבעות ששימשו את היהודים; בקונגרס הציוני הראשון (1897) נקבע כי מס החבר השנתי בהסתדרות הציונית, המקנה זכות בחירה לקונגרס הציוני, יקרא בשם זה.
קטע א
שקלים... זהו המטבע שלנו. הענקנו ערך חדש למטבע העברי העתיק. שקל אחד שווה לפרנק צרפתי.
( אלטנוילנד : רומן , 82)
 
תעשייה וחקלאות
עידוד התעשייה
מתווכים, מי שמבקשים לעסוק במסחר שיש בו רדיפה אחר רווחים גדולים ומהירים ע"י הפקעת מחירים, העלמת סחורה מהשוק וכדומה.הכוונה ל'אגודת היהודים'.
קטע א
את רוח היוזמה יש לעודד בכל הדרכים. הקמת תעשיות תזכה להעדפה על ידי מדיניות מכס נבונה, על ידי אספקת חומרי גלם זולים, ועל ידי לשכה לסטטיסטיקה תעשייתית, שתפרסם את ממצאיה ברבים.
את רוח היוזמה ניתן לעודד בדרך בריאה. יש להימנע מחוסר תכנון האופייני לספסרים. דבר הקמתן של תעשיות חדשות יפורסם מבעוד מועד, כדי שיזמים, שיעלה בדעתם כחצי שנה לאחר בואם להקים תעשייה מסוימת, לא יקלעו למשבר ומצוקה. מכיוון שיש להודיע מראש ל'אגודה' על מגמת השקעה חדשה, יוכל כל אחד לדעת בכל שעה נתונה על מצב היוזמה התעשייתית.
( מדינת היהודים : ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים , 'עידוד התעשייה' , 47)
 
כלל עולמית.
קטע ב
בזכות הצעירים שלנו, בעלי ההכשרה הטכנית ובזכות היזמים הצלחנו להקים בארץ מפעלי תעשייה מכל סוג שהוא. לתעשייה אין מגבלות או גבולות גיאוגרפיים, היא קוסמופוליטית... באדמה שלנו טמונים אוצרות; צריך רק לדעת להפיק אותם. התעשיות הכימיות היו הראשונות שהגיעו לכאן, משום שקל להעבירן ממקום למקום.
( אלטנוילנד : רומן , 131)
 
החקלאות
קטע א
ביום, שבו תהיה שוב המחרשה בידו המחוזקת של האיכר היהודי, תיפתר שאלת היהודים.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , מדברים בקונגרס הציוני הראשון, 29 - 31 באוג' 1897; א' , 131)
 
של 'החברה החדשה' בארץ ישראל.
קטע ב
אחת המשימות הייתה לארגן חקלאות בקנה מידה גדול. ...
המחרשה החשמלית היא ההמצאה הגדולה ביותר שהעניקה לנו המאה התשע-עשרה.
( אלטנוילנד : רומן , 162)
 
פרוייקטים לפיתוח הארץ - תעלת הימים
שלוש בריכות המהוות את לב מערכת האמות הקדומה לירושלים, שהיו בתחום עיר דוד של תקופת המקרא, בין בריכת השילוח והעופל.בין הרעיונות שהעלה הרצל ברומן-העתיד שלו 'אלטנוילנד' (1902) הייתה חפירת תעלה שתזרים מים מהים התיכון לים המלח. הרעיון התבסס על הפרשי הגובה המשמעותיים בין שני הימים (ים המלח הוא המקום הנמוך בעולם), ובאמצעות התוכנית קיווה הרצל גם לייצר חשמל וגם להוביל מים.
קטע א
הפרוייקטים הגדולים בתחום הטכני יצאו לפועל, והראשון שבהם היה מפעל המים. בפרוייקט הזה הסתייענו במסורת עתיקת יומין של עמנו. בריכות שלמה העתיקות העידו על המעשיוּת ועל כושר ההמצאה של אבות אבותינו. המשימה שלנו הייתה להקים מפעלי מים אחרים, לא רק לאספקת מי שתייה לירושלים ולשאר הערים, אלא גם להפקת אנרגיה. תעלת ים המלח ושאר המבצעים הטכנולוגיים היו פרי יוזמתם, כישרונם ומאמציהם המשותפים של מהנדסי החברה החדשה.
( אלטנוילנד : רומן , 176)
 
דוד ליטבק – מגיבורי 'אלטנוילנד'. נער וינאי עני שפרידריך לבנברג הציל אותו ואת משפחתו ממצוקתו לפני פרישתו לאי הבודד; דוד, כנראה בן דמותו של דוד וולפסון, היה מראשוני העולים ארצה, הפך לבעל אוניות בחיפה, איש אמיד, מכובד ואהוב; בהדרכתו מסיירים גיבורי הרומן פרידריך וקינגסקורט ברחבי הארץ.
קטע ב
המים התכולים והעמוקים של ים המלח ניגלו לעיניהם, ורעש חזק נשמע באוזניהם. אלה היו קולות מי תעלת ים המלח, ששצפו בדרכם מהים התיכון אל המעמקים. דוד הסביר בקצרה את מבנה הפרויקט. ים המלח הוא, כידוע, המקום הנמוך ביותר על פני כדור הארץ. גובה פני המים הוא 394 מטר מתחת לפני הים. המחשבה כי ניתן לנצל את הבדלי הגובה העצומים הללו למקור אנרגיה היתה כמעט מובנת מאליה. הפרש הגובה בין תחילת התעלה בחוף הים התיכון לבין סופה ליד ים המלח היה שמונים מטרים בלבד. נותר, איפוא, הפרש של עוד כשלוש מאות מטר, שנוצל לבניית מפל. התעלה שרוחבה עשרה מטרים ועומקה שלושה מטרים, ייצרה אנרגיה של כחמישים אלף כוחות סוס. ...
זה היה מראה מרשים באמת, שהזכיר את אחד מאיתני הטבע; המים הניתכים על כנפי הארד הענקיות של גלגלי הטורבינות ומסחררים אותם; הגנרטורים שריסנו את העוצמה הפראית של הטבע והפכו אותה לאנרגיה חשמלית שנשלחה לכל רחבי פלשתינה; הארץ הישנה-החדשה שנעשתה גן פורח ומולדת לאנשים שהיו פעם עניים, חלשים, חסרי תקווה וחסרי מולדת.
( אלטנוילנד : רומן , 186 - 187)
 
ניסיונות חברתיים לקידום האנושות
קטע א
אנו עצמנו היינו רוצים לנצל, בארץ היהודים, את כל הניסויים החדשים ואף לפתחם. כשם שביום שבע השעות אנו עורכים ניסוי לטובת האנושות כולה, כך רוצים אנו לעמוד בראש כל דבר, שיש בו משום אהבת האדם, ובתור ארץ חדשה לשמש ארץ ניסיון וארץ מופת.
( מדינת היהודים : ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים , 'היתרונות שבהגירת היהודים' , 81)
 
המאמין והמטיף לאוטופיה (שום מקום) - מונח המציין מבנה חברתי מופתי, שאיננו ניתן להגשמה במציאות. מקור המונח בספרו של המלומד האנגלי סיר תומס מור (1477 - 1535), 'אוטופיה', שבו תיאר סדרי משטר וחיים אידיאליים.
קטע ב
אילולא פחדתי פחד גדול כל כך להיות נקרא אוּטוֹפִּיסְטָן ובעל הזיה, הייתי מצייר לפניכם את סידוריה העתידיים של ארצנו, עם מסילות ברזל, קווי טלגרף, טלפונים, מכוניות ועוד דברים אגדיים שכאלה, שאדם עוד לא ראה מימיו. אבל בשכלולים כאלה על הקרקע החדש, שהוא אדמתנו העתיקה, אין מתמצה הדבר, שהוא בשבילי הציונות. אין אני מאמין כי עַם התנ"ך, שהתמיד בקיומו מתוך סבל קשה כל כך, לא עשה זאת אלא בשביל להביא את אמצעי התחבורה החדישים לביתו. הכרח הוא, שיהיה טעם אחר ותכלית אחרת לייסוריו של העם, עשיר הניסיונות. כיסופים אל הצדק, אל התעלות אנושית - אלה בוודאי קיימים בנפשנו ואנו חייבים להביא אותם על סיפוקם. ... אולי נגלה בהזדמנות זו אפשרות של שיפורים חברתיים וגם נגשים אותם, שתצמח מהם תועלת גם לחלכאים ולקשי היום של אומות אחרות, ואז רק נהיה ישראליים במלוא מובן המלה.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'המטרה הקרובה- צ'ארטר בשביל ארץ ישראל', 26.6.1899; א' , 377)
 
ב'חברה החדשה' בארץ ישראל לאחר הגשמתו המלאה של הרעיון הציוני, המתוארת ברומן-העתיד 'אלטנוילנד'.
קטע ג
אנחנו רואים כאן צורה חדשה, מאושרת יותר, של חיים משותפים בין בני אדם.
( אלטנוילנד : רומן , 228)
 
הצביון הדתי - תרבותיהסברהצעות פעילות
איזו מן מדינה או ישות תרבותית-רוחנית תוקם בארץ ישראל? מה יהיה אופייה הדתי-תרבותי? כיצד יישמר הצביון היהודי שלה? האם היא תהיה מדינה חופשית מודרנית וחילונית, או שהיא תתנהל על-פי חוקי הדת וההלכה? מה תהיה מערכת היחסים בין דתיים לחילוניים במדינה זאת?
זהות יהודית - המימד האישי
הכוונה לבית הספר היסודי היהודי בו למד הרצל בפשט ב- 1866 - 1869.
קטע א
זיכרוני המוקדם ביותר מבית הספר הוא מעשה במורה, שהלקה אותי מפני שלא ידעתי את פרטי יציאת היהודים ממצרים. כיום יש מספר ניכר של מורים הרוצים להלקותני, מפני שאני זוכר יותר מדי את יציאת מצרים.
( בתקוע השופר : הרצל דמותו, פועלו ומבחר כתבים , אוטוביוגרפיה, 20.1.1898; הכט ראובן (עורך), כרך א' , 209)
 
בית הכנסת המרכזי בפריס.בית הכנסת הגדול ברח' הטבק (Dohany) בפשט, שהוקם ב- 1859. משפחת הרצל התגוררה בסמוך לו והרצל נהג להתלוות לבית הכנסת עם אביו.
קטע ב
הלכתי זו הפעם הראשונה לבית הכנסת של רִי דה לה ויקטואר ושוב הייתה בעיני התפילה חגיגית ומרגשת. הרבה דברים העלו בזכרוני את נעורַי, את בית הכנסת בטבקגסה בפֶּשְׁט. התבוננתי ביהודים כאן והבחנתי בדמיון המשפחה שבפניהם. חוטמים עזים ומלוחצים, עיניים חשדניות וערמומיות.
( עניין היהודים : ספרי יומן [1895-1904] , מהיומן, תחילת יוני 1895; א' , 61)
 
בראשית ג, 5.מושפע מברוך שפינוזה (1632 - 1677), פילוסוף רציונליסט יהודי הולנדי, שב- 1656 הוטל עליו חרם על ידי הקהילה היהודית המקומית בשל דעותיו החופשיות, שנתפשו ע"י רבני דורו כפרניות; דחה את רעיון האל הטרנסצנדנטי, הקיים מחוץ לעולם, והחזיק בגישה פנתיאיסטית, לפיה האל זהה לעולם או לטבע.תפישה בת המאה ה- 19 לפיה כל תופעות הטבע בחומר וברוח יש להן מקור יחיד, אחדותי (מוניסטי), שהוא אלוהים השוכן בטבע (ולא מחוצה לו). יש על כן קרבה בין תפיסת האלוהות של שפינוזה לזו של המוניזם.
קטע ג
אני מבין במושג אלוהים את הרצון לַטוב! הרצון הנוכח תדיר, האינסופי, הכל יכול והנצחי של הטוב, שידו לא תמיד על העליונה, אבל סופו לנצח. שלמענו גם הרע אינו אלא אמצעי. כיצד ומדוע מאפשר הרצון לַטוב התפשטות מגפות, למשל? משום שבאמצעות המגפות נחרבות הערים הישנות והמעופשות, ותחתיהן נבנות ערים חדשות מלאות אור, ואנשיהן נושמים אוויר צח לרווחה.
כך יש בה באנטישמיות מן הרצון האלוהי להיטיב. כשהיא דוחסת אותנו זה אל זה היא מלכדת אותנו, הלחץ שלה מאחד אותנו, והאחדות משחררת אותנו.
האופן שאני רואה את האלוהים הוא שפינוזיסטי, והוא גם דומה לפילוסופיה של הטבע של המוניסטים. ... אני יכול לדמות לעצמי רצון הנוכח תמיד, שהרי אני רואה שהוא פועל באי אלה תופעות. אני רואה אותו כפי שאני רואה את פעולת השריר.
העולם הוא הגוף ואלוהים הוא הפעולה. המטרה הסופית אינה ידועה לי ואינני צריך לדעת אותה; די לי בכך שהיא משהו נעלה יותר ממצבנו עכשיו. אני יכול לבטא זאת במלים עתיקות, ואני עושה זאת ברצון "והייתם כאלוהים יודעי טוב ורע".
( עניין היהודים : ספרי יומן [1895-1904] , מהיומן, 18.8.1895; א' , 225 - 226)
 
הכוונה לשאלת היהודים.הכוונה לכך שלמרות חזרתו לתודעה יהודית - לאומית פעילה הרצל אינו הופך לדתי.הרב מוריץ גידמן (1835 - 1918), הרב הראשי של וינה. הרצל ניסה לרותמו לעזרתו ביישום תוכניתו הציונית, וביוני 1895 הזמינו לקו (מקום נופש בשוויץ), כדי להציגה בפניו. בתשובתו הביע גידמן פליאתו על התעניינות הרצל בשאלת היהודים בכלל.
קטע ד
אתה נדהם שאני מגלה התעניינות חמה כל כך בעניין "שלנו". עדיין אין לך מושג עד כמה חמה ההתעניינות הזאת. נכון שבעבר היא לא הייתה מנת חלקי. היותי יהודי לא נחשבה בעיני. אבל נאמר: זה היה מונח מתחת לסף הכרתי. אלא שכשם שהאנטישמיות דוחפת את היהודים החלושים, מוגי הלב והשאפתנים אל עבר הנצרות, כך סחטה והעלתה מתוכי בדחף עצום את יהדותי. בין זה לבין התחסדות דתית אין ולא כלום. עם כל הכבוד שאני רוחש לאמונת אבותי, אינני מתחסד ולעולם לא אהיה כזה.
שאין בדעתי לפגוע במאומה בדת, אלא להיפך, מתברר שאני רוצה ללכת עם הרבנים, עם כל הרבנים.
( עניין היהודים : ספרי יומן [1895-1904] , מכתב לרב מוריץ גידמן, 16.6.1895; א' , 135)
 
הקונגרס הציוני הראשון בבאזל נפתח ביום א', 29.8.1897, אך הרצל כבר שהה בבאזל קודם, לשם ארגון ופיקוח על כל פרטי הכינוס.(? - 1916) – פעיל ציוני מאוסטריה, ציר בקונגרס הציוני הראשון.
קטע ה
מתוך כבוד לדת הלכתי בשבת שלפני הקונגרס אל בית הכנסת. ראש הקהילה קרא לי לעלות לתורה. ביקשתי ממר מרקוס ממֶראן... שישנן אתי את הברכה, וכשעליתי אל הבימה הייתי נרגש יותר מאשר בכל ימי הקונגרס. המלים המעטות של הברכה העברית חנקו את גרוני מהתרגשות יותר מאשר נאום הפתיחה ונאום הנעילה וכל ניהול הדיונים.
( עניין היהודים : ספרי יומן [1895-1904] , מהיומן, בסיום הקונגרס הציוני הראשון, 6.9.1897; א' , 487)
 
הכוונה לאנטישמיות המודרנית.הכוונה לחנוכה.סיפור שפירסם הרצל בשבועון הציוני 'די וֶלְט' (במקור בגרמנית Die Menorah, אלא שהכוונה כמובן לחנוכייה); שם תיאר בעצם את דרכו שלו אל הציונות.כינוייה של שושלת יהודית, שהרימה את נס המרד ביוונים - הסורים (הסלווקים) בארץ ישראל, ב- 167 לפני הספירה, הובילה לשחרור הארץ מהשלטון הזר ושלט בה כ- 130 שנה. בציונות נתפשה תקופתם כאחד המיתוסים המרכזיים שלה, תוך הדגשת הערכים המרכזיים שהיו כרוכים בזכרונה ההיסטורי בעם, בהם מאבק מתוך גבורה ומסירות נפש שהוביל לשחרור לאומי משלטון זר ולהקמת מדינה יהודית.
קטע ו
היה היה איש שהרגיש את המצוקה להיות יהודי בעומק נשמתו. ... במוצאו היהודי ובדת אבותיו חדל כבר מזמן להתעניין, והנה חזרה ונתגלתה השנאה הנושנה בלבוש של סיסמה חדישה... הוא החל לתת את דעתו למקורה... עד שעלתה ונתגבשה לרעיון צלול... שיש רק מוצא אחד ממצוקת היהודים, והוא - השיבה אל היהדות. ...
קודם לכן לא נתן דעתו על החג, שהקרין במשך דורות רבים כל כך על התופעה המופלאה של המכבים... ולא חגג אותו. אך עכשיו השתמש בהזדמנות זו, כדי להכין לילדיו מזכרת יפה לימים הבאים. כוונתו הייתה לנטוע בנפשות הצעירות האלה במוקדם את הזיקה לקנייני העם. מנורת חנוכה נרכשה, וכשהחזיק בידו לראשונה את המנורה בת תשעת הקנים, נתמלא רגש מופלא.
גם בבית אביו דלקו הנרות הללו בתקופת נעורים רחוקה. ... זה עבר כך מדור לדור, תמיד הודלק נר בנר...
נר בצד נר קמו ועמדו במנורה... בא הערב השמיני, שבו דולקת כל השורה, גם הנר התשיעי הנאמן, ה'שמש', שבדרך כלל אינו משמש אלא להדלקת הנרות האחרים. זוהר גדול שפע מן המנורה. עיניהם של הילדים הבהיקו.
אבל האיש הזה שלנו - נעשה לו כל זה משל להלהבתה של האומה. בתחילה נר אחד, עדיין אפלולית מסביב, והאור הבודד נראה עוד עצוב. אחר כך הוא מוצא לו רֵע, עוד אחד, עוד רבים. החשכה מוכרחה לסגת. אצל הצעירים העניים עולה האור לראשונה, אחר כך מצטרפים האחרים, האוהבים את הצדק, את האמת, את החופש, את הקִדמה, את האנושיות, את היופי. ושעה שכל הנרות דולקים, מוכרחים להשתאות ולשמוח על המעשה שנעשה. ושום תפקיד אינו נותן אושר יותר מתפקידו של שַמַש האור.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'המנורה', 31.12.1897; א' , 190)
 
בין יהדות לציונות
מהי דת?
דמיון, הזיה.הקטע לעיל לקוח ממכתב שכתב הרצל לברון מוריץ פון הירש (1831 - 1896), מגדולי הנדבנים היהודים דאז, לאחר שיחה כושלת שהתקיימה ביניהם ב- 2.6.1895. הרצל ניסה ללא הצלחה לרותמו להנהגת תכניתו הציונית. הירש האמין בנדבנות, ולעומתו, הרצל, הגה רעיון שהיה אנטי-נדבני מיסודו - יצירת מרכז לאומי מדיני.
קטע א
מדיניותו של עם שלם - בייחוד עם המפוזר בכל העולם - אפשר לעשותה רק באמצעים שאין להם שיעור, המרחפים גבוה בחלל...
האינך מבין מה הם דברים שאין להם שיעור? ומהי הדת? צא וחשוב באילו ייסורים נושאים היהודים זה אלפיים שנה בשל הפנטזיה הזאת? אכן, רק הפנטסטי מפעים את בני האדם. ומי שאינו יודע לרתום את הפנטזיה לצרכיו, אפשר שיהיה אדם הגון ביותר ומיושב בדעתו, ואף בעל צדקה ביד רחבה - את בני האדם הוא לא ינהיג, ולא יוותר לו זכר.
( עניין היהודים : ספרי יומן [1895-1904] , מכתב לברון מוריץ הירש, 3.6.1895; א' , 72 - 73)
 
מהי יהדות?
הכוונה להתלהבות, שבה נתקבלה בחוגים רחבים באירופה מלחמת השתחררותה של יוון מטורקיה ב- 1821 - 1832.משהו, שמץ.אנוסים - יהודים שנאלצו להמיר דתם, אך נשארו נאמנים בלבם לדת היהודית והשתדלו לקיים את מצוותיה בסתר.
קטע א
כשם שבזמן היוונים מצאה תקומתה של יוון חן בעיניה של האנושות, כן תעבור קריאת התפעלות על פני העולם בזמן שהיהודים הנדרסים יגביהו קומתם מתחת למטר הגידופים. ומשום כך אני מאמין כי בתקופה כזאת, אף אם מפרידה בינינו השקפה בודדת כלשהי, אף אם האחד מרחיק את האידיאל שלו קדימה יותר ואחר קדמה יותר מחברו - מאמין אני שאנו צריכים להתקרב זה לזה ולהתלכד ביחד, כי גם בנו נלחמים כנגד כולנו ביחד.
אין אני יודע, אם נזכה ונגיע לראות עוד בדור הזה את השחרור מן החרפה והצרה. הדבר הוא בגדר אפשרות, בתנאי שנהיה חכמים ונכוני החלטה. אבל זאת אני יודע, שכבר הליכתנו בלבד בדרך זו תעשה אותנו בני אדם אחרים. אנו רוכשים לנו מחדש את אחדותנו הפנימית שאבדה לנו, וביחד עמה קורטוב של אופי, כלומר, האופי העצמי שלנו. לא אופי אנוסי, שאול, מזויף, אלא אופי עצמי שלנו. ורק אז נהיה מתחרים עם בני אדם ישרים אחרים במידת יושר, באהבת הזולת וברוח החופש הנאצל. נשתתף בכל שטחי הכבוד, נחתור להתקדמות באמנות ובמדע, למען יאצל מזיוון של פעולותינו על העניים ביותר של בני עמנו. כך אני מבין את היהדות.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'יהדות', 7.11.1896; א' , 38 - 39)
 
הציונות היא שיבה אל היהדות
קטע א
הציונות היא שיבה אל היהדות עוד לפני השיבה אל ארץ היהודים.
אנו הבנים השבים... כבר הצליחה הציונות להגשים דבר מופלא, שנחשב לפני כן כבלתי אפשרי: הקשר ההדוק בין היסודות המודרניים ביותר של היהדות עם השמרניים ביותר. הואיל והדבר הזה אירע, בלא שיצטרך אחד משני הצדדים לעשות ויתורים שלא לכבודו ולהקריב קורבנות נפשיים, הרי זו ראיה נוספת לכך, אם הייתה דרושה עוד ראייה לעובדה, שהיהודים הם עם. ליכוד כזה לא ייתכן אלא על הרקע של אומה.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , נאום הפתיחה בקונגרס הציוני הראשון, 29.8.1897; א' , 113)
 
הציונות לא תפגע ביהדות
קטע א
גלוי וידוע, שאין אנו הוגים מחשבה מחוצפת, לקעקע יסודות מקודשים.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , נאום הפתיחה בקונגרס הציוני הראשון, 29.8.1897; א' , 113)
 
קטע ב
יכול אני להבטיחכם, שהציונות אינה מתכוונת לשום דבר שיש בו כדי לפגוע באמונתו הדתית של כל כיוון שהוא בתוך היהדות.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'מדברי הרצל בקונגרס הראשון', 31.8.1897, א' , 130)
 
הציונות כמחדשת היהדות, כיורשתה ומייצגתה הבלעדית
ענפים דקים.
קטע א
הציונות עוברת כמו סופה מטאטאה על פני כל היהדות. הענפים היבשים יפלו, בצמרות יש לפנות מקום בשביל הזלזלים הצעירים תמיד, הרוצים לפרוץ למעלה, אל זיו השמש.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'דעותיו של קלוד מונטיפיורי', 6.5.1898; א' , 217)
 
קטע ב
אנו קיבלנו באמת את היהדות לידינו. אנו הננו נציגיה של היהדות. התקוממו נא נגד עובדה זו כמה שתרצו. כל מה שיש ביהדות מן הנמרץ, הצעיר והחזק, מצטרף אלינו, ורק מה שהוא רפה ידיים, בלתי מסוגל להצטרף לרעיונות חדשים, או אפילו לשמור על הישנים כראוי, רק אלה הם נגדנו.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'הציונים - נציגיה של היהדות', 14.4.1899; א' , 357)
 
מקומה של הדת במדינת היהודים העתידית
נגד תאוקרטיה, שלטון הדת והתערבות אנשי הדת בשלטון
שלטון דת; חברה ששלטונה או חוקיה מתנהלים לפי אנשי דת או חוקי דת.
קטע א
האם תהיה לנו לבסוף תאוקרטיה? לא! האמונה אכן מלכדת אותנו, ואילו המדע עושה אותנו חופשיים. על כן, לא ניתן כלל למגמות התאוקרטיות של אנשי הדת שלנו להרים ראש. אנו נדע להחזיקם בבתי הכנסת שלהם, כשם שנחזיק את צבא הקבע שלנו במחנות צבאיים. הצבא והכהונה יכובדו מאד, כדרוש וכראוי לתפקידיהם הנכבדים. אבל אל להם להתערב בענייני המדינה - עם כל הערכתה כלפיהם - פן יביאו עליה קשיים מבית ומבחוץ. כל אדם הוא חופשי ובלתי מוגבל באמונתו או בכפירתו, כמו בלאומיותו.
( מדינת היהודים : ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים , 'תאוקרטיה' , 77)
 
הכוונה לרבנים.
קטע ב
הרועים הרוחניים שלנו, שאליהם בראש וראשונה מופנית קריאתנו, יעמידו עצמם בכל כוחם לשרותו של רעיוננו. עם זה יוסבר להם מלכתחילה, שאין אנו מייסדים תאוקרטיה, אלא מדינה אזרחית מודרנית וסובלנית. אך אנו נשוב ונבנה את בית המקדש, כמזכרת מאירה לאמונת אבותינו.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'פתרונה של שאלת היהודים', 17.1.1896; א' , 6 - 7)
 
בעד חופש דת, נגד כפייה דתית
קטע א
כל אחד חופשי לחיות באמונתו או בכפירתו, כשם שהוא חופשי לחיות בלאומיותו.
( עניין היהודים : ספרי יומן [1895-1904] , מהיומן, 15.6.1895; א' , 180)
 
קטע ב
הציונות אינה מתכוונת לשום דבר שיש בו כדי לפגוע באמונתו הדתית של כל כיוון שהוא בתוך היהדות.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'מדברים בקונגרס הציוני הראשון', 31.8.1897; א' , 130)
 
קטע ג
את היסוד הדתי השארנו על ידי אחת מהכרזות היסוד של תנועתנו לכל אחד ואחד, ואני סבור, כי זהו עקרון שכיום הוא בעל תוקף כללי. אל ינסה שום אדם להפעיל לחץ על מצפונו של אדם אחר.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'מדברים בקונגרס הציוני החמישי', 26 - 30 בדצמבר 1901; א' , 154)
 
במדינת היהודים.
קטע ד
אנו רוצים להניח לכל אדם למצוא 'שם', את אושרו על פי דרכו. ובראש ובראשונה גם לחופשיים-בדעותיהם היקרים שלנו. זהו צבא האלמוות שלנו, המוסיף ללא הרף לכבוש לאנושות שטחים חדשים.
על שום אדם לא תיכפה מרות, זולת זו ההכרחית לקיום המדינה ולשמירת הסדר.
( מדינת היהודים : ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים , 'הפנומן של ההמון' , 63)
 
מקום בית הכנסת בחיי הציבור
קטע א
אמנם גם לבתי הפועלים שלנו יהיה מראה אחיד בהכרח... אולם רצוי שהבתים הפרטיים האלה על גינותיהם, יאוחדו בכל מקום לשכונות נאות. ... בית הכנסת יבלוט בה למרחוק, שכן רק האמונה העתיקה היא שליכדה אותנו.
( מדינת היהודים : ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים , 'מגורי הפועלים' , 36)
 
הקהילייה היהודית לא תהיה קטנה, אורתודוכסית ולא נאורה
נתנאל מאיר רוטשילד (1840 - 1915), בנקאי, ראש הענף הלונדוני של המשפחה, מהדמויות הבולטות בעולם הכספים באנגליה ומראשי יהדותה. מ- 1885 חבר בית הלורדים, היהודי הראשון שמונה למוסד זה. ב- 1902 הביע את נכונותו לעזור להרצל בגיוס כספים לתוכנית ההתיישבות בסיני אך לא לתכנית הציונית להקמת ישות יהודית בארץ ישראל.במכתבו מ- 18.8.1902 הביע רוטשילד חששו מהתוכנית לייסד "מושבה יהודית", שתהיה לדעתו "גטו אורתודוקסי". מטרתו היא שהיהודים יוכלו לחיות כאזרחים משגשגים וטובים בכל מקום. לשם כך, הוא סבור, צריך לעודד הגירה, ולא לכונן כמה יישובים אורתודוקסיים מפוזרים ברחבי תבל.רומן-העתיד של הרצל 'אלטנוילנד' (ארץ עתיקה-חדשה) שנתפרסם ב- 1902, ותיאר את מדינת היהודים בארץ ישראל כפי שתיראה תוך עשרים שנה לאחר הגשמתו המלאה של המפעל הציוני. ברומן מתאר הרצל את תפיסתו החברתית ומציג 'חברה חדשה', דמוקרטית, פלורליסטית, סובלנית, הדוגלת בליברליזם סוציאלי מתקדם.
קטע א
לורד רוטשילד היקר,
אני מאשר בתודה את קבלת מכתבך, מכתב ידידותי של יריב. שהקהילייה היהודית שאני מבקש לייסד תהיה בהכרח קטנה, אורתודוקסית ולא נאורה - לכך לא אוכל להסכים. שלוש שנים עבדתי על תשובה מקיפה שתיתן מענה לחששות כאלה ודומים להם. היא הייתה לספר ושמו 'אלטנוילנד', שיֵצא לאור בעוד כמה שבועות.
( עניין היהודים : ספרי יומן [1895-1904] , מכתב ללורד נתנאל רוטשילד, 22.8.1902; ג' , 68)
 
מקום הדת והיהדות ב'אלטנוילנד'
היהודים חדלו להתבייש ביהדותם
הזדהות.עורך הדין פרידריך לוונברג, מגיבורי 'אלטנוילנד', במידה רבה בן דמותו של הרצל עצמו, המואס בחייו בעקבות אהבה נכזבת ופורש לאי בודד בחברת אציל גרמני. בדרכם לאי הם מבקרים בארץ ישראל של 1898. עשרים שנה לאחר מכן הם מגיעים שוב לארץ ומגלים את השינויים האדירים שחלו בה בעקבות התגשמות הרעיון הציוני. פרידריך מתחרט על שביזבז עשרים שנה ללא מטרה ותועלת, ולבסוף נשאר בארץ.
קטע א
פרידריך הירהר בעידן השפל שבו התביישו היהודים בכל מה שקשר אותם ליהדותם. הם חשבו שייראו מכובדים יותר, אם לא יזוהו כיהודים. אבל דווקא כך חשפו את נשמתם האמיתית, נשמה של משרתים או עבדים משוחררים. מה הפלא שזכו ביחס מזלזל, אם הם בעצמם לא הפגינו כל הערכה עצמית? הם הזדנבו אחרי האחרים וקיבלו את העונש המגיע להם - הדחייה...
כיום נראית היהדות באור אחר, רק משום שהיהודים הפסיקו להתבייש בה. לא רק הקבצנים, מבקשי העזרה והכושלים הכירו בה מתוך רגש של סולידריות חד צדדית וחשודה במקצת, אלא גם החזקים, החופשיים והמצליחים. גם הם שבו הביתה, אל היהדות, וקיבלו ממנה יותר משנתנו לה.
( אלטנוילנד : רומן , 195)
 
הדת כעניין שבתחום הפרט
קטע א
עניינים שבאמונה הוצאו אחת ולתמיד מתחום העיסוק הציבורי. אין זה מעניינה של החברה לבדוק כיצד אדם מחפש את ההתעלות הרוחנית שתחבר אותו אל האלוהות הנצחית: בבית המקדש, בכנסייה, במסגד, במוזיאון לאמנות או בקונצרט של הפילהרמונית. כל אדם זכאי לבחור את דרכו כאוות נפשו.
( אלטנוילנד : רומן , 200)
 
דמות הרב
דמות הרב ב'אלטנוילנד', בן דמותו של הרב שמואל מוהילבר (1824 - 1898) 1898-1824), רב , מראשוני 'חיבת ציון' ומראשיה, ממייסדי הציונות הדתית ברוסיה. הצטרף לתנועה הציונית מיד עם היווסדה בידי הרצל, ונאומו שהוקרא בקונגרס הציוני הראשון בבאזל (1897) תרם לגיבוש המחנה הציוני-דתי בתנועה הציונית.מושבה חקלאית בעמק יזרעאל ב'אלטנוילנד', שבאמצעותה ביקש הרצל להדגים את דמותו של המשק החקלאי בארץ ישראל העתידית, המתקיימת לאור עקרונות הדמוקרטיה, ההדדיות והסובלנות.
קטע א
רבי שמואל היה המורה הרוחני של אנשי כפר חדש, אשר רובם עלו ארצה מרוסיה והחלו להיאבק באדמה הזקנה, ליישב ולעבד אותה. הוא היה ונשאר רב כפרי צנוע ונאמן לקהילה... הוא נודע בחוכמתו וביראת השם שלו, וזכה בכבוד רב בזכותן ובזכות צניעותו. ... בחגים, כאשר נשא הרב דרשה בבית הכנסת של כפר חדש, באו מאמינים ממרחק רב להאזין לדבריו.
( אלטנוילנד : רומן , 107)
 
החגים - פסח
הכוונה כמובן לחג הפסח; סיפור יציאת מצרים היווה דגם התייחסות לתכניתו הציונית של הרצל.הכוונה לעורך הדין פרידריך לוונברג, מגיבורי 'אלטנוילנד', במידה רבה בן דמותו של הרצל.אציל גרמני, שותפו של פרידריך לוונברג למסעות בארץ ישראל.מארמית: מה שלמד האדם בילדותו.
קטע א
הסדר עורר את רגשותיו העזים ביותר של כל מי שמסוגל לחוש יראת כבוד כלפי הנשגב. החג הזה, היהודי ביותר מכל החגים, נגע בעברה של האנושות יותר מכל טקס שנשתמר בעולם התרבות. הוא נחגג לפני מאות שנים בדיוק כמו בימינו. ... העם הזה נותר כפי שהיה, דבק במנהגיו, נאמן לעצמו, נוצר את זכר סבלותיהם של אבותיו, הוא ממשיך להתפלל לאלוהיו, אלוהי הנצח, במלים בנות אלפי שנים. זה עַם העבדות והחרות - ישראל. אחד המסובים קרא את ההגדה העברית בלהט של חוזר בתשובה. הוא הרגיש כאילו מצא את עצמו מחדש ונחנק מרוב התרגשות. במאמצים גדולים עצר את עצמו מלפרוץ בבכי קולני. כמעט שלושים שנה עברו מאז שהוא עצמו, כילד, שאל את ה'מה נשתנה'. מאוחר יותר, כשהתבגר, חווה את ההשכלה, את ההתנערות מכל סממן יהודי, ולבסוף, באופן הגיוני את הקפיצה אל הריק, כיוון שכבר לא הייתה לו שום אחיזה בחיים. בליל הסדר הזה הרגיש כמו הבן האובד. לאחר שהסתיים חלקו הראשון של הטקס, ובשעה שמנות האוכל הובאו אל השולחן, קרא אליו קינגסקורט מעברו השני של השולחן:
"פריץ, בכלל לא ידעתי שאתה כזה עברי מושלם."
"האמת היא שגם אני לא ידעתי", ענה לו פרידריך, "אבל נדמה לי שגירסא דינקותא לא שוכחים".
( אלטנוילנד : רומן , 146 - 147)
 
השבת
דוד ליטבק – מגיבורי 'אלטנוילנד'. נער וינאי עני שפרידריך לבנברג הציל אותו ואת משפחתו ממצוקתו לפני פרישתו לאי הבודד; דוד, כנראה בן דמותו של דוד וולפסון, היה מראשוני העולים ארצה, הפך לבעל אוניות בחיפה, איש אמיד, מכובד ואהוב; בהדרכתו מסיירים גיבורי הרומן פרידריך וקינגסקורט ברחבי הארץ.
קטע א
כאשר ביטא דוד את המלים: "זהו בית המקדש", תקפה את פרידריך התרגשות גדולה. פרידריך לבנברג נכנס בפעם הראשונה לבית המקדש בירושלים בליל שבת. ... בצהרים עוד המו הסמטאות אדם, ועכשיו, באורח פלא, ההמולה נדמה. כמות המכוניות שנסעו ברחובות קטנה במידה ניכרת והחנויות נסגרו זו אחר זו. השבת ירדה בחגיגיות על העיר הרוחשת חיים. שומרי המסורת החלו נוהרים לבתי כנסת. מלבד בית המקדש, היו בעיר העתיקה ובעיר החדשה בתי כנסת נוספים - לכבודו של האל הבלתי נראה, ששכינתו שורה על עם ישראל הגולה זה אלפי שנים.
תחושה מוקדמת של התעלות פקדה את המוני ההולכים בדרך, שהושפעו מאווירתה השלווה של עיר הקודש.
( אלטנוילנד : רומן , 192)
 
ירושלים והמקומות הקדושים
מעמדם של המקומות הקדושים
הכוונה להסדר הקובע, שאין למדינה מסויימת שליטה על בני אדם, נכסים, או על מקומות מסוימים שנמצאים בתחומיה הטריטוריאליים.
קטע א
המקומות הקדושים לנצרות יקבלו מעמד אקסטריטוריאלי על פי המשפט הבינלאומי. אנו נהווה את משמר הכבוד של המקומות הקדושים. ובעצם קיומנו נערוב בעד מילויה של חובה זו. משמר הכבוד הזה יסמל במובהק את פתרון שאלת היהודים לאחר אלף ושמונה מאות שנות ייסורינו.
( מדינת היהודים : ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים , 'פלשתינה או ארגנטינה' , 27 - 28)
 
לטינית - נכס שאין לו בעלים, שאינו שייך לאף אחד.
קטע ב
לפי תפיסתנו שלנו המקומות הקדושים הם במובן נעלה מאד של המלהres nullius , ומן הדין שכך יישארו לצמיתות. המקומות הקדושים אינם יכולים להיות שייכים לשום צד, כי הם שייכים לעולם התרבות כולו.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'שאלות ותשובות ציוניות: על מעמדם של המקומות הקדושים', 18.6.1897; א' , 74)
 
ביטוי בלטינית, המתייחס במשפט הרומי לכבישים, דרכי מים וכו', הנמצאים מחוץ לבעלות פרטית, ואין להכלילם בעיסקות מסחר. כאן הכוונה: מחוץ לבעלות חילונית, מקומות מקודשים.
קטע ג
כשמדובר במקומות קדושים, לבעלות הפיסית אין חשיבות, והרגש הדתי יבוא על סיפוקו בצורה טובה יותר דווקא אם מקומות הפולחן לא יהיו בבעלותה הבלעדית של מדינה כלשהי. לפי מונח משפטי מן החוק הרומי, המקומות הקדושים נחשבים ל- res sacrae extra commercium, מקומות קדושים שאין לסחור בהם. זה היה האמצעי המוצלח היחיד להבטיח שהם יישארו לנצח קניינם המשותף של כל המאמינים הדתיים.
( אלטנוילנד : רומן , 105)
 
דברים שהושמו בפי רשיד ביי, ערבי משכיל ומצליח, המשתייך ברצון ובהתלהבות ל'חברה החדשה', בה שוררים דו קיום וסובלנות מלאה בין היהודים לערבים.
קטע ד
בתי התפילה שלנו עומדים זה ליד זה, ואני מאמין באמונה שלמה שתפילותינו מתאחדות אי שם במרומים וממשיכות דרכן יחד, עד שהן מגיעות לאבינו שבשמים.
( אלטנוילנד : רומן , 199)
 
מעמד ירושלים והמקומות הקדושים
שווקים.דברים שרשם הרצל במהלך ביקורו בירושלים בראש משלחת ציונית (28.10.1898 - 4.11.1898), לשם פגישה עם הקיסר הגרמני, וילהלם השני, שביקר אז בארץ. מטרת המשלחת הייתה להשיג את תמיכת הקיסר בהקמת חברת התיישבות יהודית בארץ ישראל בחסות גרמנית, אך ללא הצלחה.
קטע א
אם אזכרך בעתיד, ירושלים, לא בהנאה אזכרך.
המשקעים המעופשים של אלפיים שנות אכזריות, חוסר סובלנות וזוהמה רובצים ברחובות המצחינים. ...
אם נקבל אי פעם את ירושלים, ואם עוד יהיה בידי לחולל דבר מה, אנקה אותה תחילה.
כל מה שאינו קדוש אֲפנה, אקים שיכוני עובדים מחוץ לעיר, ארוקן את קִני הזוהמה, אהרוס אותם, אשרוף את החורבות שאינן קדושות, ואת הבזרים אעביר למקום אחר. ומתוך שמירה ככל האפשר על סגנון הבנייה הישן, אקים מסביב למקומות הקדושים עיר חדשה נוחה, מאוּוררת, מתועלת.
( עניין היהודים : ספרי יומן [1895-1904] , מהיומן, 31.10.1898; ב' , 53)
 
קטע ב
אדיר היה הרושם בירושלים, גם בעזובה של היום רואים את עקבות יופייה הקדום, ועיר זו של גבעות רבות, המזכירה בכמה דברים את רומא, יכולה להיות שוב עיר עולם נהדרת. רואים היטב את דמותה של העיר בעתיד, שעה שמשקיפים מהר הזיתים למטה. את כל העיר העתיקה, המקודשת, צריך לטהר מעסקי חולין היומיים. את כל אותם הרוכלים המלוכלכים והרועשים צריך יהיה להוציא מחוץ לחומות הללו המכובדות על כל הדתות. מעונות פועלים, בתים זולים, צריך יהיה להקים בסביבתה של העיר. את השווקים יהיה צורך להוציא מן העיר עתיקה ולהעבירם למקומות מתאימים. העיר העתיקה המטוהרת בדרך זו תהיה מופרשת למוסדות צדקה ויראת שמים של כל הדתות, שתוכלנה לבצע את חלוקת השטח הזה ביניהן בדרך שלום. את כל העיר העתיקה אפשר יהיה לשפץ לאט, לאט, בסגנונה הקדום, אבל בתנאי בריאות מודרניים, והיא תהיה כאבן יקרה מיוחדת במיטבה, שתשתבץ בתוך העושר של כרך מודרני .
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'המשלחת הציונית בא"י', 18.11.1898; א' , 279)
 
קטע ג
את העיר העתיקה על שרידיה הקדושים הייתי אוצר כבתוך כמוסה. הייתי מוציא מתוכה את כל הסחר ומכר של חולין, ורק בתי תפילה ומוסדות של חסד וצדקה יוותרו בין החומות העתיקות פנימה. ועל מורדות הגבעות סביב-סביב, שיוריקו בעקבות עמלנו, תשכון לה ירושלים חדשה מפוארת. בדרך אל הר הזיתים יטיילו נוסעים הדורים מכל קצות תבל. על ידי עבודת טיפוח אפשר להפוך את ירושלים לאבן חן. כל הקדוש יישמר בין החומות, כל החדש ייפרס סביב-סביב.
( עניין היהודים : ספרי יומן [1895-1904] , מהיומן, 2.11.1898; ב' , 58)
 
קווי המתאר.גבעה על גדתו הימנית של נהר הטיבר, שנשקף ממנה מראה מרהיב על רומא.
קטע ד
היו עוד רגעים אחרים מרגשים ונוגעים עד הלב, כמו למשל הכניסה בליל ירח אל עיר הקודש ירושלים. הקונטורות של החומה העתיקה, עטופות ערפל, התנשאו אל הרקיע, ובבת אחת נעשה לנו מובן, כי מלבד הכיסופים המסתוריים ריטטה בוודאי בתפילותיהם העתיקות של היהודים גם תשוקה ארצית לשיבה לירושלים... זו הייתה עיר נהדרת, היושבת נישאה וגאה בין ההרים, וכשעמדנו לאחר ימים אחדים על הר הזיתים וראינו משם את מראה העיר כולה מתחתינו, כמו שמשקיפים מעל הג'ניקולו על פני רומא, אמרנו לעצמנו בנפשנו, כי גם ירושלים יכולה עוד לשוב ולפרוח ולהיות עיר רבת תפארת בתקופה שאותה אנו מכירים.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , ציונות, 1899; ב' , 50)
 
ב- 1899 פנה אלחלדי, ראש עיריית ירושלים לשעבר ובהווה ציר ירושלים בפרלמנט הטורקי, במכתב לרב הראשי של צרפת, הרב צדוק כהן, בו כתב כי גם אם מטרות הציונות טהורות ומבוססות, אין לשער שתוכלנה להתגשם בארץ ישראל, מפני התנגדות טורקיה והאוכלוסייה המקומית ומפני בעיית המקומות הקדושים. הרב כהן שלח את המכתב אל הרצל והקטע המובא הוא חלק מתשובת הרצל.
קטע ה
שאלת המקומות הקדושים?
אבל אין איש מתכוון לפגוע בהם לעולם. כפי שאמרתי וכתבתי פעמים הרבה: מקומות אלו איבדו מכבר את סגולת שייכותם שייכות בלעדית לדת אחת, לגזע אחד או לעם אחד. המקומות הקדושים הם, ויישארו קדושים לעולם כולו, למוסלמים ולנוצרים וליהודים. השלום העולמי, שכל האנשים הטובים נכספים לו בלהט, סמלו יהיה בהסכמת אחים על המקומות הקדושים.
( איגרות הרצל, כרך שלישי: מן הקונגרס הראשון עד הקונגרס השלישי (ספטמבר 1897 - אבגוסט 1899) , מכתב ליוסוף זיאה אלחלדי, 19.3.1899 , 309 - 310)
 
ירושלים החזונית ב'אלטנוילנד' - העיר העתיקה כמרכז בינלאומי לענייני דת, חברה ורווחה
קטע א
כל המבנים שימשו למטרות צדקה או דת. היו שם אכסניות לעולי רגל, מוסדות קהילתיים, בתי חולים ומוסדות לחולים חשוכי מרפא. כל אלה שירתו את הנוצרים, את המוסלמים או את היהודים ועמדו זה לצד זה בשורה. על חלקת אדמה גדולה ומרובעת עמד ארמון שלום רב הרושם, שאירח כנסים בינלאומיים של אוהבי שלום ושל אנשי מדע מכל התחומים. העיר העתיקה הייתה אתר בינלאומי ושימשה מולדת לעמים רבים; היא הייתה ביתו של האנושי מכל: הסבל.
אבל, כאן גם התקבצו כל צורות הסעד שהאנושות פיתחה במשך ההיסטוריה כדי להיאבק בסבל: האמונה, האהבה והידע.
כל מי שהתהלך בסמטאות האלה, דבק בו בהכרח הלך רוח דתי, תהיה עמדתו כלפי הדת אשר תהיה. האנשים שנפגשו כאן במקרה או במתכוון בירכו זה את זה בשתיקה לבבית. השבת שכנה בלבבות.
( אלטנוילנד : רומן , 192)
 
ירושלים החזונית ב'אלטנוילנד' - בית המקדש
(1797 - 1856) - משורר, סופר ומסאי גרמני, מגדולי היוצרים של המאה ה- 19, בעל השפעה עצומה על ספרות המערב, הגותו ותרבותו; יהודי שהתנצר כדי לזכות בתואר דוקטור למשפטים ובכרטיס כניסה לחברה האירופאית, אך שאיפות אלה לא התגשמו; נשאר קשור ליהדות וליהודים ויצירות על נושאים יהודיים, במרכזן קובץ שיריו 'מנגינות יהודית', הן עדות לכך.(1505 – 1584) – מקובל, פייטן ופרשן, נולד כנראה בסלוניקי. לאחר כמה שנים באדריאנופול שבתורכיה התיישב בצפת. כנראה שהיה תלמיד ר' יוסף קארו; ממתקני 'תיקון ליל שבועות', פרשן קבלי לכמה מספרי התנ"ך ולהגדה, נודע בעיקר בזכות הפיוט 'לכה דודי' לקבלת שבת.אבנים מסותתות.החלק הקדוש ביותר בבית המקדש, בו היה 'ארון הברית', או 'ארון העדות', ובו לוחות הברית.בעקבות העמודים שהקים שלמה בבית המקדש (מלכים א' ז' כ"א).
קטע א
בית המקדש הוקם מחדש כי הגיע הזמן לכך. הוא נבנה כבימים עברו, מאבני גזית שנחצבו במחצבות המקומיות והתקשו באוויר הצח. שוב עמדו העמודים, היצוקים נחושת, לפני קודש הקודשים של ישראל. העמוד השמאלי נקרא בועז, והימני - יכין. בחצר הקדמית עמדו מזבח אדיר עשוי נחושת וכיור המים הרחב המכונה 'ים הנחושת'. כמו בימים הרחוקים ההם, כששלמה המלך משל בארץ...
בהיכל הנהדר נשמעו קולות זמרה ונגינת כלי מיתר. הצלילים נגעו בנימי נפשו של פרידריך. זה היה מוזר; הם החזירו אותו לעבר הפרטי שלו ולימים רחוקים בהיסטוריה של עם ישראל. המתפללים סביבו נעו ומלמלו את מילות התפילה, אבל במוחו עלו חרוזים יפים מתוך השירה הגרמנית: 'מנגינות עבריות' מאת היינריך היינה. הנה שוב ירדה שבת המלכה שקוראים לה 'הנסיכה השוקטת'. חזן המקדש פתח בשירת המזמור הנושן, שבמשך מאות שנים הפיח בנפשו של העם היושב בגולה געגועים לציון. זה היה המזמור של המשורר האציל שלמה בן הלוי (המקובל שלמה אלקבץ), שהושר בבתי כנסת רבים מספור בכל קצות תבל: 'לכה דודי לקראת כלה'.
( אלטנוילנד : רומן , 194)
 
רובע מגורים עירוני נבדל, שנכפה על היהודים בשלהי ימי הביניים להתגורר בו. מקור המונח ברובע מגורים בעיר וונציה שבאיטליה, שהיה סמוך לבית יציקה (באיטלקית Getto), שב- 1516 הוקף בחומה והוכר כרובע יחידי בעיר שבו מותר ליהודים להתגורר. מאז הפך לכינוי רווח לכל רובעי היהודים הצפופים בערי אירופה הנוצרית עד למאה ה-19.הכוונה לאמנציפציה. בהקשר היהודי הכוונה לביטול החקיקה שהפלתה לרעה את היהודים והכרה בהם כאזרחים שווי זכויות בארצות מושבם; לראשונה זכו הם באמנסיפציה בסוף המאה ה- 18, בארה"ב ובצרפת, במאה ה- 19 השיגוה במערב אירופה ומרכזה, ורק עם קץ מלחמת העולם הראשונה במזרח אירופה.אחד משמותיו של הר הבית בירושלים, עליו בנה שלמה המלך את בית המקדש ועליו נבנה גם בית המקדש השני..
קטע ב
המחשבות הללו, שהיו רוויות בצלילי המנגינות העבריות, הבהירו לפתע לפרידריך את המשמעות של בית המקדש. בימי קדם, בתקופת מלכות שלמה, בית המקדש המעוטר בזהב ובאבנים יקרות היה סמל לעוצמה ולגאווה של עם ישראל. ... אבל לא על מבנה נראה לעין ונתפש בחושים, מפואר ככל שיהיה, שפכו היהודים דמעות במשך אלף ושמונה מאות שנים. לא על חורבות המבנה ההרוס בכו. בכי כזה לא היה אלא שטות. לא ולא; הם נאנחו על מה שהיה נסתר מן העין, אבל בא לידי ביטוי באבני בית המקדש. את הדבר הנסתר הזה פרידריך חש בבית המקדש שנבנה מחדש בירושלים. לבו התרחב והתמלא יראה. במקום הזה עומדים בני עמו העתיק של אלוהים ששבו לארצם, ונושאים את עיניהם אל הנסתר. הם עומדים כאן כפי שעמדו אבותיהם בימים עברו על הר המוריה.
היהודים התפללו בדבקות... בכל קצוות תבל... אלוהים הבלתי נראה, שכבודו מלא עולם, היה קרוב אליהם או רחוק מהם באותה מידה בכל אתר ואתר - ולמרות זאת קם המקדש במקום הזה. מדוע?
משום שרק פה עם ישראל היה עם חופשי. רק פה היה מסוגל לפעול למען המטרות האנושיות הנעלות ביותר. בעבר, נבעה תחושת האחדות של בני העם הזה מרדיפות, מדיכוי ומחיים בגיטו. מאוחר יותר, כאשר עמי התרבות העניקו להם שוויון זכויות, הם ידעו חופש. בגטו, היו היהודים חסרי כבוד, חסרי זכויות וחסרי מגן; כשעזבו אותו, הפסיקו להיות יהודים. שני הדברים היו חייבים להתקיים יחד: החופש ותחושת האחדות. רק כאשר זה קרה, ניתנה להם הזכות להקים את בית האלוהים הבלתי נראה, הכל יכול. הילדים מדמים לעצמם את האלוהים אחרת מן החכמים, אבל הוא קיים בכל מקום ביקום כהתגלמות השאיפה אל הטוב.
( אלטנוילנד : רומן , 196)
 
הרצל ראה בדמיונו לא אחת את האפשרות להפוך את ירושלים למין רומא על השילוב בין העיר העתיקה לחדשה, בין הקודש לחול.
קטע ג
בדרך ברומא הישנה-החדשה, עלתה בי המחשבה לבנות בירושלים רחוב שייקרא רחוב התפוצות, ושיהיו בו סגנונות הבנייה של כל הזמנים ושל כל העמים שעברנו דרכם.
( עניין היהודים : ספרי יומן [1895-1904] , מהיומן, 23.1.1904; ג' , 253)
 
חינוך ותרבות
חינוך חינם
קטע א
בני החברים שלנו זכאים ללימודים חינם בכל שלב במסלול ההשכלה, כולל האוניברסיטה.
( אלטנוילנד : רומן , 66)
 
בתי הספר
משני הגופים שהרצל הציע להקים בחיבורו 'מדינת היהודים'; נועדה לשמש כבאת כוח משפטית-מוסרית' - הנהגתו המאוחדת של העם, שתנהיגו למדינתו הריבונית לאחר תהליך של הכנה ובדיקה קפדנית ביותר של התנאים להקמת המדינה, המקום והאמצעים, תנהל ותנהיג את המהלכים הדיפלומטיים והארגוניים.
קטע א
בתי הספר יהיו מבנים ידידותיים, בהירים, טובים לבריאות, מצויידים בכל אמצעי ההוראה החדישים. בנוסף לכך, בתי הספר להשתלמות מקצועית יכשירו את בעל המלאכה הפשוט, ויקנו לו ידע טכנולוגי והיכרות קרובה עם מקצוע המכונאות, מתוך שאיפה להביאו לרמה גבוהה יותר. כמו כן יוקמו מוסדות בידור לעמם, ש'אגודת היהודים' תנהל אותם מגבוה, כדי לפקח על המוסריות.
( מדינת היהודים : ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים , 'מגורי הפועלים' , 36)
 
חינוך באמצעות מסעות לימודיים לארצות זרות
קטע א
נהגו... לשגר משלחות תלמידים לארצות זרות, בהשגחת מוריהם, והצעירים למדו שם את שפת המקום ואת מנהגיו. שנות הלימוד אוחדו בצורה מתוכננת עם שנות הנדודים. הצעירים האלה היו עשירים יותר בתכנים מעמיתיהם, והשכלתם - לא רק שהייתה שלמה יותר, אלא גם משתלמת יותר כלכלית... רק התלמידים הטובים ביותר מכל מוסדות החינוך בארץ התקבלו למשלחות האלה; הנוהג הזה הביא את התלמידים להתייחס ברצינות ללימודיהם, שכן שאיפתם הגדולה ביותר הייתה להיבחר למשלחת בית הספר. בדרך זאת היה אפשר לא רק לרסן את ההרפתקנות האופיינית לבני הטיפש עשרה, אלא גם לעצב אותה ולנצל אותה.
( אלטנוילנד : רומן , 181)
 
אוניברסיטה יהודית בירושלים
בתי ספר גבוהים למדעים טכניים שונים.כחלק מהמו"מ עם שליט טורקיה הציע הרצל לייסד אוניברסיטה כזאת, שבה לא ייחשפו הסטודנטים הטורקים לרעיונות מהפכניים, כפי שקורה במערב אירופה. רעיון הקמתה של אוניברסיטה כזאת עלה כבר בקונגרס הציוני הראשון (1897), ע"י המתמטיקאי צ"ה שפירא, ומאז טופל במסגרות שונות עד להנחת אבן היסוד לה ב- 1918.
קטע א
אנו היהודים ממלאים תפקיד בחיי האוניברסיטאות בעולם כולו. בקרב הפרופסורים בכל הארצות יש יהודים, ויש לנו מלומדים גדולים בכל התחומים. יכולים אנו להקים בממלכה של הוד רוממותו הקיסרית אוניברסיטה יהודית, בירושלים, למשל. ...
האוניברסיטה היהודית צריכה לאחד את כל הסגולות המדעיות של הטובות באוניברסיטאות ושל הטובים במכונים הפוליטכניים והמדרשות החקלאיות הגבוהות. המוסד הזה לא יהיה ראוי לשמו אם לא יעמוד ברמה הגבוהה ביותר. רק אז יוכל לתרום תרומה של ממש למדע, לסטודנטים ולממלכה.
( עניין היהודים : ספרי יומן [1895-1904] , מכתב לשולטאן הטורקי, עבדול חמיד השני, 3.5.1902; ג' , 14 - 15)
 
אקדמיה יהודית
נוסדה ב- 1635 במטרה לטפח את הלשון והספרות הצרפתית, ומורכבת מארבעים חברים הנבחרים לכל ימי חייהם.
קטע א
באקדמיה היהודית טופחו האמנות והפילוסופיה וזכו לעצמאות. גם האקדמיה הזאת לא הייתה המצאה חדשה. היא נוסדה על פי הדגם של האקדמיה הצרפתית, הקיימת זה מאות שנים. ...
לחברי האקדמיה הוענקה משכורת שפטרה אותם מכל דאגות פרנסה, כדי שלא יצטרכו לפזול הצדה בעת עיסוקם באמנות, בפילוסופיה או במדע. מובן מאליו שארבעים החברים היהודים היו חופשיים מרגשות לאומניים. החברים הראשונים במוסד באו מתרבויות שונות ויצרו אחדות על בסיס אנושיותם. הם קבעו דפוסים בלתי ניתנים לשינוי, כיוון שהם עצמם בחרו את ממשיכיהם. התקנה החדשה של האקדמיה נוסחה בזו הלשון: "המשימה המוטלת על האקדמיה היהודית היא לבקש את פועלם של היחידים לטובת האנושות".
( אלטנוילנד : רומן , 200)
 
אגודות התעמלות
קטע א
אנחנו חברה של אזרחים שמחפשים סיפוק מעבודה בלבד, ושרוצים לעצב לעצמם את החיים. נסתפק בזה שהצעירים שלנו יפתחו גוף חזק ובריא. אנחנו מעצבים את הגוף ואת הנפש של בני הנוער בעזרת אגודות התעמלות וקליעה למטרה, שעושות את זה היטב: לא צריך יותר מזה, כמו בשווייץ. אנחנו גם עורכים תחרויות לפי המודל האנגלי: כדורת, כדורגל ושיט.
( אלטנוילנד : רומן , 66)
 
תיאטרון ואופרה
קטע א
בערב, אם תרצו, נלך לתיאטרון, לאופרה, או לאחת ההצגות בשפה האנגלית, הצרפתית, האיטלקית או הספרדית.
( אלטנוילנד : רומן , 67)
 
מגיבורות 'אלטנוילנד', אשת דוד ליטבק, הנער הווינאי שהיה מראשוני העולים לארץ ישראל והפך לבעל אוניות בחיפה, איש אמיד, מכובד ואהוב. בהדרכתו מסיירים גיבורי הרומן פרידריך וקינגסקורט ברחבי הארץ. דוד אף יבחר כנשיא 'החברה החדשה'.סיפור יציאת מצרים היווה דגם התייחסות לתכניתו הציונית של הרצל. ב- 1896 חשב לכתוב מחזה על משה, שהצטייר בעיניו כ"איש גדול, מלא חיים, משכמו ומעלה, שקול, בעל חוש הומור. הדרמה - כיצד נפלה רוחו ואף על פי כן הוא נשאר עומד איתן, נשען על רצונו".(1626 - 1676) - משיח שקר יהודי, יליד איזמיר שבטורקיה, עסק בקבלה בצעירותו; ב- 1665 הכריז על עצמו בעזה כמשיח, והשמועה התפשטה בקהילות העולם וקנתה לה נפשות. הוא חזר לאיזמיר, בדרכו לקושטא נעצר ע"י השלטון התורכי, הועמדה בפניו הברירה לעלות לגרדום או להתאסלם, והוא בחר להתאסלם. לתנועה המשיחית שנוצרה בימיו הייתה השפעה רבה על ההיסטוריה היהודית בעת החדשה.
קטע ב
"האדונים ודאי לא ירצו לראות הצגה כמו אלה שאפשר לראות בלונדון, בברלין או בפריס. החודש מבקרות בחיפה להקת תיאטרון צרפתי מצוינת והלהקה הטובה ביותר באיטליה, אבל אני מתארת לעצמי שמחזה יהודי יעניין אתכם יותר".
"יש מחזות יהודיים?" שאל פרידריך בפליאה.
קינגסקורט התלוצץ:
"מה, לא שמעת שהתיאטרון התגייר?"
שרה העיפה מבט בעיתון.
"היום מעלים בתיאטרון הלאומי מחזה תנכ"י: 'משה' ".
"יצירה מעולה", הסביר דוד.
"אבל רצינית מדי. באופרה מציגים את 'שבתאי צבי'. בכמה תיאטראות עממיים מציגים קומדיות ביידיש. הן מצחיקות, אבל בטעם רע. אני ממליצה על האופרה".
( אלטנוילנד : רומן , 77)
 
אופנה
לקוח מתיאורה של חיפה, עיר הנמל, המסחר והתרבות הבולטת ברומן-העתיד 'אלטנוילנד'.
קטע א
בקהל אפשר היה להבחין בתלבושות מזרחיות צבעוניות לצד לבוש מערבי. נראה היה שזהו צומת דרכים ונקודת מפגש של בני כל העמים: ערבוביה של סינים, הודים וערבים בתנועה זורמת. עם זאת, הלבוש המערבי שלט בכיפה והרושם הכללי שעשתה העיר היה מערבי מובהק.
( אלטנוילנד : רומן , 53)
 
תפקידם של חיי רוח והשכלה מודרניים ב'חברה החדשה' ב'אלטנוילנד'
מהדמויות ב'אלטנוילנד', הארכיטקט הראשי (בן דמותו של האדריכל אוסקר מרמורק, מתומכיו ועוזריו הקרובים של הרצל), האחראי על תכניות המתאר העירוניות ועל פיתוח סגנון בנייה יהודי ייחודי.נסיגה, התנגדות לקדמה.ב'אלטנוילנד' ( ארץ עתיקה-חדשה) מנסה הרצל להדגים את האידיאל החברתי שלו באמצעות 'חברה חדשה' השונה ממדינה לאומית מקובלת, בה מסגרת מדינית איננה מאוזכרת כלל. המבנה החברתי מבוסס על פשרה בין קפיטליזם לסוציאליזם – מוטואליזם; יסוד הכלכלה הוא שיתופי, אך היחיד חופשי לפתח את יוזמתו. זוהי חברה פתוחה ופלורליסטית מבחינה חברתית ותרבותית.הצייר איזקס, מהדמויות ב'אלטנוילנד'; הסטודיו שלו בעיר החדשה בירושלים בנוי בסגנון בנייה ייחודי ומשופע באוספים נדירים של אמנות.
קטע א
המארח ושטיינק הסבירו לו דברים רבים על תפקידן של האמנות והפילוסופיה בחברה החדשה. רק עכשיו, כששמע את הצייר איזקס מדבר על כך בקולו הנעים, עלה בדעתו שעד כה לא שוחחו עמו על הסוגיות האלה. הוא ראה את בית המקדש ואת המכונות החשמליות, את העם העתיק ואת הצורות החדשות של הארגון החברתי באלטנוילנד; אבל מה עם הצרכים הרוחניים של בעלי הנפש האנינה בתחומי האמנות והמדע? זו הייתה אחת הטענות החמורות ביותר שהשמיעו בעבר אנשים מודרניים לכאורה נגד התנועה הציונית. הם הציגו את רעיון העם היהודי כריאקציה אווילית, מפלצת מטילה אימה. עכשיו שמע פרידריך מפי הצייר איזקס שמצב הדברים שונה באופן מהותי. בחברה החדשה אין זכר לבערות ולבורות, אף שהיא מאפשרת לכל אדם להיות מאושר על פי דרכו.
( אלטנוילנד : רומן , 199 - 200)
 
רוממות האידאל הציוני כפי שמתגלם במדינת היהודים
בציונות אין סתירה בין לאומיות והומניזם כלל-אנושי
מי שרואים עצמם כאזרחי העולם ולא כבנים ללאום מסויים.הומניזם - תנועה רוחנית, שצמחה במאה ה- 14 באיטליה והגיעה לשיאה במאה ה- 16 בארצות אירופה; ביסודה השקפת עולם המעמידה במרכז את האדם, את פיתוח הרוח האנושית על ידי החייאת התרבות העתיקה, טיפוח אמנות ומדע חופשי; דוגלת בד"כ באחדות המין האנושי ובמעלה של כל אדם ואדם, ללא הבדל דת, גזע ומין.
קטע א
אין האידיאל הציוני שולל את הרעיונות ה'הומניים' של אהבת האנושות הכללית; הוא כולל אותם. אלא, שאין אנו רוצים להיות קוסמופוליטיים חסרי מין, אלא להודות בלאומיותנו, בשעה שאנו מטפחים את העקרונות הנעלים ביותר של ההומניות... יהיה זה בעתיד אחד מן התפקידים היפים והגדולים ביותר של הציונות להוכיח במעשה ובהתנהגות, כי שום דבר אנושי לא זר לנו, גם אם רוצים אנו להיות חופשיים עד כדי כך, שלא נתכחש לגזע שלנו... אנו רוצים להיות נאמנים לעצמנו, אז גם יאמינו לנו יותר, כי אנו יכולים להיות נאמנים גם לאחרים...
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'הציונות, השוביניזם ואהבת האנושות', 21.7.1899; א' , 381)
 
הציונות כאידיאל נצחי ואוניברסלי, של שאיפה לשלמות מוסרית ורוחנית
במבט מרחוק, במבט על.הכוונה לחוגים נוצריים (מילנריסטים), בעיקר באנגליה, שביטאו תקוות והציעו תוכניות לשיבת היהודים לארצם, מתוך אמונתם שבכך תתחיל הגאולה הנוצרית.
קטע א
יש אנשים שאינם מבינים אותנו כראוי, וסבורים כי מטרת מאמצינו היא לשוב אל ארצנו. האידיאל שלנו הולך הלאה מזה; האידיאל שלנו הוא חזון האמת הנצחית הגדולה; הוא אידיאל שהוא הולך תמיד קדימה; הוא אידיאל שאין לו סוף, שלעולם הוא גדל והולך, כך בכל פסיעה ופסיעה שאנו הולכים לפנים, אופקנו הולך לפנינו, ובפרספקטיבה אנו רואים לפנינו תכלית עוד יותר גדולה ונאצלת, שאליה נשתדל לשים את פנינו...
אינסופי, אינסופי הוא האידיאל. לא ידעתי, עד שבאתי אל התנועה, כי הנוצרים כיהודים רואים את שיבתנו כתחילתם של ימי פלאות. פלא הימים האלה יהיה שאיפתנו אל האידיאל האינסופי שלנו, האצלתה של האנושות.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'הציונות - אידיאל שאין לו סוף', 26.6.1899; א' , 379)
 
קטע ב
קראתי פעם לציונות אידיאל אין סופי, ואני מאמין באמת כי גם לאחר השגת ארצנו, ארץ-ישראל, לא תחדל מלהיות אידיאל. כי בציונות כפי שאני מבין אותה, כלולה לא רק השאיפה אל כברת ארץ מובטחת כחוק בשביל עמנו האומלל, אלא גם השאיפה לשלמות מוסרית ורוחנית.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'תקוותנו', מרץ 1904; ב' , 285)
 
היחס לשפההסברהצעות פעילות
בנושא זה עלו שאלות הקשורות לשפה כמאפיין לאומי מאחד: מה תהיה השפה הרשמית של המדינה שתוקם – האם ידברו בה עברית או שפות אחרות? האם תהיה שפה אחת ללימודים גבוהים ולמדע ושפה אחרת – שפת דיבור יומיומית? כיצד ניתן להפיץ את השפה העברית, ומה הם המשאבים שיש להשקיע בזאת?
מדינה רב-לשונית, אין צורך בלשון משותפת
ריבוי לשונות מדוברות באותה מדינה; פדרציה היא מדינה המורכבת מברית של מדינות, שכל אחת מהן שומרת על עצמאותה בענייני פנים.בהקדמה להוצאה העברית הראשונה של 'מדינת היהודים' (וורשה,1896), העיר המתרגם מיכל ברקוביץ', שבעניין השפה שינה הרצל את דעתו אחר פרסום המהדורה הראשונה של ספרו בגרמנית, וסבר "כי יכול תוכל השפה העברית לחדש את נעוריה, ולה ורק לה המשפט להיות השפה המדוברת במדינת היהודים".
קטע א
מה השפה שתהיה לנו? כל אחד יוסיף להחזיק בשפתו, שהיא מולדתן היקרה של מחשבותיו. לאפשרות של פדרליזם לשוני משמשת שווייץ מופת חותך.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'פתרונה של שאלת היהודים', 17.1.1896; א' , 9)
 
קטע ב
אין אני דורש מן האומה לשון משותפת או סימני גזע מובהקים משותפים. הגדרה צנועה ופשוטה זו מספקת לאומה. הננו קיבוץ היסטורי של בני אדם השייכים זה לזה שייכות ניכרת ברורה, וליכודם נשמר בתוקף קיומו של אוייב משותף.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'יהדות', 7.11.1896; א' , 33)
 
היחס לעברית
ידע דל בשפה מונע מלהופכה לשפה משותפת
קטע א
אולי עשוי מישהו לראות קושי בעובדה, ששוב אין לנו שפה משותפת, הרי איננו יכולים לדבר זה עם זה עברית. מי מאתנו יודע עברית במידה מספקת, כדי לקנות בשפה זו כרטיס רכבת? לא זה המצב.
( מדינת היהודים : ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים , 'שפה' , 77)
 
מדינה שלשונה עברית תרחיק את המשכילים
קטע א
אין אני חושב על לאומיות עברית. מבחינה לשונית - אני גרמני. ... העברית היא לשון עבודת האלוהים שלנו. אנו עם, עם אחד, מכוח תולדותינו, בכוח הלחץ הישן והרדיפות החדשות החוזרות ונשנות. אף ניסיון בלבד, לשים ולדחוס יהודים מודרניים לתוך העברית, או סכנה, ולו תהיה רחוקה, של אי סובלנות פנימית דתית - יש בהם כדי לקפח שיתוף פעולתם של העוזרים הנחוצים ביותר דווקא: בני עמנו המשכילים, להם אנו זקוקים, ומן ההכרח שיהיו אנשי חיל. על אילי הכסף נוכל לוותר, ואפילו נוכל, אם יבקשו להילחם בנו, לצעוד כנגדם. אולם אנשים אנו צריכים, אנשים, אנשים, אנשי חיל.
( איגרות הרצל, כרך שני: מראשית הפעולה הציונית עד הקונגרס הראשון (מאי 1895 – אוגוסט 1897) , מכתב לרב ד"ר אהרון קמינקא, 23.1.1896 , 58)
 
הרצל אמנם העלה על נס לא אחת את מלחמת השתחררותה של יוון מטורקיה ב- 1821 – 1832, כדגם לעמים קטנים היכולים להשיג את ריבונותם. אך הוא מבקר את סגירותה התרבותית הנובעת לדעתו מדבקותה בשפה היוונית כשפת דיבור, המונעת את פתיחותה לאירופה.
קטע ב
אני סבור שהלשון העיקרית צריכה לפלס לעצמה את דרכה ללא כפייה. אם נקים מדינה עברית חדשה, היא תהיה לא יותר מיוון חדשה. אם לא נכלא את עצמנו בגטו לשוני, כל העולם הוא שלנו.
( עניין היהודים : ספרי יומן [1895-1904] , מהיומן, 23.2.1896; א' , 279)
 
סילוק השפות היהודיות של הגולה
הכוונה ליידיש.
קטע א
ניגמל משפות היהודים, יהודית גרמנית וכו', שהרי טעמן וצידוקן של אלה רק בכך שהן שפות סתר של אסירים.
( עניין היהודים : ספרי יומן [1895-1904] , מהיומן, 7.6.1895; א' , 82)
 
הכוונה בייחוד ליידיש, שהייתה שפת הדיבור העיקרית באירופה; גיטו - רובע מגורים עירוני נבדל, שנכפה על היהודים בשלהי ימי הביניים להתגורר בו. מקור המונח ברובע מגורים בעיר וונציה שבאיטליה, שב- 1516 הוקף בחומה והוכר כרובע יחידי בעיר שבו מותר ליהודים לגור. מאז הפך לכינוי רווח לכל רובעי היהודים הצפופים בערי אירופה הנוצרית עד למאה ה- 19.שפה פשוטה, של ההמון.
קטע ב
עלינו להיגמל מלשונות העגה הרצוצות והמשובשות, לשונות הגטו הנקוטות בפינו, שכן היו אלה לשונות סתר של שבויים. מנהיגי העם שלנו יתנו את דעתם לעניין הזה.
( מדינת היהודים : ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים , 'שפה' , 77)
 
השפה הרווחת ביותר במדינה היא שתהפוך, ובטבעיות, לשפתה הראשית
קטע א
השפה השימושית ביותר תהפוך מאליה, ללא כפייה, לשפה הראשית. אכן, קהיליית-העם שלנו היא יחידה ומיוחדת במינה. ובעצם, אנו מזהים את עצמנו כמשתייכים-יחד רק לפי אמונת אבותינו.
( מדינת היהודים : ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים , 'שפה' , 77)
 
מקומו של 'האחר' היהודיהסברהצעות פעילות
מה הם היחסים הרצויים בחברה שתקום בארץ ישראל, בין דתיים לחילוניים, בין אנשים ממוצאים שונים, בין גברים לנשים? כיצד ניתן לשמור על כבוד הדדי, על הערכים התרבותיים ועל הצרכים ועל הרצונות של כל קבוצה.
בין "חילוניים" ל"דתיים" - סובלנות הדדית
קטע א
כל אדם הוא חופשי ובלתי מוגבל באמונתו או בכפירתו, כמו בלאומיותו.
( מדינת היהודים : ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים , 'תאוקרטיה' , 78)
 
החילוניים.מעריכים, מוקירים.כינוי לזרם האדוק ביהדות, הדבק בדקדוק בקיום מצוות הדת היהודית, כדרך שעוצבה במשך הדורות על ידי חכמי התורה והפוסקים.
קטע ב
אחד מעקרונות היסוד של הציונות, הוא חופש מצפון גמור... אנו מניחים לכל אחד להיות מאושר על פי דרכו. ובייחוד אנחנו החופשיים בדעות מפליאים את האורתודוכסיה ביותר, שקיימה ושימרה את הדת היהודית מתוך ייסורים שאין לתאר.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'היהדות הלאומית' של ד"ר גידמן', 23.4.1897; א' , 46)
 
הכוונה לזרם או חוג רעיוני.
קטע ג
הציונות אינה מפלגה. יכולים לבוא אליה מכל המפלגות, כשם שהיא מקיפה את כל הצדדים של חיי העם. הציונות היא העם היהודי בדרך.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'רבני המחאה', 16.7.1897; א' , 100)
 
קטע ד
הנני יכול להבטיחכם שאין הציונות מתכוונת לשום דבר העלול לפגוע בהכרה הדתית של איזה כיוון שהוא בתוך היהדות.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'דברים בקונגרס הראשון', 29 - 31 באוג' 1897; א' , 130)
 
ב'אלטנוילנד' מנסה הרצל להדגים את האידיאל החברתי שלו באמצעות 'חברה חדשה' השונה ממדינה לאומית מקובלת, בה מסגרת מדינית איננה מאוזכרת כלל. המבנה החברתי מבוסס על פשרה בין קפיטליזם לסוציאליזם - מוטואליזם; יסוד הכלכלה הוא שיתופי, אך היחיד חופשי לפתח את יוזמנו. זוהי חברה פתוחה ופלורליסטית מבחינה חברתית ותרבותית.
קטע ה
בחברה החדשה, כל אדם יכול לחיות לפי השקפת עולמו ולהיות מאושר בדרכו.
( אלטנוילנד : רומן , 78)
 
בין שבטי ישראל
השתלת הקהילות על מנהגיהן - כיבוד מנהגי הקהילות השונות
הכוונה למנהגיהן המקוריים של הקהילות השונות.במדינת היהודים; הרצל השתמש בדימוי זה להמחשת המעבר המאורגן והמתוכנן מארצות הגולה למדינת היהודים.
קטע א
בעת השתילה מחדש יש לשמור על כל מנהגי המקום בחיבה. מקלות מלוחים, קפה, בירה, בשר מהסוג שרגילים אליו וכו' - כל אלה אינם דברים של מה בכך.
( עניין היהודים : ספרי יומן [1895-1904] , מהיומן, 23.7.1895; א' , 210)
 
הרצל שואל דימוי מתקופת יציאת מצרים, ונותן לו משמעות חדשה – קהילות ישראל תשמרנה במדינת היהודים כל אחת מהן את המטבח המסורתי שלה.הרצל בנה תוכנית לארגון העם, להכשרתו, הכנתו ועלייתו ארצה; תוכנית זאת הושתתה על הארגון המקומי – 'האגודה המקומית' (מדינת היהודים, אגודות מקומיות, 55 - 69).
קטע ב
בצאתנו ממצרים שנית, לא נשכח מאחורינו את סירי הבשר.
בכל אגודה מקומית, יכול ועתיד כל אחד לשוב ולמצוא את הרגליו הקטנים, אך הם יהיו טובים, יפים ונעימים יותר.
( מדינת היהודים : ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים , 'הרגלים קטנים' , 65)
 
ייחודם של יהודי רוסיה
תעשיינים.הקונגרס הציוני הראשון, שהרצל כינס בבאזל ב- 29 - 31 באוגוסט 1897, כמוסד המכונן והמחוקק העליון של ההסתדרות הציונית. בקונגרס זה, האסיפה הלאומית של העם היהודי, נתקבל מצע התנועה הציונית 'תוכנית באזל' והוקמו גופי ההנהגה של התנועה.רובע מגורים עירוני נבדל, שנכפה על היהודים בשלהי ימי הביניים להתגורר בו. מקור המונח ברובע מגורים בעיר וונציה שבאיטליה, שהיה סמוך לבית יציקה (באיטלקית Getto), שב- 1516 הוקף בחומה והוכר כרובע יחידי בעיר שבו מותר ליהודים להתגורר. מאז הפך לכינוי רווח לכל רובעי היהודים הצפופים בערי אירופה הנוצרית עד למאה ה-19.הדברים מתייחסים לכך שיהודי רוסיה של סוף המאה ה- 19 לא זו בלבד שטרם זכו באמנסיפציה, בשונה מרוב יתר מדינות אירופה, אלא אף שנאסרה עליהם הישיבה ברוב חלקי המדינה, והם הורשו לשבת רק בחבלים מסויימים ממנה ('תחום המושב').
קטע א
כשבעים איש מרוסיה הופיעו בקונגרס, ואנו יכולנו לומר בוודאות, שהם מייצגים את דעותיהם ואת רגשותיהם של חמשה מיליוני היהודים ברוסיה.
ואיזו חרפה היא לנו, שהאמנו כי אנחנו מעולים מהם. כל אלה הפרופסורים, הרופאים, עורכי הדין, המהנדסים, החרשתנים והסוחרים, יש להם רמת השכלה שבוודאי אינה נמוכה מזו של המערב-אירופיים. הם כותבים בממוצע בשתיים או בשלוש לשונות תרבות חדישות, וכי כל אחד מהם בוודאי מוכשר במקצועו - דבר זה אפשר לשער על פי התנאים הקשים של מלחמת הקיום, שבה הם צריכים לעמוד בהם בארץ מגוריהם. ...
יש להם אותה האחדות הפנימית שאבדה לרוב היהודים האירופיים. הם מרגישים את עצמם כיהודים לאומיים, אבל בלי יוהרה לאומית מוגבלת ומחוסרת סובלנות, שאמנם גם קשה היה להבין אותה במצבם הנוכחי של היהודים. אין מענה אותם המחשבה שיש להתבולל, מהותם היא פשוטה ולא קרע בנפש. היהודים הרוסים האלה נותנים בכל מהותם את התשובה על השאלה הקנטרנית ששואלים אותם פטפטנים עלובים לעתים קרובות: אם הלאומיות היהודית לא תביא עמה כתוצאה בלתי נמנעת את ההתרחקות מן התרבות האירופית? לא, האנשים האלה הולכים בדרך הנכונה בלא חיטוטים יתרים, אולי גם מבלי שהרגישו בכך קושי בזמן מן הזמנים. אין הם מתבוללים בשום אומה אחרת, אבל הם שקודים ללמוד את כל הטוב מכל העמים. כך הם מצליחים להיות זקופי קומה ואמיתיים, והרי אלה הם יהודי גיטו, יהודי הגיטו היחידים, שעוד ישנם בימינו. לאחר שראינו אותם, הבינונו, מה נתן לאבותינו את הכוח להחזיק מעמד בתקופות הקשות ביותר. בדמויות אלו נתגלתה לנו ההיסטוריה שלנו במלוא ייחודה וכוח חיוניותה. אנוס הייתי להרהר בכך, שבזמן הראשון היו טוענים כנגדי לעתים קרובות: רק את היהודים הרוסיים תוכל לרכוש לעניין הזה. אילו אמרו לי כיום שוב דבר זה, הייתי משיב: זה מספיק!
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'הקונגרס הבאזלאי', אוקטובר 1897; א' , 144 - 145)
 
פנייה ליהדות המזרח
פירושו: אם אני לא אדאג לעצמי – מי יעשה זאת במקומי? ( אבות, א', י"ג).הכוונה לתכנית באזל - מצע התנועה הציונית שנתקבל בקונגרס הציוני הראשון בבאזל ב- 1897 ולפיו "הציונות שואפת להקים לעם ישראל בית מולדת בארץ ישראל, מובטח לפי משפט הכלל".ארץ ישראל הייתה נתונה תחת שלטון עות'מאני (1517 - 1917). בראשה עמד בתקופה הנדונה השולטאן עבדול חמיד השני (1842 – 1918; ששנות שלטונו - 1876 – 1909).תשמח.עוזר קוקש (1855 - 1905) - עורך דין בווינה, מראשי חובבי ציון והתנועה הציונית באוסטריה, מהמקורבים להרצל, חבר ההנהלה הציונית והוועד הפועל הציוני המצומצם.ב- 1900, ערב הקונגרס הציוני הרביעי, יצא הוועד הפועל הציוני בראשות הרצל, בקריאה אל יהדות צפון אפריקה להצטרף לתנועה הציונית. קול קורא זה נשלח בארבע שפות: ערבית, עברית, לדינו וצרפתית.הכוונה לתקנון ההסתדרות הציונית והבנק, ולפנקסי השקלים. בהתאם להחלטת הקונגרס הציוני הראשון היה חייב כל ציוני המכיר ב'תוכנית באזל', לשקול את השקל מדי שנה בשנה. מספר השקלים שנמכרו בכל ארץ קבע את מספר הצירים שהייתה רשאית לשלוח לקונגרס.
קטע א
אדון מאד נכבד! ....
הלא שמעת, אם לא ידעת, ותדע הפעם גם מפי המגילות והחוברות הנשלחים לך כעת, כי התעוררה בלב עמנו האהבה הישנה לארץ אבותינו הקדושה, וכי האהבה הזאת קיבלה בימים האחרונים פנים חדשים ותהי לתנועה גדולה המקפת את כל היהודים בכל ארצות פזורינו, ותתגשם ותהי לדעת מדינית מתאמצת לצאת מן הכוח אל הפועל. עמנו בא לידי הכרה פנימית כי רק בכוח המאמר - "אם אין אני לי מי לי" - יוכל להביא לו ישע ופדות מכל צרה ומצוקה המתרגשות ובאות עליו, ויתעורר ויאמר לכונן לו מושב בטוח במשפט גלוי בארץ אבותיו, לייסדו על פי דת ודין השוררים בארץ. והיה כל איש ואיש מבני עמנו אשר לא יוכל לשבת בתוך העמים האחרים בארץ גלותו, או אשר לא יאבה להישאר בתוכם, וילך ויישב בארץ ישראל ונתון יינתנו לו כל האמצעים למען אשר יוכל לשבת בטח תחת ממשלת השולטאן השורר בארץ, כאזרח נאמן לכל חוקתו.
התנועה הגדולה הזאת היא התנועה הציונית...
עבודתנו הכי נכבדה לעת כזאת היא להשתדל בדבר אחדות היהודים בכל מקום שהם. הנה לנו לרכוש בראשונה את לבות כל אחינו המפוזרים, כי יתנו ידם לנו, וכי כל אלה אשר אהבת עמם ואהבת ארצנו הקדושה נטועה בנפשם יחסו תחת דגלנו. ...
והנה, נעיר בזה את אזני כבודך כי נחוץ הדבר למהר לעשותו, באשר, כי גם בשנה הזאת יתכנס קונגרס ציוני... ומאד מאד תגל נפשנו לראות בבאים גם את צירי ישראל מארצות מרוקו, טוניס, אלג'יר וכו', לוקחים חלק בההצעות ובהחלטות.
לקראת מענה כבודך נחכה מאד. ...
ברגשי כבוד ובברכת ציון, ועד הפועל של הקונגרס הציוני,
ד"ר הרצל ד"ר א' קוֹקֶעש
הנשיא המזכיר
( הארכיון הציוני המרכזי , חוזר ליהודי צפון אפריקה, יוני 1900 (במקור בעברית) , Z1/209)
 
המקור בעברית.תהלים, קל"ז, ה'.הכוונה לצירים יהודים שהגיעו לקונגרס הציוני השישי (1903) מקווקז, אזור הררי בדרום מזרח אירופה ובמערב אסיה, שהיה תחת שלטון רוסיה. כבר בקונגרס הציוני השלישי (1899) נכח ציר מטעם "יהודי ההרים הצ'רקסיים מן הקוקז" שאף צוייד באיגרת ברכה נלהבת לקונגרס.
קטע ב
אחים יקרים!
שמחתי באומרים צירים באו אלינו מעבר להרי קוקז, לעבוד אתנו שכם אחד את עבודת העברי ותחייתו.
ויהי לי עונג לראות את פני השליחים האלה בקרב קהל הצירים. הלא אנשים אחים אנחנו והמרחק איננו מפריד ביננו.
והנני שולח אליכם ברכה מקירות לבי, היו ברוכים באהבתכם הקדושה לציון. "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי".
הערצל
( Briefe und Tagebucher , מכתב לציונים בקווקז, 23.8.1903; בתוך: Bn. 7 , 270)
 
היחס לנשים
עבודת נשים
שיטת תשלום, לפיה קיבל העובד את שכרו, כולו או חלקו, בסחורה שסופקה לו על ידי מעבידו. תנועות הפועלים נלחמו נגד שיטה זו, כי היא יצרה תלות מוחלטת של הפועל במעביד. על אף התנגדותו העקרונית של הרצל לשיטה, הוא ראה בה פתרון לקליטת העולים הראשונים.
קטע א
הנשים לא תורשינה בשום פנים לעבוד עבודה קשה, ואסור יהיה להן לעבוד שעות נוספות. נשים הרות תהיינה פטורות מכל עבודה ותהיינה נזונות מן ה'חליפין' ביד רחבה במיוחד, שכן דרושים לנו לעתיד דורות חזקים.
( מדינת היהודים : ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים , 'יום שבע השעות' , 38)
 
מקומן של הנשים בציונות
ההחלטה על הענקת זכות בחירה לנשים התקבלה בוועידה המקדימה לקראת הקונגרס הציוני השני, שהתכנסה בווינה, ב- 23 - 25 באפריל 1898. הקונגרס הציוני היה אחד הפרלמנטים הראשונים בעולם, בו הוענקה זכות בחירה לנשים, החל מהקונגרס הציוני השני (1898).
קטע א
בציונות כבר נפתרה למעשה שאלת הנשים. בקונגרס באזל נכחו גם נשים צירות בעלות שיווי זכויות.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'תפקידן של הנשים בציונות', 19.5.1899; א' , 364)
 
תפקידן של הנשים בתנועה הציונית
ברטה פון זוטנר (1843 - 1914), סופרת, ממייסדות התנועה הפציפיסטית באירופה; היא ובעלה נמנו עם מייסדי 'האגודה להגנה מפני האנטישמיות' באוסטריה; תמכה בפעילות הציונית של הרצל ואף עזרה לו ברקימת קשרים דיפלומטיים.
קטע א
הציונות בתורת תנועת תרבות קשורה בכל שאר תנועות התרבות. זהו מפעל תרבותי מובהק, לעורר חיים חדשים על קרקע בעלת עבר גדול, להרים שכבות עממיות נרחבות אל רמה מוסרית ואסתטית גבוהה יותר. כל המצאה, הבאה מבית המלאכה של התרבות החדישה, היא אמצעי עזר להגשמת הרעיון הציוני.
גורלה של תנועת השלום [של הבארונית פון זוטנר] מדגים את גורלם של רעיונות חדשים, לעג או אדישות מצד הקהל עומדים על ערשו של הרעיון הצעיר. אולם במרוצת הימים רוכש לו הרעיון את הכרת הציבור. תפקידן של הנשים הוא לקרב את יום ההכרה הזה, על ידי סיוען למפעל הציוני.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'תפקידן של הנשים בציונות', 19.5.1899; א' , 364)
 
קטע ב
מה הן הנשים בשביל הציונות? אינני רוצה לומר: לא כלום. מה היו יכולות, מה היו צריכות להיות? אולי הכול. ואם תמצא תעמולתנו את הדרכים הנכונות, בהכרח גם נגיע לידי כך. ...
כל אישה היא נקודת מרכז של חוג קטן או גדול. ובחוג הקטן הזה יכולה היא לפעול הרבה, היא יכולה לחנך תלמידות, שתהיינה לתועמלניות גם הן, ולנקודת מרכז של חוגים חברתיים; ולפי מתכונת גידולו של כדור שלג, שוב תחנכנה גם הן תלמידות חדשות, שתהיינה תחילה טוראיות ולאחר מכן אלופות של הרעיון הציוני. הן תוכלנה לספר על היופי שהיה אצור בתוך הציונות, שעה שהרעיון עדיין היה עני וצעיר לימים ונשען על עניים ועל צעירים בלבד... הן יכולות להצביע על החיים הנרקמים מסביב לציונות, חיים של התעוררות נפש המביאים אחרים לידי התעוררות נפש...
זאת היא צורה של חינוך עצמי ושל התעלות עצמית, שתהיה לתועלת גם לדור הבא - שלא כדרך בילויי ההבל השונים. שכן, האישה היא ציונית טובה, היא גם אֵם אחראית מאד ורואה את הנולד. ... האֵם חייבת להבין כי הציונות, אִם גדולה וחשובה היא, הרי היא גדולה וחשובה במיוחד בשביל הילדים, שהרי הם אזרחי העתיד, ועל כל פנים של העתיד הציוני, אם יקדים לבוא ואם יתמהמה ... אֵם המבינה את הציונות תטפח אותה לא בשבילה בלבד, אלא גם בשביל ילדיה.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'הנשים והציונות', 12.1.1901; ב' , 96 - 99)
 
קטע ג
בחברה החדשה שלנו לנשים יש שוויון זכויות מלא. ... זכות הנשים לבחור ולהיבחר מובנת אצלנו מאליה. הן עבדו יחד אתנו בבניית המוסדות, וההתלהבות שלהן מהחזון המשותף המריצה את הגברים.
( אלטנוילנד : רומן , 62 - 63)
 
הכוונה לנשים ב'חברה החדשה' ב'אלטנוילנד'.
קטע ד
הנשים שלנו נבונות מספיק כדי לא להתעסק בענייני ציבור על חשבון הרווחה האישית שלהן.
( אלטנוילנד : רומן , 63)
 
המפגש עם הערביםהסברהצעות פעילות
מה יהיה טיב היחסים של האוכלוסייה היהודית עם האוכלוסייה הערבית, שחיה בשטחי ארץ ישראל? הוגים עסקו בשאלות, כגון: מה תהיה מערכת היחסים בין יהודים וערבים בנושאים הקשורים למוסדות השלטון העצמי, לעבודה ולכלכלה? האם יש לכונן בארץ ישראל מדינה שיהיה בה רוב יהודי? מדינה דו-לאומית? מדינה יהודית גדולה בכל שטחי ארץ ישראל?
סובלנות וטיפוח רגשי ידידות כלפי עמים ופרטים בני דתות אחרות
קטע א
אין אנו רוצים לוותר על הלאומיות שלנו, אלא לטפח אותה, וזה בשום פנים לא לשם תוקפנות, אלא לשם הגנה עצמית. עם זה רוצים אנו לפתח רגשות ידידות כלפי העמים האחרים, וגם לתרום למען החלשת הניגודים שביניהם. למפעל כזה העם היהודי מסוגל אולי במיוחד, משום שבניו היו מפוזרים זמן רב כל כך בין העמים.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'ציונות', 1899; ב' , 43)
 
שוביניזם - קנאות לאומנית קיצונית או פטריוטיזם, המלוּוה שנאה לעמים אחרים ולקבוצות אחרות. המושג נגזר משמו של החייל הצרפתי בצבא נפוליאון ניקולא שובין, שנודע במסירותו הנלהבת לנפולאון ובשנאתו העמוקה ליריביו.
קטע ב
ניגוד בין העמים השונים ובין היהודים עשוי להתהוות בשל הציונות רק במקרה זה, שהציונים יסגלו לעצמם הרגלים שוביניסטיים פרועים. ידידי ואני השתמשנו בכל שעת כושר, כדי להזהיר מפני משוגה כזאת.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'הציונות, השוביניזם ואהבת האנושות', 21.7.1899; א' , 381)
 
סובלנות, כבוד ושיווי זכויות לבני דתות אחרות שיחיו במדינת היהודים
קטע א
מובן מאליו שנתייחס בסובלנות ובכבוד לבעלי אמונות אחרות, נגן על רכושם, על כבודם ועל חירותם באמצעי הכפייה הקשים ביותר. גם בכך נשמש מופת נהדר לכל העולם הישן.
( עניין היהודים : ספרי יומן [1895-1904] , מהיומן, 12.6.1895; א' , 120)
 
קטע ב
כל אדם הוא חופשי ובלתי מוגבל באמונתו או בכפירתו, כמו בלאומיותו. ואם יקרה, שיישבו בתוכנו גם בני אמונה אחרת, בני לאום אחר, נעניק להם הגנה מכובדת ושוויון זכויות חוקי.
( מדינת היהודים : ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים , 'תאוקרטיה' , 78)
 
קטע ג
צוואתי לעם היהודי: התקינו את מדינתכם באופן שהזר ירגיש טוב בתוככם.
( עניין היהודים : ספרי יומן [1895-1904] , מהיומן, 26.8.1899; ב' , 131)
 
קטע ד
חברי ואני לא מבדילים בין בני האדם. אנחנו לא שואלים את האדם לאיזה גזע או לאיזו דת הוא שייך. הוא צריך להיות בן אדם, זה הכול מבחינתנו. ...
הזר חייב להרגיש אצלנו טוב!
( אלטנוילנד : רומן , 57 - 89)
 
הקטע לקוח מרומן-העתיד של הרצל 'אלטנוילנד' (ארץ עתיקה-חדשה) בו תיאר את מדינת היהודים בארץ ישראל כפי שתיראה תוך עשרים שנה לאחר הגשמתו המלאה של המפעל הציוני. ברומן מתאר הרצל את תפיסתו החברתית ומציג 'חברה חדשה' פלורליסטית, דמוקרטית וסובלנית.ב'כפר חדש', מושבה חקלאית בעמק יזרעאל ב'אלטנוילנד'. הדברים נאמרים באסיפת בחירות בה מגן דוד ליטבק, מגיבורי הרומן, בנחרצות על הפלורליזם של 'החברה החדשה' כנגד תומכי הרב גאייר, הלאומני הקיצוני, הדורשים לגרש את הזרים מן החברה. התפיסה הדמוקרטית היא שמנצחת לאחר מערכת בחירות סוערת.
קטע ה
כל מי שהתחייב להקדיש שנתיים מחייו לשירות החברה החדשה יכול להיות חבר בה. כל מי שמילא את ההתחייבות הזאת כנדרש יכול להיות חבר בחברה החדשה, בלי קשר לדת שלו או ללאום שאליו הוא שייך. ... אתם חייבים לשמור על מה שעשה אותנו לאומה גדולה: חופש המחשבה והביטוי, הסובלנות ואהבת האדם. רק אז ציון באמת תהיה ציון!
...
החברה החדשה מבוססת בראש וראשונה על רעיונות משותפים פרי רוחם של כל עמי התרבות... זה יהיה מאד לא הוגן מצדנו למנוע מאדם אחר - יהיו מוצאו, גזעו או אמונתו אשר יהיו - את הזכות להיות שותף בהישגים שלנו. אנחנו בעצמנו עומדים על כתפיהם של שאר עמי התרבות. אם מישהו רוצה לחבור אלינו, להכיר בסדר החברתי שלנו ולקבל על עצמו את החובות החברתיות שלנו, מגיע לו גם ליהנות מכל הזכויות שלנו, במלואן. כל מה ששייך לנו מבוסס על עבודת ההכנה שעשו קודמינו. אנחנו צריכים לפרוע את החוב הזה. נוכל לעשות זאת רק בדרך אחת: סובלנות, סובלנות בדרגה הגבוהה ביותר. סיסמת הבחירות שלנו צריכה להישמע מעכשיו ולתמיד: "בן אדם, אחי אתה!"...
כל מה שנטעתם במקום הזה יהיה חסר ערך ויקמול, אם חופש המחשבה והביטוי, הנדיבות ואהבת הבריות לא יפרחו בו.
( אלטנוילנד : רומן , 111 - 120)
 
'החברה החדשה' תוקיע מתוכה אי סובלנות ופונדמנטליזם
דברים אלה נאמרים על ידי הערבי רשיד ביי לקינגסקורט הנוצרי.האדריכל הראשי ב'אלטנוילנד' (בן דמותו של האדריכל אוסקר מרמורק, מתומכיו ועוזריו הקרובים של הרצל), האחראי על תוכניות המתאר העירוניות ועל פיתוח סגנון בנייה יהודי ייחודי. מבחינה פוליטית מייצג את הזרם הדמוקרטי הנלחם נגד עמדותיו הלאומניות של הרב גאייר.דמות של רב מחאה, אנטי ציוני, לאומני קיצוני ב'אלטנוילנד', המנסה לקעקע את אושיות 'החברה החדשה', ולגרש מתוכה את הלא יהודים. כנגדו מתנהל מאבק דמוקרטי כשסיסמת הסובלנות היא שמנצחת בסופו של דבר.
קטע א
>"סובלנות לא למדתי בארצות המערב. מאז ומתמיד הסתדרנו עם היהודים אנחנו, המוסלמים, טוב יותר מכם, הנוצרים. כבר בימי המתיישבים היהודים הראשונים בארץ הזאת, בסוף המאה הקודמת, היו מקרים שבהם ערבים בחרו ביהודי כבורר ופנו אליו בבקשה שיישב סכסוכים בינם לבין עצמם. קרה גם שערבים פנו לוועד של מושבה יהודית זו או אחרת בבקשת עצה, עזרה או פסק דין. בעניין הזה באמת לא התגלו קשיים, כל עוד ההשקפות והמגמות של דוקטור גאייר לא ינצחו, נמשיך להיות מאושרים בארץ אבותינו, המשותפת לכם ולנו".
"מי זה אותו גאייר, ומה הוא רוצה בכלל? כל היום אני שומע עליו!".
פניו של שטיינק האדימו, והוא צעק: "הוא קנאי דתי ארור, מאחז עיניים, מסית ומדיח ומהתל באלוהים. הוא רוצה להנהיג אצלנו אי סובלנות, המנוול."
( אלטנוילנד : רומן , 99 - 100)
 
כינויה הלועזי של ארץ ישראל בדורות שעברו עד לקום מדינת ישראל (מקור המונח – בארץ פלשת, כמוזכר במקרא, בספר שמות טו יד, ועל שום הפלישתים, שישבו בשפלה שלחוף הים התיכון).הדברים נאמרים באספת בחירות ב'כפר חדש', בה שטיינק תוקף את הרב גאייר, האנטי-ציוני, שבגולה לחם נגד הציונות ואילו בארץ ישראל לוחם כנגד הזרים, כביכול בשם דאגה לתועלת חומרית עבור העם.רובע מגורים עירוני נבדל, שנכפה על היהודים בשלהי ימי הביניים להתגורר בו. מקור המונח ברובע מגורים בעיר וונציה שבאיטליה, שהיה סמוך לבית יציקה (באיטלקית Getto), שב- 1516 הוקף בחומה והוכר כרובע יחידי בעיר שבו מותר ליהודים להתגורר. מאז הפך לכינוי רווח לכל רובעי היהודים הצפופים בערי אירופה הנוצרית עד למאה ה-19.ארגונם הפנימי של היהודים בכל עיר וישוב. צורת ארגון זה מיוחדת לעם ישראל מימי בית שני ועד ימינו. היא נוצרה כדי לקיים את מצוות הדת, לטפח מוסדות חסד וצדקה ולאפשר שיפוט על פי דין תורה. הקהילה הייתה הגוף המנהיגותי והיו בידיה גם אמצעי כפייה כדי לקיים משמעת דתית לאומית.הכוונה ל'רעיון התעודה', מושג מרכזי בזרמים שונים ביהדות, בעיקר בגרמניה, במיוחד ברפורמה, ולפיו הפיזור בגלות אינו עונש האל לעם על חטאיו, כביהדות המסורתית, אלא שליחות שהוטלה מאת ההשגחה על היהודים לחיות באומות ולהנחיל להן את תפישת האלוהות היהודית.
קטע ב
הרבנים של התועלת המיידית מיררו את חיינו אז והם ממשיכים לעשות זאת גם עכשיו. אז, בזמנים הקשים של ראשית המפעל הגדול שלנו, הדוקטור גאייר לא רצה שמישהו בכלל יזכיר את פלשתינה, עכשיו הוא נעשה פלשתינאי יותר מכולנו. פתאום, הוא הפטריוט, הוא היהודי הלאומי; אנחנו אוהבי הזרים. אם נמשיך להקשיב לו, נגלה עוד מעט שאנחנו יהודים רעים או אפילו זרים בארץ שלו, בפלשתינה. כן, זהו זה. הוא רוצה לבודד אותנו מהחברה וזורע חוסר אמון ביניכם לבינינו. הוא מגלגל עיניים לשמים, האיש הדתי הזה, ובעת ובעונה אחת מחפש בשבע עיניים את התועלת המיידית. בעבר, בגיטו, העשירים היו בעלי ההשפעה החזקה ביותר בקהילה, ולכן הוא דיבר מהפה שלהם. העשירים לא אהבו את הרעיון הלאומי של פלשתינה ולכן הוא פירש את היהדות לפי רוחם. הוא אמר שהעם היהודי לא צריך לחזור לארצו, משום שדבר כזה היה פוגע באינטרסים של יועצי המסחר ושל הבנקאים הגדולים. אחר כך הוא ודומיו המציאו את המעשייה של השליחות של היהדות...
היום נבחרים ראשי הקהילה לפי חוכמת המעשה שלהם ולפי הכבוד שרוחשים להם, ולא לפי עושרם. ולכן הוא ודומיו חייבים להתחנף להמון. והם גם חייבים להמציא תיאוריה שיש בה תועלת מיידית להמון, או לפחות משהו שיראה בעיני ההמון כתועלת מיידית. משום כך הם משמיעים את הסיסמה נגד הזרים: מי שאינו יהודי לא יתקבל לחברה החדשה; ככל שיקטן מספר האנשים הקרובים לצלחת, כך יגדל חלקו של הפרט בעוגה. אולי נדמה לכם שזאת התועלת המידית שלכם, אבל זה לא נכון. הארץ תתרושש ותתייבש אם תנקטו מדיניות צרת עין ומטופשת כזאת.
( אלטנוילנד : רומן , 109 - 110)
 
תושבי הארץ ירוויחו מהקמת מדינת היהודים
קטע א
תושביה הנוכחים של ארץ ישראל המוסלמים והנוצרים... הללו יהיו לדעתנו הנשכרים ביותר, משום שיקבלו עבודה, תחבורה ותרבות בארצם הענייה והצחיחה.
( בפני עם ועולם : נאומים ומאמרים ציוניים , 'לארוא-בוליא על האנטישמיות', 9.7.1897; א' , 93)
 
ארץ ישראל הייתה נתונה תחת שלטון עות'מאני (1517 - 1917), שבראשו עמד שולטאן; בתקופה הנדונה - השולטאן עבדול חמיד השני (1842 – 1918; ששנות שלטונו - 1876 – 1909).המכתב מופנה ליוסוף זיאה אלחלדי, ראש עיריית ירושלים לשעבר ובהווה ציר ירושלים בפרלמנט הטורקי, שפנה במכתב לרב הראשי של צרפת, הרב צדוק כהן, בו כתב כי גם מטרות הציונות לא תוכלנה להתגשם בארץ ישראל, מפני התנגדות טורקיה והאוכלוסייה המקומית ומפני בעיית המקומות הקדושים. הרב כהן שלח את המכתב אל הרצל והמכתב המובא הוא תשובת הרצל.
קטע ב
קושי אחר אתה רואה בקיום האוכלוסייה הבלתי יהודית בארץ ישראל.
אך מי זה יאמר להרחיקם משם? טובתם ועושרם הפרטי ירבו מתוך שנביא נכסים שלנו. ...
דבר זה יש להסבירו לבני הארץ, שכן הם יזכו לאחים מצוינים, כשם שהשולטאן יזכה לנתינים נאמנים וטובים, שיפריחו חבל ארץ זה, מולדתם ההיסטורית.
( איגרות הרצל, כרך שלישי: מן הקונגרס הראשון עד הקונגרס השלישי (ספטמבר 1897 - אבגוסט 1899) , מכתב ליוסוף זיאה אלחלדי, 19.3.1899 , 309 - 310)
 
ערבי, מגיבורי רומן העתיד של הרצל, המתאר חברה עם דו-קיום והרמוניה בין היהודים לערבים; מהנדס, ידידו של דוד ליטבק, חבר ושותף מלא ב'חברה החדשה'.
קטע ג
רשיד ביי... למד בברלין. אביו היה אחד מאלה שהבינו מיד את היתרונות שבהתיישבות היהודים. הוא לקח חלק בהתפתחות הכלכלית שלנו וצבר הון. רשיד הוא אחד החברים בחברה החדשה שלנו.
( אלטנוילנד : רומן , 58)
 
דובר הקטע, בפיו שם הרצל את ההסבר בדבר התועלת והרווח בהם זכו ערביי הארץ מהקמת 'החברה החדשה' על ידי היהודים, הוא רשיד ביי.
קטע ד
"מה קרה לתושבים המקומיים, לערבים המוסלמים, שהיו חסרי אמצעים?"...
"לאלה שהיו חסרי כל לא היה מה להפסיד, כך שהם יכלו רק להרוויח. והם באמת הרוויחו: מקומות עבודה, תזונה, בריאות. בכל העולם לא היה מקום עני ומעורר רחמים יותר מכפר ערבי בפלשתינה של סוף המאה התשע עשרה. ... היום חייהם השתנו. הם הפיקו תועלת ממוסדות הרווחה המצוינים... כוח האדם המקומי, שהיה חסין מפני מחלות, נוצל בשלבים הראשונים של ההתיישבות לייבוש הביצות, לחפירת תעלות ולנטיעת עצי האקליפטוס שהבריאו את הקרקע. העובדים האלה זכו לשכר טוב מאד. ... החברה החדשה קנתה את הקרקעות האלה בזול והפכה אותם לאדמה משובחת. השדות האלה שייכים, לכפר ההוא, על הגבעה. זה כפר ערבי... האנשים המסכנים האלה מאושרים היום הרבה יותר מפעם. הם אוכלים טוב יותר, הילדים שלהם בריאים יותר והולכים לבתי ספר. אמונותיהם ומנהגיהם הישנים לא הלכו לאיבוד; הם רק זכו בחיים נוחים וטובים יותר.
( אלטנוילנד : רומן , 98 - 99)
 
 
 
 
 
דיוקן הרצל בשנת כינוס הקונגרס הציוני הראשון...
על גבי התמונה הקדשתו של הרצל ללאון קלנר, מרצה לספרות אנגלית באוניברסיטת וינה, מראשו...
 
 
 
 


 
   
על המאגר על המאגר מה תהיה השפה הרשמית של המדינה שתוקם, האם ידברו בה שפות אחרות. האם תהיה שפה אחת ללימודים גבוהים ולמדע, ושפה כשפת דיבור יומיומית. כיצד ניתן להפיץ את השפה העברית ומה הם המשאבים שיש להשקיע בזאת. התרומה המיוחדת של הוצאת ומרכזי חינוך לטיפוח העברית. מהו היחס שיש להעניק לשפות היהודים באירופה - היידשיש והלאדינו
מה תהיה השפה הרשמית של המדינה שתוקם, האם ידברו בה שפות אחרות. האם תהיה שפה אחת ללימודים גבוהים ולמדע, ושפה כשפת דיבור יומיומית. כיצד ניתן להפיץ את השפה העברית ומה הם המשאבים שיש להשקיע בזאת. התרומה המיוחדת של הוצאת ומרכזי חינוך לטיפוח העברית. מהו היחס שיש להעניק לשפות היהודים באירופה - היידשיש והלאדינו

מה תהיה השפה הרשמית של המדינה שתוקם, האם ידברו שפות אחרות. האם תהיה שפה אחת ללימודים גבוהים ולמדע, ושפה כשפת דיבור יומיומית. כיצד ניתן להפיץ את השפה העברית ומה הם המשאבים שיש להשקיע בזאת. התרומה
כיצד ניתן ללמוד ממנו טקסט לדוגמה
הרב יהודה אלקלעי
הרב צבי הירש קלישר
משה הס
יהודה ליב (לאו) פינסקר
הרב יצחק יעקב ריינס
משה לילנבלום
אחד העם (אשר גינצברג)
אליעזר בן-יהודה
בנימין זאב (תאודור) הרצל
שמעון דובנוב
ישראל זנגביל
הרב אברהם יצחק הכהן קוק
נחמן סירקין
הרב משה כ'לפון הכהן
חיים וייצמן
מרטין בובר
זאב ז'בוטינסקי
הרב בן-ציון מאיר חי עזיאל
דב בר בורוכוב
רחל שז"ר (כצנלסון)
דוד בן-גוריון
 
  ערך מילוני some text goes  
 
 
 
  ערך מילוני some text goes  
 
 
 
some text goes